אם יש משהו שמחרפן אותי בשנה האחרונה זאת הטענה ״שנתניהו דואג רק לנתניהו״.
לא מזמן שאלתי את אבא שלי, מאיפה הדרייב להמשיך בפוליטיקה? מאיפה בעצם הגיע הרצון להיכנס לתחום הזה? החיים שלו היו יכולים להיות די שלווים. בכל רגע ב30 שנים האחרונות הוא היה יכול לפרוש ולעבור לשגרת הרצאות נוחה בעולם. הוא ענה לי, ״יש עוד הרבה עבודה״, תמיד.
עוד הוסיף נתניהו הבן: הוא עשה המון בשביל המדינה, הסביר, אבל נסיבות המציאות תמיד הובילו שיש עוד מה לעשות- כדי להבטיח את הישרדותנו כאן, ושאף פעם אי אפשר לנוח. הוא אמר לי שהוא לא רוצה שלמדינה יהיה אותו גורל כמו המדינה היהודית הקודמת שהקמנו בארץ (ממלכת החשמונאים, 140-63 לפנה״ס), ושהוא חושב שהייעוד שלו הוא להבטיח כמה שיותר את קיומה וחוסנה של המדינה. אני מאמין שהוא עשה את זה מצויין בעשור האחרון ושהוא האדם הכי טוב – היחיד! – למשימה. סבבה, אני אולי משוחד, אבל יותר משני מיליון מצביעים חושבים כמוני. לפחות.
גם אם אנשים לא מסכימים עם האג׳נדה או הביצועים שלו, אל תגידו שהוא דואג רק לעצמו ולא אכפת לו. כי המניע שלו היא שליחות מוחלטת לעם הזה והמדינה הזאת. שמי שלא מסכים יתמקד באג׳נדה, ואני מבטיח לעשות הכול כדי לשכנע את הלא משוכנעים שאבא שלי תותח אמיתי. והכול בחיוך, מה זה כל העצבים האלה סביב פוליטיקה פתאום?
בסוף אבא שאל אותי אם יש לי טענות כלפיו. אמרתי שהוא אבא נפלא ושהשליחות הקטנה שלנו (המשפחה) בינתיים היא לשמח אותו ולתת לו את השקט הנפשי, להיות השליח של כולנו.
ביבי מנהיגנו הזכיר פוסט זה בראיון לוילנסקי את ברדוגו בגל"צ