שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שבזכותה נזכה בעזרת ה' לילדים מדהימים ומושלמים.
ושימו לב טוב!
מצד אחד אנו אומרים שילד חייב גבולות.
מצד שני אנו אומרים שצריכים לדבר איתם בצורה רכה ועדינה, שילד לא אמור לשמוע סתם כל היום "לא, לא", או תשובה שלילית אחרת.
איך משלבים בין הדברים?
איך אני יודע כאשר אני מסרב לבני כעת, האם אני בעצם יוצר גבול, וזהו תפקידי האמיתי והנכון, או שאני מתפשר וזהו חטא ופשע.
התשובה היא: תלוי האם הבקשה מהותית, או לא.
תלוי האם הדבר שעליו מנסה בנינו היקר לעבור – הוא עיקרון, או סתם סדר יום שניתן לשנות.
לדוגמא, אם הבן מבקש בשעת ערב מאוחרת לצאת ולבלות עם חברים, ברור שהדבר אסור באיסור חמור, כי אצלנו לא יוצאים בלילה, לא למקום סכנה, ולא לאזורים בהם נמצאים אנשים בעייתיים.
לכן כאן נעמוד על הדברים ונאמר: "עם כל הכבוד האהבה והערכה, לעולם לא נשחרר אותך בשעה כזו מחוץ לבית".
לעומת זאת, אם בשעת צהריים סבירה, כאשר סוכם מראש שלבית עולים בכל יום בשעה ארבע אחר הצהריים, מבקש הבן להאריך היום את השהות בחצר, או בחברת החברים בעוד חצי שעה, לא מדובר במשהו מהותי, אין בשעה הזאת באמת משהו שמצריך להישאר בבית, מותר מדי פעם לעבור על כך.
בכל בקשה, בכל בית, בכל עדה, בכל סביבה, בודקים מהם הדברים המהותיים והעקרוניים, ועליהם חוק בל יעבור, אין מי שסוטה ימין ושמאל, מלבד בשיחתנו הקודמת בנושא בו הסברנו שכאשר הילד אינו בר דעת, ולא זהו הזמן לחנך אותו.
אבל כאשר הוא נמצא מולנו, בר דעת, עם מצב רוח טוב, מבין ויודע, מותר להתפשר על דברים שאינם מהותיים, ואינם עקרוניים.
מאידך, על דברים מהותיים ועקרוניים, לעולם לא נתפשר, ומראש נסכם עם ילדינו מהם הדברים המהותיים והעקרוניים, שיהיה ברור לנו שהוא אפילו לא יבקש לחרוג מהם. וגם אם ביקש, נדע לעמוד על שלנו ולהסביר, "אלו הגבולות, ומהם לא ניטה ימין ושמאל".
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
