ביום שני הקרוב יחול ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. במהלך שנה זו, שנת השמיטה, אסרה עלינו תורתינו הקדושה לטעת נטיעות בארץ ישראל. אך ראו נא ראו את דברי רבנו החתם סופר הנפלאים, המאירים לנו באור חדש את הענין.
החתם סופר עוסק במחלוקת הנודעת בין רבי ישמעאל ורשב"י בביאור הפסוק "ואספת דגנך", "מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול דברים ככתבן. תלמוד לומר "ואספת דגנך", הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל.
רשב"י אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?! אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן" (ברכות לה, ב).
וכתב החתם סופר (סוכה לו, א): "נראה לעניות דעתי דרבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא 'ואספת דגנך' אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין, שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב ארץ ישראל ולהוציא פירותיה הקדושים, ועל זה ציותה התורה 'ואספת דגנך', ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה. וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה, הכא נמי לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה?!"….
בחנוכה התשפ"א הראיתי את דברי החתם סופר, הכותב שכפי שציוותה התורה לעסוק בתורה ולהניח תפילין, כך ישנה מצוה לטעת נטיעות בארץ ישראל, כשרוב ישראל שרויים באדמת ארץ ישראל, לרבינו מרן רשכבה"ג הגר"ח קניבסקי שליט"א.
נהנה מרן שליט"א, התפעל ואמר: "אַ שיינער חתם סופר!!"….
☆☆☆☆
לדעת חלק מהראשונים והפוסקים, יש מצוה מיוחדת באכילת פירות שביעית. זכינו השנה, שנת השמיטה (ובחלק ניכר מהפירות, גם בשנה השמינית), לאכול פירות הקדושים בקדושת השביעית. ובכלל, אכילת פירות ארץ ישראל, מקום השראת השכינה, ישנה מעלה מיוחדת.
על קדושתם ומעלתם של פירות ארץ ישראל למדנו מדברי הב"ח (או"ח סימן רח) שכתב: "הנה קדושת ארץ ישראל הושפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא משפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה בקרב הארץ". הב"ח מסביר כי אנו אומרים בברכת "מעין שלוש" את המילים "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", כי "באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".
היעב"ץ כותב (מור וקציעה או"ח ר"ח): "אף שנאמר "וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך", אנו ודאי צריכים להם, כי פירות ארץ ישראל מוסיפים כח וחכמה, כמו שאמרו חז"ל "אווירא דארץ ישראל מחכים". בספרי תלמידי הבעש"ט מובא שמאכלי ארץ ישראל, ובפרט פירות ארץ ישראל הנאכלים חיים, בלי שיד אדם התערבה בהם, הם סגולה לתורה וליראת שמים.
על מעלת פירות ארץ ישראל כתב החתם סופר (סוף חידושי חולין מהדו"ק): "הנה שבח ארץ ישראל זבת חלב ודבש, אם שהוא כפשוטו בלי ספק, מכל מקום זה התואר מורה עוד קדושה הארץ ופירותיו, כי הם מולידים קדושה בנפש האוכל אותם, ומוסיף אהבה ודבקות בה', כי התורה הברורה בלי סייג ופסולת נקרא "דבש וחלב תחת לשונך".. כן פירות ארץ ישראל. ולרמז לדבר זבת' חלב' ודבש' – ס"ת אותיות "שבת", כי בכל מאכליה קדושה, כמו סעודת שבת.
עוד כתב החתם סופר בפרשתנו (תורת משה שמות טז, יב): "פירות ארץ ישראל קדושים המה ובפרט אחר שקיימו מצות התלויות בארץ בהם, ועל ידיהם נזדכך איש הישראלי ונטהר ונתקדש ויעלה מעלה מעלה ממדריגה למדריגה העליונה עד שבקל יוכל להשיג השגת האלקות. ובזה יש לפרש תפלתנו "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", שעל ידי אכילת פריה וטובה נזדכך ונברכך עליה בקדושה ובטהרה".
☆☆☆☆☆☆
לרבים מהפוסקים ישנה מצוה גדולה (ולחלקם-גם חובה) לכל יהודי, לעלות לארץ ולגור בה. ה"אבן עזרא" (בראשית לג) כותב: "מעלה גדולה יש לו לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא". ה"חרדים" כותב ש"צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה, כבן השב אל חיק אמו". רבנו הגר"א זי"ע היה בדרכו אל ארץ ישראל וכתב מכתב לבני משפחתו, בו הוא כותב שהוא כעת בדרכו אל ארץ הקודש, "שהיא חמדת כל ישראל וחמדת ה' יתברך, עליונים ותחתונים תשוקתם אליה".
כתוב בחזון איש (שביעית כד, א): "וארץ ישראל היא גם בגלותנו, והרי אנו מחויבים בישובה ולדור בה גם בגלותנו. וכמו שהאריך הרמב"ם (מלכים פ"ה), וכמש"כ הרדב"ז (סנהדרין ד, ו)". ובאגרתו (קובץ אגרות ח"א סי' קעה) כותב החזו"א: "ומצות [יישוב] ארץ ישראל הוכרעה ע"י הרמב"ם והרמב"ן ושאר פוסקים, וידוע עד כמה שאף החפץ חיים זצ"ל לעלות".
הפני יהושע (כתובות קיא, א) מסביר את מאמר חז"ל "כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון", שהכוונה היא "דווקא במי שדר בה לשם מצות ישיבת ארץ ישראל שהיא מקום קדושה וכדי שתגין עליו זכות ארץ ישראל שלא יבא לידי חטא, ואז אף אם לפעמים חטא בא לידו או אפילו עון שהוא מזיד ע"י שתקף עליו יצרו, מכל מקום מסתמא גורם לו זכות ישיבת ארץ ישראל שלא לן ועבירה בידו. שלאחר שחטא ומצא את עצמו עומד במקום קדוש, ודאי תוהה על הראשונות ושב ורפא לו. מה שאין כן מי שדר שם דרך מקרה או מפני שהוא מקום מולדתו או מפני שבח פירותיה וכיוצא בו ומכל שכן במי שהוא מבעט בה ומזלזל בקדושת הארץ לילך אחר יצרו הרע, לא דברה תורה במתים. אדרבה, עליו נאמר "ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה".
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, לענין קיום המצוות התלויות בארץ. רק בארץ ישראל ניתן לקיים את המצוות הללו. יש לנו דירה בארץ ישראל? יש לנו חלקת קרקע בארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה מראשית שנה ועד אחרית שנה? אשרינו מה טוב חלקנו. ברגע זה אנו מקיימים מצוה נדירה, מצוה שמליוני יהודים חלמו עליה, השתוקקו לקראתה ובכו למענה. יהודים בכל הדורות חלמו, ערגו והתגעגעו אל ארצנו הקדושה.
רבים מהם השתוקקו אל ארץ שמעולם לא ביקרו בה, אך התפילות לפקוד אותה, להתגורר בה, ולפחות להיקבר בה, מילאו את כל ישותם. גדולי הדורות ניסו ככל יכולתם לעלות לארץ ישראל, לעיתים תוך כדי סיכון חיים ממשי, וחלקם אף הצליחו לעשות זאת. אנו, שנולדנו בארץ ישראל, לא תמיד מרגישים כך, כי נולדנו כאן, כמו נסיכים שמיום היוולדם נולדו בתוך ארמון המלוכה והם התרגלו לכך, מבחינתם זהו דבר טבעי ופשוט. אך לא, זה בכלל לא מובן מאליו, לגור בארץ הקדושה ביותר מכל העולם. ולדברי הפני יהושע שראינו זה עתה, עלינו לשנן זאת, לדעת, להרגיש ולהפנים, שאנו גרים במקום קדוש!
זוהי ההזדמנות לעצור לרגע ולשמוח, פשוט לשמוח, שאנו גרים בארמון המלך. ארץ חמדת אבותינו, שחז"ל והקדמונים האריכו בשבחיה ומעלותיה העצומות, כאשר הזוה"ק (פרשת לך לך) כותב שאפילו אברהם אבינו ע"ה לא הצליח להשיג לבדו את כל מעלותיה, עד שאמר לו הקב"ה "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". והשנה, שנת השמיטה, כמה נפלא, אנו זוכים לקיים מצוה בכל התעסקות וקנייה, זהירות ושמירה, בכל פרי וירק, דבר שאבותינו, באשכנז ובספרד, במזרח אירופה ובארצות המזרח, לא זכו לה, ואנחנו זוכים!
אשרינו!!
(יתד נאמן).
