ממתק לשבת – הרה"ג יוסף זאב

מעשה מופלא שהתרחש עם רבי נחמיה ראב"ד בריסק,

רבי נחמיה ראב"ד בריסק, ניהל חנות בדים כדי לפרנס את משפחתו. רבי נחמיה לא רצה להשתכר מרבנותו ומדיינותו, ולשם כך פתחה רעייתו הצדקת חנות. לעיתים, כשהייתה הרבנית נאלצת לשהות בביתה, היה הראב"ד מגיע אל החנות ומחליף אותה, יושב בעצמו בחנות ומשרת את הלקוחות
אל ביתה של גיננדל התופרת התקרבו אם ובת בפסיעות נרגשות; לא בכל יום ניגשים לתפור נדוניה לכלה שעומדת להקים בעזרת ה' בית בישראל. בין קפלי האריגים הנאים שבידיהן נשזרו גם תפילות ותקוות ודמעות– גינדל הייתה עניינית ומיומנת, כמו תמיד. הסירה לרגע את משקפיה ומיששה במקצועיות את האריגים שהושיטו לה השתיים. "סחורה משובחת, מעניין שלא ראיתי את הדגמים האלו בחנות של הרבנית…" שורה, אם הכלה, נהנתה לקבל אישור על הבחירה המוצלחת שלה. "העדפנו לקנות בחנות החדשה של פייביש, הוא תלה מודעות על מחירים זולים יותר, ואני שמחה לשמוע ממך שגם הסחורה אצלו טובה… אבל עיניה של התופרת המבוגרת לא היו שמחות. "כואב לי הלב על הפרנסה של הרב", היא אמרה ונאנחה, בתוך כך שהיא נוטלת את סרט המידה שלה מעם השולחן, "מי יודע אם לא יעזבו אותו כל הלקוחות, וישאירו את חנותו ריקה ושוממה…" המודעות שתלה פייביש לא נעלמו גם מעיניו של רבי נחמיה, ראב"ד בריסק, שניהל חנות בדים כדי לפרנס את משפחתו. רבי נחמיה לא רצה להשתכר מרבנותו ומדיינותו, ולשם כך פתחה רעייתו הצדקת חנות. לעיתים, כשהייתה הרבנית נאלצת לשהות בביתה, היה הראב"ד מגיע אל החנות ומחליף אותה, יושב בעצמו בחנות ומשרת את הלקוחות… במשך שנים התפרנסה משפחתו של הרב מממכר האריגים לתושבי העיר, עקרות בית חרוצות רכשו שם אריגים לתפירת צמנו חיים טובים, לאורך ימים ושנות חיים מצעים ווילונות, אימהות צעירות בחרו שם פיסות בד מתאימות לתפירת בגד חדש לחג לינוקא שלהם, ילדי בר מצווה נרגשים הצטיידו שם לקראת יומם הגדול, ואף רבים מתושביה הנוכריים של העיר בריסק, שהכירו את בעלי החנות וסמכו על אמינותם, העדיפו לבצע שם את קניותיהם. וביום אחד לא בהיר בכלל החליט פייביש לפתוח חנות מתחרה, והוא בחר לעשות זאת סמוך ממש לחנותו של רבי נחמיה. ולא זו בלבד, אלא גם הכריז על מחירים זולים יותר כדי למשוך עוד ועוד לקוחות אל חנותו החדשה. אף מילה לא יצאה מפיו של הראב"ד על המתחרה שההין לפגוע בפרנסתו, גם לא על הניסיונות הברורים שלו לפתות את הלקוחות. פרנסה היא משמיים, שוב ושוב הוא שינן את זה לעצמו ולבני ביתו, ואף אחד, גם לא פייביש והחנות החדשה שלו, אינו מסוגל לגרוע ממנה כמלוא הנימה.
מרכבה הדורה עצרה בפתח חנותו של רבי נחמיה. סמל צבאי שהתנוסס עליה הוסיף לה חשיבות. שני קצינים מגוהצי מדים ועטורי דרגות יצאו ממנה ופנו להיכנס פנימה, אל תוך חנות הבדים המשפחתית של הרב. ריצה, אשת השוחט של הקהילה שהייתה עסוקה בבחירת אריג נאה לשמלות שאותן תתפור לשתי בנותיה לקראת החג המתקרב, זזה קצת הצידה ופינתה להם מקום. "לקוחות חשובים הגיעו", היא הסבירה לילדות שלצידה, "הם, בוודאי מתכוננים לבצע כאן רכישה משמעותית הרבה יותר מאיתנו". רייצה הייתה מהלקוחות הנאמנים של החנות, שלא עזבו אותה לטובת החנות המתחרה, ובליבה חשה כעת שמחה על הרווח המשמעותי הצפוי לרב ולרבנית מהעסקה הזו עם אנשי הצבא. גלילים נשלפו מן המדפים ונפתחו זה אחר זה מול הקצינים המגוהצים. סחורה איכותית, משובחת וטובה נפרסה לפניהם על הדלפק, בתוספת הסברים אדיבים וייעוץ מקצועי. הצעת מחיר מסודרת נכתבה על דף מכתבים רשמי של החנות. "
נצא רגע לעשן סיגריה, נסכם בינינו על סוגי האריגים שעדיפים לנו, וכבר נחזור", הודיעו השניים, הסחורה כולה נשארה פתוחה על הדלפק, ממתינה להם– אבל גם מחוץ לכותלי החנות המתין להם אי מי. פייביש. היטב חרה לו, כשהבחין במרכבה הצבאית הנעצרת ליד פתח חנותו של הרב.
לקוחות כאלו בדיוק הוא צריך בחנות שלו. ובדיוק לשם כך הוא הרי הוזיל את המחירים. צריך רק למצוא רגע מתאים כדי לפתות אותם…. ולרגע הזה הוא ארב מחוץ לחנותו של רבי נחמיה. ואף מיתר לא פקע בליבו, מול העוולה שהוא גורם במו פיו לבעליה של החנות הוותיקה, ואף שריר לא זע בפניו למראה ערימות האריגים שנותרו שם מיותמות על המדף—  
באותו ערב ישבו הרב והרבנית וחיזקו זה את זה באמונה ובביטחון בקב"ה. אף אדם בעולם אינו יכול ליטול מהם לקוח, אם לא נגזר כך משמיים. אף עסקה ששייכת להם אינה יכולה להילקח מהם, בלעדי רצונו של מקום, אף רובל שהם היו אמורים להרוויח מאנשי הצבא אינו יכול לשכון תחת זאת בקופתו של שום מתחרה. ופייביש ? כן, פייביש היה בסך הכול המקל. ה'חייב' שדרכו התגלגל אליהם רצון ה'. האם יש טעם לכעוס על אותו מקל, לנטור לו איבה או לרצות לנקום בו חלילה??!!  
למחרת שוב הגיעה המרכבה הצבאית ההדורה, והפעם היא נעצרה ליד חנותו של פייביש. גם הפעם קפצו ממנה שני קצינים במדים מגוהצים, אבל הפנים שלהם לא בישרו טוב- אגרוף שהלם על הדלפק היה הפתיח, זוג אזיקים שנשלף מהכיס הבהיר את רצינות הדברים. "מחיר זול הצעת לנו, נוכל יהודי", סינן הגבוה מבין השניים בזעם, "את הרווח האמיתי שלך תכננת לגרוף על ידי אונאה במדידות… הקולות והמראות משכו קהל של סקרנים שהצטופפו סביב החנות. לא בכל יום מתרחש כאן, בבריסק שלהם, אירוע משמעותי כזה- "חשב לעשות עליהם קופה, לא ידע עם מי יש לו עסק", התלחששו "מביני דבר", בתוך שהם נדים בראשם לפייביש המסכן. "עכשיו זה יעלה לו ביוקר. הוא ישב כמה שנים בבית הסוהר, וגם יצטרך למכור את החנות כדי לשלם את הקנס שיטילו עליו", ידעו אחרים לנחש. חיוור כמו הקיו" ורועד בכל איבריו ניסה פייביש לגשש אחר כיסא לשבת עליו, בטרם יקרוס. היטב ידע הוא כי הצדק איתם… ובכל זאת, אולי יצליח להסביר משהו לקצינים המאיימים. אולי ינסה לשכנע אותם שרק תקלה בלתי נעימה קרתה כאן… אבל לשונו דבקה לחיכו מרוב אימה, והחנות על מדפיה העמוסים החלה לחוג סביבו, כשהקצינים עזי המבע מיטשטשים מול עיניו. ופתאום הוא קרס תחתיו אל הקרקע, מעולף. בחסות המהומה שקמה, והניסיונות לעורר את פייביש המסכן מעלפונו, לא הבחין אף אחד בדמות שפופה שחצתה בריצה את השביל המוליך אל החנות, נצמדה אל החלון האחורי שלה – השליכה משהו פנימה. משם התרוממה הדמות, וכאילו כלום לא קרה, מיהרה להתקרב אל בעל החנות שעדיין היה שרוע מעולף על הרצפה.
רבי נחמיה. "פייביש, פייביש", הוא לחש לו לתוך אוזנו, "השלכתי לתוך המחסן שלך את ה'ארשין' שלי. פתח את העיניים, קום והתאושש, הם יראו שיש ברשותך 'ארשין' ויניחו לך לנפשך".
'ארשין' – זה מכשיר מדידה מדויק שאושר על ידי הממשלה.
עצם הימצאותו של מכשיר כזה בחנות הינו אישור לכך שהמדידות בה הן על פי החוק. שום הרהור של 'מגיע לו'. שום בדל מחשבה על ההתנהגות הבלתי מוסרית אתמול. רק רצון אמיתי לעזור ליהודי הנתון בצורה. בתוך רגעים ספורים התקפלו אנשי הצבא, על מסמכיהם ואזיקיהם, ועזבו את המקום, מאפשרים לפייביש המבוהל עד מוות להתחיל לנשום לרווחה. הרי אם הוא משתמש ב'ארשין' הממשלתי ומודד בעזרתו את האריגים הנמכרים בחנות, אין שום בסיס לטענות כלפיו… "איך אוכל להודות לך, רבי?"
הוא לא ידע את נפשו מול אצילות מידותיו של רבי נחמיה. לרבי נחמיה הייתה כעת דרישה אחת מן המתחרה המבויש שמולו, וליבו של פייביש החסיר פעימה. מן הסתם הוא יבקש ממנו עכשיו כי יסגור את חנותו, או לפחות יעביר אותה למקום מרוחק… אולי יתנה עימו כי ייזהר על נפשו ולא ינסה שוב 'לגנוב' לקוחות בדרכי עורמה מתוחכמות. ואולי?!–  
אבל פייביש, שכבר היה מוכן לכל תנאי שלא יהיה, לא האמין למשמע אוזניו. "תבטיח לי, פייביש, שעד יומי האחרון לא ידע אף אחד בעולם ממה שהתרחש כאן היום. יחשבו כולם שה'ארשין' היה ברשותך מאז ומעולם, ולא יעלו בדעתם שיש לי קשר להימצאותו במחסן" – זה היה התנאי שהציב רבי נחמיה מול המתחרה שלו.
ורק אחרי פטירתו של הראב"ד התפרסם הסיפור המופלא והכה גלים בעיר .
רבי שלמה קלוגר זצ"ל שואל: יש שלושה דברים שנקראים
ְ "תמיד":
קרבן התמיד, " כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד:" [שמות פרק כט . לח]
הדלקת המנורה, שנאמר: " וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד"  [שמות כז, ל],
ולחם הפנים, שנאמר: " לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד " [שמות כה פסוק ל]
והנה, בעוד שאת קרבן התמיד הקריבו רק פעמיים ביום, בבוקר ובין הערביים, ואת המנורה הדליקו רק בלילה, הווי אומר ש"תמיד" לא חייב להיות כל הזמן, ללא הפסק –
לחם הפנים חייב להיות על השולחן עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עד כדי כך שהגמרא [מנחות צט ע"ב] אומרת שהיו נכנסים ארבעה כהנים, שניים היו מושכים את הלחם הישן ושניים אחרים מניחים מיד את הלחם החדש, כדי שהשולחן לא יישאר רגע אחד בלי לחם. מדוע ה"תמיד" של לחם הפנים מחייב הימצאות תמידית, ללא שום הפסקה, והרי בקרבן התמיד ובמנורה מצאנו ש"תמיד" לא מחייב זאת ?
והוא אומר רבי שלמה קלוגר זצ"ל דבר מדהים, יסוד עצום לחיים:
רוב דאגותיהם וטרדותיהם של רוב באי עולם נסובות סביב הפרנסה והכסף, באומרם: אילו לא אדאג לעצמי – מי ידאג עבורי. ובאמת דאגתם מיותרת, משום שגם בלי דאגתם הקב"ה מספק צרכיה של כל בריה הנמצאת בעולמו באשר היא. השתדלות – תעשה, אבל אל תהיה לחוץ. תישן טוב בלילה. אל תדאג – אתה בידיים טובות. מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה. פרנסה משמים. ההשתדלות היא רק גזירה, בזיעת אפיך תאכל לחם, אבל לא ההשתדלות מביאה את הפרנסה! כבר נגזר עליך בדיוק מה שיהיה לך, אל תדאג.
במילה "דאגה" יש אותיות: א' ג' ד' ה', אין אות ב'. כי ב' זה ביטחון, ומי שיש לו ביטחון לא דואג.
אם אתה בוטח בקב"ה – מה יש לדאוג ? למה אתה לא ישן טוב ?
חז"ל [בבא בתרא כה ע"ב]: אומרים "הרוצה שיחכים – ידרים, ושיעשיר – יצפין, וסימניך: שולחן בצפון ומנורה בדרום". השולחן הוא הצינור שדרכו יורד השפע לעולם. אומר הקב"ה: אל תדאג! על השולחן שלי מונח לחם הפנים בתמידות, והוא ישפיע על הלחם שלך, על הפרנסה שלך באופן תמידי. דע לך! אני חושב עליך כל רגע. אתה בידיים טובות. אל תדאג.
בפסוק בתהלים
 "פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן "
ָ– הפסוק כולל שבע מילים ועשרים וארבע אותיות. ללמדנו: הקב"ה איתנו עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע.
גם כשאנחנו ישנים – אבא שבשמים לא ישן. הוא דואג לנו כל הזמן.
" לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד"  
רוח של קדושה וטהרה שורה על הקביעות על מצות הדלקת המנורה נאמר – "להעלות נר תמיד". הדגש הוא על 'תמיד !
 אומר ה"חפץ חיים" זצ"ל: כל דבר שהוא קבוע ונעשה בתמידות – יש לו מעלה מיוחדת. אדם שעושה את מעשיו בקביעות, רוח של קדושה וטהרה נוראה שורה על הקביעות הזאת. אם רוצים לדעת איך גדולי ישראל העפילו למדרגתם הגבוהה, כמובן יש לתלות זאת במסירות הנפש שלהם בעבודת ה', בקדושה ובטהרה שלהם, ב'לשם שמים' שלהם. אבל על כל מעלותיהם הרמות, יש להוסיף עוד מעלה חשובה ביותר – קביעות. את כל מעשיהם ואת עבודת ה' שלהם הם עשו בקביעות, והקביעות הזו השרתה עליהם רוח של קדושה וטהרה ורוממה אותם למעלתם הנשגבה.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון