אנחנו הולכים להוציא את ישראל לדרך חדשה. כמו בכל סוף שבוע – עדכון קצר ממני אליכם, אשמח מאוד אם תקראו. השבוע, בליל רביעי, נשארנו בכנסת עד השעות הקטנות של הלילה.
בשעות הרעות האלה, כשהיה ברור שהכנסת בדרך לפיזור, חשבתי על מדינת ישראל. חשבתי עלינו. חשבתי על האיש שדיבר "פייק אחדות" אבל חשב חסינות והחליט לגרור את כולנו למערבולת הזו. את העונש למעשיו הוא יקבל מאזרחי ישראל בקלפי.
לרגע אחד במהלך שעות אחר הצהריים ביום רביעי נפוצו שמועות מטעם הליכוד שנתניהו מתכוון לוותר על החסינות. למרות שלמדתי להכיר את נתניהו, הודעתי מיד לצוות המו׳׳מ שבמידה וזה קורה, יש להיערך לקיום של משא ומתן משום שזה עשוי להיות איתות חיובי ומפתיע. אולי בכל זאת יש סיכוי להציל את ישראל מבחירות יקרות ומיותרות.
באופן לא מפתיע- זה לא קרה. נתניהו נשאר עם הבלוק, נשאר עם ההתעקשות להיות ראשון ברוטציה, נשאר עם החסינות. נשאר מנהיג שמסתכל רק על עצמו ולא על טובת המדינה.
בדרכי הביתה ב-5 בבוקר אחרי ההצבעה הקשה על פיזור הכנסת, כתבתי לחברי סיעת כחול לבן שהיו גם הם בדרכם הביתה, ש"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". אני מאמין בכך.
מדינת ישראל צריכה מנהיג שיורד לשטח ונפגש עם האזרחים באופן קבוע – ולא רק בבחירות. מנהיג שהולך בעצמו לבית החולים ומסתכל בלבן של העיניים לחולים שנמצאים במסדרונות – ומקדם תכנית למציאת פתרון ולא מזניח את המצב הקיים.
מנהיג שמחובר לעם ורואה בעם הריבון, ולא אחד שרואה בעם נתינים שצריכים לשרת אותו. מנהיג שלא מרסק את יריביו הפוליטיים אלא דואג שכישוריהם ינותבו לעשייה למען עם ישראל.
חברים יקרים, בחודשים האחרונים נתתם בי אמון מלא, תמיכה גדולה ואהבה אינסופית. אני מודה לכם מעומק הלב על כך. אתם בסופו של דבר הכוח שמניע אותי. הכוח שגורם לי לקום כל בוקר ולהאבק להילחם למענכם מהיותי לוחם צעיר בצנחנים, ועד היום כיו"ר המפלגה הגדולה ביותר במדינה.
אני אוהב אתכם ומבטיח לכם שאעשה הכל בכדי להבטיח לכולנו עתיד טוב יותר ונשים סוף לכאוס הפוליטי. נוציא את ישראל לדרך חדשה.
