שלום וברכה מורי ורבותי!
וימים אלו נקראים ימי "בין המצרים", על שם הפסוק באיכה (א, ג) "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים".
מי"ז בתמוז ועד תשעה באב, נקראים כל הימים הללו "ימי בין המצרים".
וכולנו יחד מתאבלים בהם יותר ויותר, מיום ליום, ומתקופה לתקופה, עד ליום המר והנמהר תשעה באב, על חורבן בית המקדש.
אחד מהדברים שכולנו נוהגים כמעט ללא יוצא מן הכלל הוא, שלא לשמוע שירים בימים אלו, וזה נשמע איום ונורא.
גם האנשים שיכולים שלא לשמוע שירים במהלך חודשים שלמים, כאשר מגיעים "ימי בין המצרים" הם נזכרים בכאב עד כמה נחמד ונהדר ומקסים לשמוע שיר טוב, והנה זה אסור…
כי כאשר לא אוסרים עליך לשמוע שיר, אתה מסוגל לעבור ימים שלמים בלעדיו.
אבל כאשר מודיעים לך שזה אסור, אתה חש צביטה בלב, ורוצה מאד, אבל ממש מאד, לשמוע את השיר ואת הזמר האהובים עליך.
שימו לב טוב מורי ורבותי!
דווקא התחושה הזו היא התחושה האמתית והטובה של האבלות, היא תחושה שאמורה ללוות אותנו בימים אלו.
כי "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי יומא ה' ע”א).
זה אומר, שאילו היה בית המקדש בימינו אנו קיים, הוא היה נחרב אך ורק בגללנו, לא בגלל אף אחד אחר!
אנו היינו אלו שבמעשינו היינו מחריבים את בית המקדש.
מגיע לנו לזכור זאת, וכל צביטה שכזו בעצם הופכת להיות מנוע רב עוצמה, גם באבל וגם בתיקון לקראת הגאולה השלימה והאמתית.
כי ככל שנזכור עד כמה מצבנו קשה, ככל שנבין עד כמה אנו פגומים, כך נבין ונשכיל לשנות את אורחותינו, להתחזק יותר, להוסיף נדבכים לבניין בית המקדש, ולפשפש במעשינו, לבדוק באמת במה אנו לא מושלמים עדיין, ומה עלינו לתקן,
כדי להחזיר ולהכיל עלינו ועל כל עם ישראל בארץ ובגולה את הגאולה השלימה והאמתית.
כל אחד מאתנו בודק בימים הללו מה יש לו לשפר, לא מסתכל ימינה, לא מסתכל שמאלה, מסתכל על עצמו בלבד – מה יש לי לשפר כדי לקרב את הגאולה?
ויחד נזכה, בעזרת ה' ובישועתו, לגאולה השלמה והאמתית במהרה בימינו, אמן.
ברוכים תהיו!
