למה נצביע ג'? הפוסט המרגש של דובי ויינרוט

עורך הדין דובי ויינרוט, כותב ברשתות החברתית פוסט נוקב ומרגש, בו הוא משכנע את הציבור שמתבלט להצביע ל'יהדות התורה'.

וכך הוא כותב: "זה לא סוד, אבא שלי היה עו"ד מפורסם, אבל לא פחות גומל חסדים. בין היתר הוא סייע רבות לגדולי ישראל על פי בקשתם, הן בפן המשפטי והן בייעוץ,
ובמקרים רבים בתרומות כספים לא מבוטלים. בבית שלי אף מצוי ייפוי כוח משפטי, עליו חתומים הרב שטיינמן ור' חיים קנייבסקי זצ"ל."

תשמעו סיפור מרהיב.
יום אחד, החליט אבי ז"ל לסייע לאישה מתושבי שכונתו,
להכניס את בנה לישיבה גדולה.
הוא היה בטוח שכל הדלתות יפתחו בפניו.
הבחור אמנם היה איכותי, אבל לא מאלה,
שרצים אחריהם בישיבות (היום הוא תלמיד חכם עצום).

היה זה לאחר הימים האחרונים לזמן הרישום בישיבות, שזו בדיוק העת שהישיבות, עומדות בלחצים רבים מכיוונים שונים, לקלוט אליה עוד כמה בחורים מתנדנדים, ואבי ז"ל נתקל בתגובות מתחמקות ובנעילת דלתות.
הוא ניסה במקומות שנעזרו בו רבות, אך ללא הצלחה.

אחת הישיבות הייתה אורחות תורה, שבנשיאות הרב שטיינמן זצ"ל.

הוא היה כאוב ולא האמין: "הרי סייעתי לאותן ישיבות לא פעם אחת, והרי הם עוד יצטרכו את עזרתי, איך אני מקבל יחס כזה?". הוא ניסה שוב ושוב ולא הצליח.

הוא רתח מזעם, כי אחת התכונות שהוא לא יכול היה לסבול,
היא כפיות טובה.

הוא לא ויתר, והכין מכתב זועם, לראש ישיבת אורחות תורה. כשאני כותב לכם מכתב זועם, הוא זועם!
אתם יכולים לתאר, שמדובר במישהו שכתב כבר "כמה" מכתבים בחייו.

הוא סיים לכתוב את המכתב ושיגר אותו בפקס.
לאחר שליחתו, הוא שחרר מהציפייה לקבלת הבחור לישיבה הנ"ל.

אלא שהמכתב הזה, הגיע ראשון לידיו של אחד מאנשי הצוות,
שרץ להראותו לרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל,
למרות שהוא לא היה הנמען.

עכשיו תבינו,
מי שלא הכיר מספיק את ר' אהרון לייב שטיינמן זצ"ל,
כדאי שידע,
ישנם גדולים בכל דור ודור.
יחד עם זאת, הרב שטיינמן זה משהו אחר.
זה כמו שתיקחו אצל אחינו הספרדים,
את הרב עובדיה זצ"ל.
לאנשים כאלה,
עם ישראל לא זוכה אפילו פעם בדור,
אלא פעם בכמה דורות.

הרב שטיינמן קרא את המכתב שוב ושוב.
הוא שפשף את עיניו ולא האמין.
הוא זימן אליו דחוף את ראש הישיבה ואמר לו:
"אתה באמת לא קיבלת את הבחור,
שיעקב ביקש להכניס אלינו?"
"כן", השיב ראש הישיבה,
"לצערי הבחור (נכון לאותו מועד בלבד),איננו מהמבריקים,
והרישום נסגר מזמן".

הרב שטיינמן הורה לראש הישיבה:
"תקשיב, אתה עכשיו! ללא שיהוי של רגע,
נוסע ליעקב וינרוט והולך לבקש ממנו סליחה,
ומודיע לו שהבחור התקבל.
אתה לא עושה זאת טלפונית.
אתה נוסע אליו לבקש סליחה.
ואתה עושה זאת עכשיו!".

אלא מה? זה היה בבין הזמנים,
ממש לפני זמן תחילת הלימודים,
ואבא שלי באותו זמן,
רגיל היה לשהות בחופשה בשווייץ.
ראש הישיבה אמר לרב שטיינמן,
שיעקב כנראה מצוי בשווייץ.

הרב שטיינמן אמר לו:
"אז אתה לוקח כרגע מטוס,
ואתה טס אליו לשוויץ!
אתה לא מתנצל טלפונית,
אתה מתנצל פנים אל פנים".

ראש הישיבה כמובן,
עשה כמצוות גדול הדור,
התקשר מידית לאבי ז"ל ואמר לו:
"אני חייב לפגוש אותך דחוף,
לא משנה היכן אתה נמצא".

המזל היה, שאבי באותו יום שב מחופשתו בשווייץ,
ושהה במלון בירושלים.

ראש הישיבה הגיע למלון מצודת דוד,
בליווי ר"מ נוסף מהישיבה ואמר לו,
ש-ר' אהרון לייב,
הורה לקבל את התלמיד מידית לישיבה
אבל יש לו תנאי.

"תנאי?",
מי שמכיר את אבי,
יודע שבמקרים האלה,
לא כדאי להיות לידו.
תנאים לקבלת תלמיד זה נשמע לא טוב.
כל מיני דרישות משונות ממי שעומד מאחורי הבקשה.

ובכן, הוסיף ראש הישיבה,
הרב שטיינמן הורה,
שהתנאי הוא שאתה אומר עכשיו:
"הריני מוחל וסולח לראשי הישיבות,
שעזרתי להם פעמים רבות
והם לא הכניסו את הנער לישיבתם".
זה התנאי של ר' אהרון לייב לקבלת התלמיד.

אבי ז"ל היה המום.
הוא לא האמין למשמע אוזניו.
הוא כמעט בכה.

באותם רגעים אימי שתחי' הגיעה,
וביקשה לכבד את האורחים בקפה,
ואבי ז"ל אמר לה בנוכחותם:

"אני ראשית כל,
רוצה להודות לאורחים החשובים,
שהגיעו עד אליי,
ואני מעריך את זה מאוד.
אבל לא העליתי בדמיוני בקשה כזו.
רק ר' אהרון לייב,
יכול להעלות רעיון כזה לבקש ממני לומר:
"הריני מוחל וסולח ולא תהיה לי קפידא כלל".

כמובן, אבי ז"ל הוא ג'ינג'י,
יכול להתרגז מהר אבל נרגע מהר.
הוא מחל בלב שלם,
התרגש והודה מאוד לראש הישיבה על השליחות,
ועל קבלת התלמיד והתנצל על הטרחה.

זה החלק הראשון של הסיפור.

אבל תשמעו את החלק השני.

לימים,
אבי ז"ל נכנס לר' אהרון לייב בעניין אחר.
הוא סיים את הפגישה ושב למכוניתו.
יתכן שר' אהרון לייב באותה העת,
אף הוא יצא מביתו בדרך לתפילה.
הוא ביקש מעוזרו,
לקרא שוב לאבי לומר לו דבר מה נוסף,
וכמובן שאבי ז"ל יצא ממכוניתו לכיוון גדול הדור.

ר' אהרון לייב אמר לו: "אתה זוכר את העניין עם הבחור?"
"בוודאי", השיב אבי.

אז אני רוצה לבקש ממך שתנסה בכל כוחך,
מכאן ואילך,
בין שאהיה כאן בעולם ובין אם לאו,
לזכור את הדבר הבא:

"אתה לא עושה את המעשים שלך,
את החסדים שלך,
למען עולם התורה על מנת לקבל פרס.
תבטיח לי שתעזור תמיד לעולם התורה.
גם אם תחווה כפיות טובה,
גם אם תחווה תסכולים,
גם אם תחווה קשיים.
אנחנו לא עוזרים לעולם התורה על תנאי.

ור' אהרון לייב המשיך:

"אנחנו מנסים לקיים אותה
כמה שאנו יכולים.
ונכון, ישנם המון קשיים בדרך.

דע לך עוד,
שמצוות תלמוד תורה,
שקולה כנגד כל המצוות.

זו הסיבה שהכי שקשה לאנשים,
להרים תרומות ללומדי התורה.

התורמים באים בטענות רבות אפילו ללומדי התורה,
כי זו הצדקה המתגמלת ביותר לעולם הבא.
שם היצר הרע תוקף הכי חזק,
כי לא כל אחד ראוי לזכות במצווה הזו.

אתה יודע למה?
כי אין לך מצווה גדולה מתלמוד תורה,
ובאותו מקום מצוי היצר הרע במלוא עוזו,
כדי שלא כל אחד יזכה בזה.

אבל אתה, לא משנה איך יתייחסו אליך
וכמה תכעס,
לעולם תמשיך לעזור לעולם התורה".

אבא שוב התרגש מאוד,
כשהוא שמע את דבריו הללו של ר' אהרון לייב.

עד כאן הסיפור.

אני לא סתם חשפתי את הסיפור הזה היום.

אף אחד לא ביקש או שכר אותי
לכתוב את הפוסט הזה.
זה לא סוד שהצבעתי תמיד ג'.

יחד עם זאת, גם אני,
כמו ציבור עובדים גדול,
וכמו אנשים רבים,
חווה תסכול גדול ומלא טענות כרימון.

בסופו של דבר, האמת שלי צריכה להיאמר.
אני לא מצביע לפוליטיקאים שבהם,
אני מצביע לעולם התורה.
הם צריכים את הקול שלי.

אז נכון, יש לי טענות רבות,
והייתי רוצה שדברים יתנהלו אחרת,
ויקבלו את מי שאני רוצה לישיבה,
אבל כפי שאמר הרב שטיינמן:
אל תעזור לעולם התורה על מנת לקבל פרס.
היצר הרע, ינסה בכל דרך אפשרית,
לטרפד את הזכות הזו שקיימת לעזור להם.

נכון, יש אופנה וזיקוקים באוויר לחדש ולשנות.
למרות זאת, אני רוצה לומר לכם,
שעדיין אין לאף אחד אחר רזומה מאחוריו,
שיאפשר לי לקחת צ'אנס על עולם התורה.

להיפך, חלק נכבד מהאנשים,
שאני מאוד מעריך,
בהשקפת עולמם החדשנית,
לא שמים לב שבטעות, הם מצביעים למפלגה,
שלא בהכרח מקרבת אנשים לעולם התורה
אלא בלי משים,
מקרבת את התורה לאנשים.

זה הבדל עצום.

למרות כל האופנה,
עם הזיקוקים והפיתויים,
לנסות מחוזות חדשים ואחרים,
אני רואה לפניי את הרב שטיינמן במתיקותו,
טופח לי על הגב ואומר:

דובי,
אתה צודק בכל הטענות שלך.
אבל אין לך היתר אחר,

אתה מצביע ג'!