שלום וברכה מורי ורבותי!
זוכרים שכאשר נכנסו לחודש אדר, ושוחחנו על כך שמצווים אותנו חז"ל הקדושים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט ע"א)?
רש"י כותב במקום שהסיבה שבגללה אנו מרבים בשמחה היא, משום שחודש אדר וניסן, אלו הם חודשים שהתרחשו בהם ניסים רבים לעם ישראל, חודשים מאד מיוחדים.
זה אומר לגבי כל אחד מאיתנו שלמרות שעכשיו אנו נמצאים בשלהי חודש אדר, ואוטוטו בסוף השבוע הנוכחי, נכנסים לחודש ניסן, עדיין השמחה צריכה להיות בעיצומה, והיא צריכה להיות הדבר הגבוה והגובר ביותר על כל מידה אחרת.
אבל שימו לב טוב, הגמרא אומרת ש"משנכנס אב ממעטין בשמחה, ומשנכנס אדר מרבין בשמחה" (שם).
שוחחנו על כך שכולנו שמחים ומאושרים עד חודש אב, ואז אנו יוצאים ל"הפסקה קלה" למשך תשעה ימים, ומיד לאחר מכן חוזרים לאותה שמחה.
אבל שימו לב שגם כאשר מדברים על אב, הציווי הוא "משנכנס אב ממעטין בשמחה". לא כתוב "משנכנס אב מרבין באבל" או "מרבין בעצב". אנו נמצאים תמיד בטווח של השמחה – או "ווליום" גבוה של שמחה, או "ווליום" נמוך יותר של שמחה.
לעולם לא נכנסים לטווח של העצב, לא נמצאים בכלל ב"סקאלה" הזו, אלא נמצאים אך ורק בתוך המקום והמגרש של השמחה, גם בחודשים הללו, וגם בכל ימות השנה. רק שהפעם, זה אמור להיות גבוה ומרומם הרבה הרבה יותר.
אושר ושמחה אמיתיים, משהו שמחבר אותך לבורא עולם, משהו שנותן לך את הכח להבין שכל מה שעובר עליך, אבל הכל ללא יוצא מן הכלל, הוא אך ורק לטובתך. כך שאין לך שום סיבה להיות בעצב, מלבד תשעה ימים בשנה בהם רוצה אותנו הקדוש ברוך הוא קצת פחות שמחים. אך במשך כל השנה כולה, אנו אמורים להיות שמחים ומאושרים ללא הגבלה.
ובימים הללו זו הסיבה הטובה והמוצלחת ביותר, כי בימים הללו זכינו וראינו את הניסים במו עינינו. לא רק האמנו שעובר עלינו טוב, אלא ראינו מה הם ימי הפורים ומה היא יציאת מצרים והחגים הנלווים.
ה' יזכה את כולנו לשמחה תמידית בעבודתו יתברך, וכן יהי רצון ונאמר אמן.
ברוכים תהיו!
