לדוברי הממשלה יש מנטרה מקוממת במיוחד, כזו שהשרים מדקלמים וחוזרים עליה כמו על תורה מסיני: "במלחמתה בנגיף קורונה ממשלת נתניהו הטילה סגרים מיותרים שהרסו את ישראל. לא נחזור על הטעות. רק לא סגר".
האמירה הזו שקרית לגמרי. כל הסגרים שהוכרזו על ידי הממשלות הקודמות, החל מהסגר הגדול במארס־אפריל 2020, היו נחוצים והכרחיים והצילו את חייהם של רבבות ישראלים. הם הופעלו בימים שטרם החיסון ולפני התרופה לקורונה, וכופפו את עקומת התחלואה לחודשים לא מעטים. הסגרים, שכפו על הציבור ריחוק חברתי ופיזי, היו אז האמצעי האפקטיבי העיקרי לבלימת ההתפשטות המטורפת של המגפה. כלי במלחמת אין ברירה.
לא רק ישראל נקטה באותה השנה במדיניות של סגרים – כמעט כל מדינות העולם נקטו בה, להוציא כמה חריגות שאזרחיהן שילמו מחיר בריאותי נורא על הימנעות ממשלתם מסגרים.
המוסדות הכלכליים הבינלאומיים שיבחו את ממשלות ישראל על מדיניות הסגרים, והביקורת (המקצועית המוצדקת) נמתחה דווקא על יציאה מוקדמת ונמהרת מהם. גם העלות של הסגרים בארץ, המשתקפת באובדן התוצר המקומי, הייתה "פחותה ממדינות אחרות", כפי שאמר נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, לוועדת הכספים של הכנסת.
בניגוד לדמגוגיה ולפיה סגר פירושו "השבתת 80 אחוז מהמשק", הסגרים בארץ לא חלו על מגזרים ונתחים גדולים מהכלכלה, כך שבפועל אפילו בסגר הקיצוני הראשון המשיכו לפעול כ־80 אחוז מהמשק. בסגרים הבאים שיעור ההשבתה הצטמצם ורבים הסתגלו לתפקד במציאות החדשה.
מענקים וסיוע שניתנו לאזרחי ישראלי בתקופת קורונה – לעסקים, לעצמאים ולשכירים – לא נועדו רק "לפצות" קבוצות כאלה ואחרות. הם נועדו בעיקר לשמר את הפעילות המשקית כולה ולמנוע הידרדרות של ישראל לשפל ולמשבר קיצוני. משום כך המענקים שולמו מראש וההתחשבנות עם מקבליהם באה אחר כך, ולא להפך, כמקובל במקומותינו. היה הכרח לשנות את הפרדיגמה הניהולית ששררה מאז ומתמיד באוצר והיא שונתה.
ושוב, תקציבי הסיוע הכוללים לנפגעי קורונה במדינת ישראל לא חרגו מהיקפי הסיוע היחסיים במדינות ה־OECD. הם לבטח לא היו "שוחד בחירות", כמו שטוען שר האוצר אביגדור ליברמן.
מאז הקיץ האחרון הופסק כמעט לחלוטין השימוש העולמי בסגרים, להוציא את סין וניו־זילנד, ולא בזכות חילופי ממשלות אלא הודות לחיסונים המוניים. החיסונים ייתרו את הצורך בסגרים הדוקים וממושכים – לפחות עד הופעת וריאנט האומיקרון – אבל לא את הצורך בהגבלות או בפעולות בלימה אחרות. אף הגבלה בודדת לא תעצור את המגפה במאה אחוז. כל אחת תתרום את תרומתה לבלימה ולהאטה וכולן יחד ירסנו אותה משמעותית.
אלו העובדות. אם שרי הממשלה לא יודעים אותן זה בסדר, אך נראה שהמסרים שלהם לא נובעים ממחסור במידע, אלא הם מכשיר תעמולתי שנועד לרומם את יתרונות הגישה העכשווית של הממשלה לעומת "גישת ביבי", תוך התעלמות מהשוני הקיצוני בסביבה הרפואית ובאופי המגפה.
גם אם מדיניות הממשלה, ששמה את יהבה על בדיקות במקום על חיסוני ילדים או הגבלות מחמירות, תצליח למתן את ההרס שזורעים הווריאנטים האחרונים – ולכך צריכים כולנו לקוות – אמירות הכזב של השרים ייצרבו בזיכרון הציבור וישחקו עוד יותר את אמונו הרופף ממילא בהנהגת המדינה.
הטור המלא של סבר פלוצקר מתפרסם הבוקר בעיתון 'ידיעות אחרונות'
