הרב הראשי של רוסיה, הרב בערל לאזאר, מביע בריאיון ראשון שהעניק לעיתון 'ישראל היום' מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, דאגה לגורל היהודים שנמצאים באזורי הלחימה, ומספר כי פעל מול השלטונות על מנת להגן עליהם ולשמור על המקומות הקדושים.
"זה נורא ואיום מה שקורה, סיוט, אי אפשר להבין איך המדינות הללו הגיעו למצב הזה. בכל יום אנחנו מנסים לדבר על זה ולמצוא דרך לשלום. מהיום הראשון ניסינו לנצל את הקשרים שלנו על מנת לשמור על היהודים באוקראינה ועל המקומות הקדושים", סיפר הרב לאזאר.
הוא הוסיף: "יש דאגה ענקית ברוסיה על המצב באוקראינה, בין היתר מכיוון שיש לא מעט משפחות שחצי מהן נמצא באוקראינה והחצי השני ברוסיה. ההורים, האחים והאחיות של שלוחים ברוסיה גרים באוקראינה, וזה קשר שאי אפשר לנתק. אני בקשר יום יומי עם אנשים שם – רבנים, מכרים וידידים. אנחנו מנסים לעזור להם בשעת המצוקה הזו – מורלית, כלכלית, רוחנית וגשמית".
לדברי רבה של רוסיה: השלטונות הרוסים מבינים את המורכבות שבין הקהילות היהודיות בשתי המדינות, ומודעות לכך שלא מדובר בהבעת תמיכה פוליטית בצד כזה או אחר.
"אנחנו מאוד ברורים בעניין הזה. כרבנים וכמנהיגי קהילה, שלוחים של הרבי, אמרנו שהנושא הפוליטי הוא לא העבודה שלנו. אנחנו לא מבינים בזה, ומדובר בבזבוז כוחות וזמן שצריכים להיות מושקעים בעזרה ליהודים", הוא מסביר.
"פוליטיקה אינה תעסוקה טובה ליהודי, ויש דברים אחרים שאנחנו צריכים לעשות, כמו להציל נפשות. אנו עוזרים לכל יהודי באשר הוא – ולא משנה איפה הוא נמצא. כולם מבינים את זה. אם היה לי בן באוקראינה לא הייתי עוזר לו כי יש בעיה בין שתי המדינות? אעשה הכל, וכך גם במצב הזה. הממשל מבין שאנחנו חייבים לעזור לאחים שלנו ועושים זאת מבלי להסתיר את זה".
הוא מבהיר הרב לאזאר על פעילותו "אנחנו לא נכנסים לשאלה של מי צודק ומי לא, יש פתגם בישראל: 'אל תהיה צודק – תהיה חכם'. אנחנו לא באים לדון אף אחד, זו לא העבודה שלנו. העבודה שלנו היא להיות חכמים במצב הקיים ולנצל את כל הכוחות ואת כל האפשרויות שלנו כדי לעזור לעוד יהודי. לפעמים בטלפון אחד אפשר להציל משפחה, לספק עוד תרופות, להוציא יהודי בצרה באמצעות רכב. אנחנו עוסקים בזה יומם ולילה".
עוד ציין בראיון ל'ישראל היום' כי פעילותם של שליחי חב"ד באוקראינה הינה הירואית, אך שהוא ורבנים נוספים בחב"ד הורו לחלקם לצאת, בשל הסיכון הרב מהלחימה.
"בתפילה אנו אומרים 'ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו'. עבד נאמן תמיד שמח כי הוא יודע שהשליחות שלו היא החלק שהוא קיבל. אם השליחות שקיבל מהקב"ה היא לסייע להצלת נפשות הוא יעשה זאת בשמחה, וכך גם אם השליחות היא חס ושלום לעזוב את המקום. היו מקרים של שלוחים שאמרנו להם בבירור שהם צריכים לעזוב את המקום. זה היה מאוד קשה להם, כי הם בנו קהילה מאפס במשך שלושים שנה ויותר, ויום אחד אמרו להם לקחת תיק יד ולעזוב את מקום השליחות. אין ספק שהרבנים הפגינו גבורה משמעותית, אבל בערים מסוימות זה הגיע למצב שהם חייבים לעזוב".
