שלום וברכה מורי ורבותי!
אתם זוכרים איך התחיל חורבן בית המקדש?
אני רוצה יחד אתכם לשחזר את זה בגלל שהיום זהו יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו. והמאפיין שהתחיל את החורבן, את הימים הארורים הללו, הוא גם אחד המאפיינים שמתחיל את חורבן הבית, הבית שבונים יחד הבעל והאשה.
ושימו לב טוב!
האסון הראשון שקרה ביום תשעה באב, היה כאשר המרגלים חזרו מארץ ישראל, ואמרו לעם ישראל שזו "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר יג, לב), ושממש לא כדאי לעלות לארץ המובטחת (תענית כ"ט ע"א).
עם ישראל ישבו כל אחד "אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ" (שם יא, י) ורק בכו.
הם בכו ובכו על כך שהקדוש ברוך הוא כביכול מעניש אותם, ו"מזכה" אותם לארץ רעה, ארץ שתגרום להם לתחושות קשות, איומות ונוראות למתגוררים בה, עד כדי מוות.
הקדוש ברוך הוא אמר לעם ישראל: "אתם בכיתם בכיה של חינם, סתם בכיתם, באתי להביא לכם מתנה, ואתם בתמורה ישבתם בבכיה. אני מבטיח לכם שהיום הזה הוא יהיה יום בכיה לדורות" (תענית שם).
ואכן, כל האסונות הגדולים ביותר של עם ישראל ארעו דווקא בימים אלו. כך גם חורבן בית המקדש הראשון, וכך גם חורבן בית המקדש השני.
בכיה של חינם – זו סיבה לאסון. בכי מיותר הוא סיבה לחורבן, הוא סיבה להרס.
גם בחיי הנישואין, ישנם כאלה שבוכים, אבל בוכים סתם.
ישנן כאלו שבוכות, אבל בוכות סתם.
ישנם כאלה שפשוט אוהבים להתבכיין.
השכר שמקבלים משמים על בכי, הוא סיבה אמתית לבכות.
כביכול אומר לך הקדוש ברוך הוא: "אתה אוהב לבכות? בוא ותקבל סיבות אמתיות לעשות זאת, לא מן השפה ולחוץ, אלא ממש מכל הלב…".
הבכיינים הם אלו שהורסים את חייהם במו ידיהם!
כי גם אם משהו לא הצליח בעשרה או בעשרים אחוזים, אפשר עדיין להתנחם ולשמוח בשמונים האחוזים שהצליחו.
אם אתה מתמקד ברע, הרי שאתה מייחל לעצמך בעצם, במו ידיך, רע נוסף, שעליו יהיו לך את הסיבות הטובות ביותר לבכות.
זוכים ומתגברים,
זוכים וחושקים שפתיים,
זוכים ולא בוכים.
ועל ידי השמחה האמתית והאהבה האמיתית – זוכים גם בבית השלם לאהבה ואחווה, שלום ורעות.
וגם בחיים שלנו, ביחסים עם הקדוש ברוך הוא, לאהבת אמת, לאהבה שתבנה בקרוב את בית קדשנו ותפארתנו במהרה בימינו, אמן.
ברוכים תהיו!
