כ' אדר – הילולת הרה”ק רבי יואל סירקיש בעל הבית חדש זיע”א
מסופר מהרבי הקדוש מרוז'ין שהגה"ק בעל הב"ח זיע”א נשבע פעם אחת שכשיגיע להעולם העליון לא יכנוס לגן עדן עד שתהיה הגאולה שלימה ולאחר שנפטר הב"ח הוליכוהו לגן עדן ונשכחה ממנו השבועה, וכשהתחיל להכנס לגן עדן נזכר בשבועה שנשבע ונשאר עומד כשרגל אחת בתוך הגן עדן ורגל אחת מחוץ לגן עדן. והתחיל הב”ח הקדוש לומר דרשות חוצבים להבות אש, ומתוקים מנופת צופים. ומיד הגיעו אליו נשמות רבות ומלאכים לשמוע דברי קודשו. ועד היום עומד כך ודורש לרבים.
מובא מהתפארת שלמה בשם הרה”ק רבי דוד מלעלוב זיע”א שהרה”ק בעל הב"ח זיע"א נפטר מהעולם כיבדו אותו בבית דין של מעלה לדרוש, והשיב שיעשה זאת בתנאי שיצננו את אש הגהינם כדי להקל מעל הרשעים, ובאמת כך היה! ומובא בספר תוספות שבת בהקדמה שכתב שהיה בזמנו דיבוק אחד באיזה איש והדיבוק סיפר לפי תומו שכאשר עלתה נשמת הב"ח זלה"ה לשמים יצא כרוז במרום פנו מקום לרבי יואל סירקיש מקראקא… והוסיף בזה התפארת שלמה שניכר מסיפור זה את רחמנותו הגדולה של הב”ח אפילו על הרשעים, ובוודאי שאף שהיה בחיים היה מתקן נשמות.
הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע”א אמר שידוע היה שכל חולה אשר הגיע לרבינו הב”ח כשאמר תורה, ישר התרפא, וזאת משום שתורתו היתה כנתינתה מסיני, ומה שם כל חולה קיבל רפואה שלמה אף כאן כולם נתרפאו.
בבואו לעולם העליון לא נמצא בו שום שמץ ונידנוד חטא אשר יצטרך לעבור הגהינם, חגגנו נשמות העשוקים לפני השם אשר אם רבינו הב”ח היה עובר דרך הגהינם זה היה מתקן אותם, ובאמת הגיע הזמן לקטרג, שפעם רבינו הב”ח עבר על יד שור וחמור שהיו רתומים יחד, והתעטש לפניהם ומחמת העיטוש זזו השור והחמור יחדיו. ולכן נפסק עליו שהוא צריך לעבור דרך הגהינם ויהיה תקנה לרשעים.
ביאר בזה מרן הרב מרוז'ין זי"עא את הפיוט ביוצר לפרשת פרה שאומרים “לטהר טמאים לטמא טהורים” לטהר טמאים הכונה שכשרצון השי"ת לטהר טמאים דהיינו הרשעים שיצאו מגיהנם, אז לטמא טהורים, דהינו שמחפש איזה עבירה בטהורים אלו הצדיקים.
זכותו יגן עלינו עלינו ועל כל ישראל אחינו אמן!
