שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
והנה שאלה שלכם!
"אני הולך בדיוק לפי ההנחיות, מרעיף חום ואהבה על אשתי בממדים מדהימים, ואין שום שינוי. התחלתי אמנם את החיים ברגל שמאל, התנהגתי שלא כשורה, אבל כיום אני הולך לפי ההנחיות. מדוע בכל זאת אני לא רואה את השינוי המיוחל?".
שימו לב טוב מורי ורבותי!
זה נכון שקשה מאוד לשנות דברים, זה נכון שמי שהתחיל ברגל שמאל, יהיה לו קשה מאד לעבור לרגל ימין. וזה נכון שאשה שמאוכזבת מבעלה במשך שנים, יהיה קשה מאוד להביע בפניה את החום ואת "החיים החדשים", ולבקש ממנה את האמון הדרוש.
אבל תזכרו דבר אחד, כל דבר טוב, גם אם הוא לא מתגלה במהרה, הוא מתרחש אט אט, וברגע מסוים רואים אותו גם בעיני בשר.
זה אומר שהשינוי מתחיל להתחולל ברעייתך, משהו שם נסדק, משהו שם מתרכך, אתה אמור להמשיך ולהיות עקבי, ולראות איך הכל קורה.
אין שום דבר שקורה הרגע ולאחר מכן מיד רואים תוצאות, במיוחד לא כאשר התחלנו ברגל שמאל, במיוחד כאשר בנינו את החיים על תשתית של טעות.
אם אתה מבין את זה, אתה לא אמור רק להתאזר בסבלנות עד לרגע שבו תראה את האור, אלא להרגיש שמרגע זה ואילך, כבר רואים את האור. ובפרט בדבר כמו שלום בית, שהוא תלוי באדם אחר, במישהי או במישהו שנמצא מולך, באדם שהוא בעל דעה עצמאית משלו, ובעל אמון עצמי משלו, ואתה מבקש ממנו להביע אמון לאחר חודשים או שנים בהם לא היית זכאי לאותו אמון.
מגיע לך להמתין, מגיע לך אפילו קצת לסבול, אבל תזכור, השינוי מתחולל גם בזמנים הללו.
מי שישאר ללא סבלנות, ישאר ללא שלום בית…
אחד מהדברים הראשונים הנדרשים לשלום בית, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה בשם גדולי הדורות הוא: הסבלנות. תהיה סבלן, תשקיע את מה שמוטל עליך, ואט אט תראה את האור בקצה המנהרה. אור קטן שיהפך לאור של שמש גדולה.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
