שלום וברכה מורי ורבותי!
מה בעצם רוצה ממך הקדוש ברוך הוא?
יראת שמים, מידות טובות, ללמוד תורה, לקבל כל אדם בסבר פנים יפות.
אבל איך אנו יודעים להתמודד עם כמה ניסיונות?
איך אנו יודעים להתמודד עם כמה אתגרים?
איך ניתן לדעת מה להקדים על פני מה?
הגמרא (שבת קכ"ז ע"א) מלמדת אותנו, שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה. שהרי אברהם אבינו היה בדו שיח עם ריבונו של עולם, דו שיח נבואי עם בורא העולם. ובאמצע הוא רואה אורחים שמתקרבים ונדמים לו כערבים. ובאותו רגע אומר אברהם אבינו לקדוש ברוך הוא: "אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ (בראשית יח, ג), עזוב אותי בבקשה רבונו של עולם, אני מבקש ממך כמה דקות של 'שקט' כביכול, חס ושלום, ואני רוצה לקבל את האורחים, ולאחר מכן אני אחזור ואשוחח אתך".
לומדת מכך הגמרא הקדושה, שאין משהו יותר חשוב מהכנסת אורחים, וזה חשוב אפילו יותר משיחה אישית עם בורא העולם.
השאלה הראשונה, מה ההיגיון בכך?
והשאלה הנוספת והקשה ביותר היא, איך אברהם אבינו "עלה על זה"?
איך אברהם אבינו ידע שגדולה הכנסת אורחים אפילו יותר מקבלת פני שכינה?
מורי ורבותי!
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! כל מה שאתה לומד מהתורה שלי, נועד אך ורק כדי שתגיע לידי מעשה. כאשר חלקו גדולי האומה האם תלמוד עדיף או מעשה עדיף (קידושין מ' ע"ב), הם העדיפו את התלמוד אך ורק בגלל שהוא מביא לידי מעשה".
זה אומר שאם יש לך הזדמנות לעשות משהו טוב, ואתה לא עושה, ולא משנה מה הסיבה שבגללה אתה לא עושה, הרי שהחטאת את המטרה.
אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: "כל השיחות שלי אתך, הם ליישר אותך ולהפוך אותך לאדם טוב יותר, לאדם צדיק, קדוש וטהור יותר. אם מזדמנת בפניך משימה שאדם קדוש וטהור אמור לבצע ולעשות, כביכול הכבוד שלי הוא, שתאמר לי: "רבונו של עולם, בוא נצא להפסקה, אבצע את המשימה, ולאחר מכן אחזור לשוחח אתך".
אברהם אבינו חש בכך. כאשר הגיעו הערבים מרחוק, אברהם אבינו הרגיש איך רגליו מוליכות אותו אליהם, כדי לקבל את פניהם. הוא הבין שהרגליים הקדושות והטהורות שלו מבצעות את רצון בורא העולם, גם כאשר השכל טרם מבין זאת. ולכן הוא אמר לקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, למענך ולכבודך אני מסיים כאן את השיחה, יוצא לפגרה, הולך לקבל את האורחים, ולאחר מכן אשוב לשוחח אתך ולהתחזק".
בהצלחה רבה לכולנו באחד מאתגרי החיים המדהימים והיפהפיים ביותר,
וברוכים תהיו!
