בואו נעשה סדר. רפי פרץ הוא הגיבור פה ובנט הוא הנבל. האופציה הכי טובה לימין הייתה ריצה משותפת של כל הימין הסרוג במפלגה אחת, כולל ״עוצמה״. מי שמנע זאת הוא אך ורק בנט, ואך ורק מסיבות אנוכיות.
בנט התאחד עם סמוטריץ אתמול ובכך קבר את האפשרות שהימין הסרוג ירוץ ב2 רשימות, אחת ליברלית ואחת חרדלית.
מאותו רגע , המפלגה של פרץ ובן גביר ללא סמוטריץ, בוודאות לא הייתה עוברת את אחוז החסימה.
בנט יכל היה לפתור בקלות את הבעיה ולאחד את כל המפלגות, כולל עם ״עוצמה״, אך הוא התעקש עד הרגע האחרון להוציא את בן גביר, כדי לא להרגיז את חבריו השמאלנים בבראנז׳ה ובראשם אמנון אברמוביץ (שהזהיר את בנט בטלוויזיה לבל יצרף את בן גביר).
לבנט לא היה אכפת שהוא בכך מוודא שהימין מפסיד בבחירות ולא יהיה לו 61 (למרות שהוא הבין מצוין שלזה הוא גורם).להפך, מה טוב, ככה הוא סוף סוף היה נפטר מנתניהו שנוא נפשו.
מה אכפת לבנט, הרי במקרה שאין לימין 61 הוא ואיילת יצטרפו לממשלת גנץ בתמורה לתיקי הביטחון והמשפטים (מה שכמעט קרה לפני חודשיים).
מאותו רגע שהיה ברור שבנט לא יתאחד עם פרץ יחד עם בן גביר בשום מצב, רפי פרץ עמד בפני דילמה.
האם לא להפר את ההסכם עם בן גביר, לרוץ איתו, ובכך למקסם את שריפת המנדטים של הימין? פרץ הבין שהמשמעות היא הקמת ממשלת שמאל בראשות גנץ בתמיכת אחמד טיבי ופינוי תושבי יו״ש וחזרה לקוי 67.
או האם להפר את ההסכם עם בן גביר, לצמצם למינימום את שריפת המנדטים בימין של ״עוצמה״ ולהציל את ארץ ישראל?
פרץ קיבל את ההחלטה הנכונה. אבל צריך לזכור שההחלטה הכי טובה הייתה ריצה מאוחדת של כל הסרוגים במפלגה אחת, כולל עם בן גביר. צריך לזכור שמי שמנע זאת הוא בנט. הוא הציב את רפי פרץ בפני דילמה בסגנון ״בחירתה של סופי״, ופרץ החליט להקריב את יוקרתו האישית (בתור מי שלא עמד בהסכם), כדי להציל את ארץ ישראל מהשמדה וודאית של שלטון שמאל בגיבוי הרשימה המשותפת.
