- למה מועילה סגולת אמירת פרשת המן?
התשב"ץ (סימן רנו, ובדפוסים אחרים סימן קפט) מביא בשם ירושלמי שכל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו, ומוסיף: "ואני ערב". ויש ראשונים (ספר המנהיג בהלכות שבת סי׳ מד ורבינו בחיי בפרשת בשלח) שכתבו שההבטחה היא שלא יחסרו מזונותיו. וכתב בספר יפה ללב (ח"א סי' א' אות כ"ד) שלכן יש תפ"ו תיבות בפרשת המן כמנין 'פתו', לרמוז שהקורא פרשת המן בכל יום יהיה פתו מצויה לו ולא יחסר לחמו לעולם ועד.
ובספר מעיל צדקה (סי׳ אלף תמ"ה) כתב, שעצם קריאת פרשת המן גורם שפרנסת אותו היום שקרא בו הפרשה, שהקב"ה יזמין לו פרנסתו מיגיע כפיו שלו. ועד"ז כתב בספר 'יפה ללב' שבמן היו תקמ"ו טעמים כמנין 'מתוק', לרמוז שסגולת קריאת הפרשה בכל יום היא שיהיו מזונותיו מתוקים כדבש מידו של הקב"ה, כמו המן שהיה מיד הקב"ה וטעמו כצפיחית בדבש.
- כיצד מועילה הסגולה והאם צריך לכוון באמירתה?
בטעם אמירת פרשת המן כתב הב"י שהוא כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה, והביאו בספר עמק הברכה וכתב שטוב לכוון כונה זו בעת אמירת הפרשה. וכן כתב המג"א (סי' א' ס"ק ד') בשם רבינו בחיי (פרשת צו), שאין די באמירה, אלא בביאור הפסוקים, ויכיר נפלאות ה', "כי אין לומר שתהיה הכוונה שיהגה ויגרוס לשון הפרשה בפסוקים הערומים בלבד מבלי שיתבונן בפירושם" וכו'.
ובמשנה ברורה כתב: "כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר, להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה".
ובס' מעיל צדקה כתב, שע"י שזוכר ועולה על לבו החסד שעשה הקב"ה עם ישראל שהזמין להן פרנסתן מבלי טורח, עי"כ מתדבק הוא באהבתו יתברך וגומר בלבו לשמור מצותיו וחקותיו ותורתיו, וכ"ז מעורר עליו רחמים למעלה ומזמינים לו פרנסתו וכו', וגם, שבפסוק 'זה הדבר' שבפרשת המן יש את כל האלפא ביתא ונרמז בה שהמקיים את התורה הקב"ה מזמין לו פרנסתו וכו'. והוסיף: "אבל האמת שסגולת קריאת הפרשה של המן גורם מזונות לאדם ואפילו בלי כוונה אל השמות הרמוזים בהם" וכו'.
ובספר רוח חיים למוהר"ח פאלג'י ז"ל כתב, דכיון שקורא פרשת המן ושם נאמר 'ונחנו מה', שמשה ואהרן נהגו במידת הענוה, ושם ילמוד להיות נוהג במדת הענוה, ובזה הרי הוא ניצול מן העניות כדאיתא במגילה (דף יג: עיי"ש ברש"י ד"ה ואם הגיס) ובשבת (דף לב:).
- יש אומרים שהסגולה היא באמירת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום
ובספר יש נוחלין (אזהרת התפלה) בהגהות בעל השל"ה, כתב: "ומצאתי בדברי המקובלים שסגולת פרשת המן לומר שנים מקרא ואחד תרגום" יעו"ש. ובספר נוהג כצאן יוסף (דיני הנהגת כל יום אות לד) הביאו בשם ספר הישר לר"ת שהאומר פרשת המן בכל יום שמו"ת מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו ע"כ. אבל שאר הראשונים לא הזכירו בדבריהם פרט זה.
- מדוע יש הקוראים את פרשת המן ובכל זאת חסרים מזונותיהם?
כתב בעל השל"ה בהגהותיו לספר יש נוחלין (אזהרת התפילה), שמי שקורא פרשת המן כל יום ובכל זאת בא לידי מדה זו שנחסרים מזונותיו, "אזי לשלימות טובתו בעולם החסד לכן נחסר לחמו ומזונותיו, אבל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו אשר עין לא ראתה אלקים זולתך". וראה שם עוד באורך שביאר על המקומות שאמרו חז"ל שמי שעושה כך וכך יהיה שכרו בעוה"ז כך וכך, ועינינו הרואות בהרבה פעמים שאע"פ שמקיימים הציווי ומהדרין מן המהדרין, עם כל זה אינו מקבל אותו השכר המפורש בגמ'.
- האם הסגולה היא דווקא באמירת הפרשה יום ביומו?
סגולת פרשת המן היא שיאמרנה מידי יום ביומו, וכמו שכתבו הראשונים שכל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו. אך גם מי שאין לו פנאי לאומרה בכל יום, מ"מ טוב לו שיאמרנה מפעם לפעם ויהא לו לסגולה, וכמו שכתב במעיל צדקה שאמירת פרשת המן גורמת שפרנסת היום שבו הוא קורא את הפרשה, יזמינה לו הקב"ה מיגיע כפיו.
ובספר 'יפה ללב' כתב, שמי שאין לו פנאי, לפחות יקראנה פעם אחת בשבוע, ונכון לקרותה ביום השישי, שבו עניינא דיומא שהוכפל בו עומר למן וכו', ועוד, כדי שתחול הברכה בכל אשר יעשה לאכול בו ביום לכל השבוע.
ובספר אמרי פנחס השלם (ענינים שונים ערך פרנסה אות י) איתא שפ"א ציוה הרב לומר בכל עשרת ימי תשובה פרשת המן, כי בעשרת ימי תשובה יש להתפלל על הפרנסה יעו"ש. ובספר ילקוט מנחם החדש כתב, שמקובל מפי השמועה בשם הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זצלה"ה לסגולה על הפרנסה לומר פרשת המן ביום ג׳ בשבוע שחל בו פרשת בשלח, ויאמרנה שנים מקרא ואחד תרגום, ואומרים שהוא בדוק ומנוסה. ובאמרי פנחס (סדה"י ועניני תפילה אות קכ"ט) איתא שהיה מצוה לבנו בעוד שהיה ילד לומר בכל יום פרשת המן.
(נלקט מתוך מאמריו של הרב יצחק פרנקל בקובץ 'עדות' חי"א וחי"ב)
