שר החוץ יאיר לפיד, שייכנס השבוע לתפקיד ראש הממשלה, יידרש לגבש בתוך ימים אחדים את מדיניותו בנוגע להסכם הגרעין עם איראן שחוזר כעת לשולחן. ממשלת בנט התנגדה בגלוי להסכם, אולם על לפיד יופעלו לחצים, כולל מצד גורמים במערכת הביטחון, לשנות את המדיניות, מנגד גורמים ביטחוניים בהובלת המוסד יתנגדו, כך דווח הבוקר (ראשון) ב'ישראל היום'.
החזרה לשיחות על הסכם הגרעין לא צריכה להפתיע: לאיראן ולארה"ב אינטרס אסטרטגי לחתום על הסכם מחודש במהירות, כל אחת מסיבותיה. האמריקנים רוצים להסיר את כאב הראש של ההסכם מסדר היום ולהסתייע בעקיפין באיראן כדי להוריד את מחירי הנפט העולמי.
ממשל ביידן מוטרד מאוד ממחירי הדלק בארה"ב, שמשקפים את הזינוק ביוקר המחיה, ומהשפעתם הצפויה על בחירות אמצע הקדנציה שייערכו בנובמבר וצופות תבוסה לדמוקרטים.
ממילא, ביידן תמך בחזרה להסכם מראשית הדרך וראה בו את האמצעי המשמעותי ביותר למנוע מאיראן להפוך למדינה גרעינית. האמריקנים סבורים כי על ידי הוצאת האורניום שאיראן העשירה מתחומה ניתן יהיה להרחיקה משמעותית מהפצצה, או לכל הפחות "לקנות זמן", שינוצל כדי לשפר את ההסכם בעתיד או להכין אופציות אחרות שימנעו מאיראן להשיג יכולת גרעינית.
האיראנים זקוקים להסכם כדי להסיר מעליהם את הסנקציות הכלכליות שנלוו אליו, ולשחרר מיליארדי דולרים שהוקפאו בחשבונות בנק שונים בעולם. חזרה להסכם גם תאפשר להפיק פי 6-5 נפט, כלומר תזרים לקופתם סכומי עתק מדי שנה. הכסף הזה יאפשר לשקם במקצת את הכלכלה האיראנית, שנתונה במשבר עמוק, ולבלום את גל המחאות במדינה.
סביר שעם חידוש המו"מ ישובו האיראנים וידרשו את הסרת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, אך אפשר שייסוגו מכך. הם גם יבקשו ערבויות לכך שארה"ב לא תיסוג שוב מההסכם בעתיד, אך ספק אם יקבלו כאלה. ממילא מדובר בעניינים טקטיים, שלא אמורים להעיב על המטרה האסטרטגית של הצדדים – חזרה להסכם.
עד כה התנגדה ישראל להסכם בתוקף. בנט, בשונה מנתניהו, בחר אמנם שלא להתעמת בגלוי עם ממשל ביידן אלא לפעול מאחורי הקלעים, אבל מדיניותם בנוגע להסכם עצמו היתה זהה: שניהם סברו כי מדובר בהסכם רע, שלא נותן מענה לשלל הבעיות שהיו בהסכם המקורי, והתעצמו מאז על רקע ההתקדמות המשמעותית של איראן בפיתוח ובהתקנה של צנטריפוגות מתקדמות, שמאפשרות לה להעשיר אורניום בקצב מהיר בהרבה מאשר בעבר.
כאמור, עפ"י הדיווח של יואב לימור – לפיד יידרש כראש ממשלת המעבר לגבש את מדיניותו מייד, עוד קודם לביקור ביידן באזור בחודש הבא. הוא ישמע כי בכירי צה"ל – בהובלת הרמטכ"ל ובכירי אמ"ן ואגף איראן – תומכים בחזרה להסכם, שלדעתם מרחיק את איראן מהפצצה ומאפשר לישראל פרק זמן להיערכות לאופציה צבאית משמעותית.
מנגד, גורמים מדיניים וביטחוניים אחרים בהובלת המוסד סבורים כי מבחינה מקצועית וגם מוסרית – אסור לשנות את המדיניות הקיימת. לדעתם, ישראל לא יכולה להיות שותפה להסכם גרוע, שהתפוגה שלו קרובה ושלא נותן מענה לחורים שהיו בהסכם המקורי עם המעצמות ולאלה שהתגלו מאז.
לעמדה הזאת שותף בנט, שישמש בממשלת לפיד השר האחראי לסוגיה האיראנית. ייתכן שבנט ביקש לשמור לעצמו את התפקיד משום שחשש שהלחץ של צה"ל – שמחייב לכל הפחות הסבר ציבורי, בהיותו שנוי במחלוקת – יחלחל וישפיע על מדיניות לפיד, שטרם עוצבה כאמור.
להחלטה יהיו השלכות אסטרטגיות, אך גם פוליטיות. הציבור ברובו אמנם לא בקי בפרטי ההסכם, אבל מתנגד לו אינסטינקטיבית. שינוי המדיניות כעת, ערב מערכת בחירות שמסתמנת כחריפה במיוחד, עלול להציג אותו כמי שמיישר קו עם מדיניות אמריקנית בעייתית בסוגיה שהיא קיומית לישראל.
גורמים מדיניים סבורים כי ישראל לא יכולה להיות שותפה להסכם גרוע. ייתכן שבנט ביקש לשמור לעצמו את תיק איראן מחשש שהלחץ של צה"ל ישפיע על לפיד
שאלת השאלות שעליה יכול להשיב רק יודע תעלומות, היא מה עומד אחרי דעתו של הרמטכ"ל, האם שיקול בטחוני טהור, או חשש שמא יצטרך להחליט על פעולות ממשיות באיראן, שעלולות גם להכשל, ולעלות לו בכסאו ובהמשך דרכו הפוליטית [משום מה הרמטכלי"ם חושבים שאחרי הצבא מוכרחים להגיע לממשלה…]