שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שעל ידה נזכה, בעזרת ה', לילדים מחונכים ונפלאים.
ושימו לב טוב!
כל כך קשה להגדיר איך "מוציאים" במרכאות מילדינו את הדברים הרעים שעלולים לעבור עליהם במהלך החיים?
איך נאמר לילד: "אם מבוגר מתנהג איתך בצורה שלא נאותה, אנא חזור ועדכן אותנו כהורים"?
הלוא מדובר במשהו שיכול להכניס לילד ג'וקים ונמלים לראש, שאנו מאוד לא רוצים שיכנסו למחו הקטן, הפעוט והנקי.
ומאידך, להתעלם מכך זה גם דבר שהוא בלתי אפשרי! כי הלוא יתכן שהילד יעבור איזושהי טראומה, ונשמע עליה רק לאחר נישואיו בשעה טובה ומוצלחת, ובתקווה שיזכה אז להקים בית נאמן בישראל…
מה עושים?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
ילד צריך להרגיש שהמקום הבטוח ביותר הוא הבית.
יתירה מכך, ילד צריך לשמוע מההורים שלו שהם רוצים מאוד מאוד לשמוע ממנו מה עבר עליו במהלך היום. לא רק את הדברים הרעים. אלא פשוט בכל יום, כשהוא חוזר הביתה, יושבים איתו ההורים ושומעים לפרטי פרטים מה היה מהבוקר, עד הצהריים ועד הערב:
מי דיבר, מה אמר, גם דברים שנראים כמשעממים ושוליים. אם נראה לילד עד כמה כיף לנו לשמוע, ועד כמה אנו מתענגים על כל מלה שלו, לא יהיה פרט שהוא יחסיר מאתנו.
באותה מידה, נעודד אותו לספר גם דברים שנראים מדאי שוליים או מוזרים ואפילו מביכים, "כי אנחנו כהורים מתענגים על כל מלה שלך, ספר לנו!".
מה שחשוב יותר הוא לא להזדעדע מדברים שבאמת היינו רוצים להזדעזע מהם, לא לקרוא קריאות התפעלות מזעזעות שיגרמו לילד לחשוד שאולי מחר הוא לא אמור לספר את הדברים הללו. וגם אם היה משהו מזעזע, לטפל בו מאחרי הקלעים. הוא לא אמור להבין שבגלל מלה שלו, קרה איזה שהוא אסון. כי זה יגרום לו, חלילה וחס, לא לעדכן אותנו באסון הבא, שלא יבוא…
אנו אמורים לפתוח ערוץ כל כך פתוח עם ילדינו עד שיהיה ברור לנו שלא יתכן שקרה משהו טוב או טוב יותר במהלך היום, והילד לא יעדכן אותנו, כמהלך מסודר וכחלק רגיל של החיים.
בהצלחה רבה לכולנו באחד מאתגרי החיים המדהימים ביותר.
ואם הקדוש ברוך הוא הביא לנו את הילדים הללו, זה אומר שאנו יודעים למצוא את הדו – שיח האמיתי איתם ולהצליח ולהוציא מהם כל מידע נדרש.
וברוכים תהיו!
