שלום וברכה מורי ורבותי!
ישנם אנשים שמנשקים את האוויר ואומרים "בעזרת ה'" ו"ישתבח שמו לעד", ומספרים עד כמה אהבת התורה מפעמת בקרבם,
אולם לא טורחים לפתוח ספר בכל מהלך ימות השבוע…
ישנם כאלה שמסבירים שדעתו של הרב חשובה להם, וככל אשר יצא מפיו יעשו, אבל לא טורחים לבוא ולשמוע את דעתו, ואפילו לא טורחים לשמוע שיעור תורה כללי…
דוד המלך אומר: "מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי" (תהלים קיט, צז).
הוא פותח בזה שהוא מאד אוהב את התורה של הקדוש ברוך הוא, אבל הוא ממשיך ואומר: "כל היום היא שיחתי, כל היום אני עסוק בה, כל היום אני סביבה".
כי אין כזה מושג לאהוב את התורה ולא להסתכל בה!
אין כזה מושג לומר "אני אוהב את הקדוש ברוך הוא", ולא להתעניין בדרכים שהוא העניק לנו כאן בעולם הזה.
הקדוש ברוך הוא שם בפני כל אחד מאתנו, לפי הרמה שלו, את האפשרות ללמוד תורה.
"וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח), נחלקו חכמינו זיכרונם לברכה האם מדובר בהנחיה, או בברכה.
אך בין כך ובין כך, לא יתכן לומר שאתה אוהב את התורה הקדושה ואת הקדוש ברוך הוא, למרות היותך מנותק מהם עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.
יום השבת נועד ללימוד תורה (ירושלמי שבת פט"ו ה"ג), אמנם בכל ימות השבוע אדם צריך לקבוע עיתים לתורה. כל אחד לפי היכולות שלו, כל אחד לפי הרמה שלו.
ואין אדם שיכול לומר שמה שהוא עושה זה מספיק!
אלא להיפך, אם אתה מתחיל בשעה ביום, הרי שאתה עושה זאת כהתחלה, כי אתה מבין שברגע שתהיה מסוגל להתרכז באותה שעה, הרי שעליך להרים זאת ליותר, וכך, מיום ליום, להפוך את התורה לעיקר ואת המלאכה לטפל.
"מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי", כלומר, הראיה האמתית לאהבת התורה היא – כל היום היא שיחתי!
גם תומכי תורה, גם האנשים שאמנם עומדים לימינם של עמלי התורה, אכן יש להם את כל הזכות בעולם הבא, אבל העולם הזה שלהם חסר.
חסר להם כאן את שלוות הנפש, חסר להם כאן את קיום רצונו של הקדוש ברוך הוא.
ויותר מכל, חסר להם כאן את ההבנה ואת הידיעה מה מוטל עליהם לעשות.
מבקש ממך הקדוש ברוך הוא: "תקבע עיתים לתורה, לפי היכולות שלך, לפי האפשרויות שלך, בנושאים המעניינים אותך. אבל תעשה זאת, ותראה איך משם תגיע הברכה וההצלחה הגדולים ביותר".
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
