האבל הכבד שאופף את ביתה של משפחת וייסברג בקריית אתא שבצפון, לא התעמעם גם בחלוף ימי הפסח. הכאב החד שחשים בני המשפחה בבשרם, לא התכהה עם הימים שחלפו, הוא רק הלך והתעצם.
הגב' לילך לאה וייסברג בת ה-43 התגוררה יחד עם בעלה הרב אייל בקריית אתא. היא היתה אחות רחמנייה והוא נחשב למנהל מצליח במיוחד, שפיקד בו זמנית על מספר מפעלים והרוויח שכר הולם.
שניהם באו ממשפחות שעלו מברית המועצות, וששמרו על הגחלת היהודית למרות השנים הרבות של החיים תחת המשטר הקומוניסטי. הם לא ידעו הרבה, אבל הקפידו לזכור שהם יהודים ולקיים את מה שכן ידעו.
כשהחליטו להידבק בתורה ובאורח החיים המתנהל לפיה, ראתה לילך ע"ה כמה התורה יקרה לליבו של בעלה הרב אייל יבלחט"א, כמה הוא שואב ממנה סיפוק והנאה, והחליטה לאפשר לו ואפילו לדרבן אותו ללמוד במשך היום כולו, מבלי לדאוג לעול הפרנסה.
היא העמיסה על שכמה את חלקו של בעלה בעול הפרנסה, והחלה לעבוד בעבודות נוספות כאחות רחמנייה במשמרות כפולות, כדי להגדיל הכנסות, בזמן שבעלה מוותר על כושר ההשתכרות הגבוה שלו, ומקדיש את כל כולו בלימוד התורה.
השניים הקימו בית לתפארת. בנים ובנות הולכים בדרך התורה והיראה, יראים ושלמים, הבן הגדול לומד בישיבת 'אור ישראל' המעטירה, בפתח תקוה, וגם אחיו הצעירים הולכים בדרכיו, וצפויים בעז"ה להיכנס לישיבות הטובות ביותר כיאה וכיאות לבניו של אברך תלמיד חכם מופלג, ההולכים בדרכיו ואוהבים את התורה לא פחות ממנו.
לפני כשנתיים התגלה בגופה גידול סרטני. היא טופלה באופן מידי בניתוח שהציל את חייה ועצר את המחלה. אבל ביום ההולדת האחרון שלה, כשנהייתה בת 43, לפני כחמישה חודשים חשה בקשיי נשימה והלכה להיבדק. בתוך זמן קצר התבררה האמת המרה, גידול סטרני חדש התפתח בגופה, וגרורות שלו מופיעות גם בריאות.
מאז ועד יומה האחרון היתה מאושפזת כמעט ברציפות בבית החולים רמב"ם בחיפה, וגם כששבה מעט לביתה או לבית הוריה, הכאבים לא נתנו לה מנוח ולא היה מנוס אלא לאשפז אותה בהקדם.
בבית נותרו בעלה וששת היתומים הצעירים, אין להם משען ומשענה. המשפחה מסביב מעוטת יכולת, אין להם קרובי משפחה רבים, הם לא היו חברים בקהילה גדולה שיכולה להתגייס ולתמוך, סתם משפחה של יהודים עובדי ה', יראים ושלמים שהתגוררו להם בקריית אתא, והקימו משפחה לתפארת.
עכשיו הם זקוקים לעזרתו של עם ישראל, היתומים שאיבדו את אימם, שהיתה גם המפרנסת היחידה בבית. האב האברך שלא יודע את נפשו מרוב צער, לאחר שנלקחה ממנו רעייתו שהיתה כל כך מסורה ודואגת, ובעיקר תומכת ומסייעת.
הוי רחמנות הלב נקרע לשמוע כאלו סיפורים, הבא נתחזק כולנו ונוסיף אהבת חנם, ונצפה לרחמים גדולים בקרוב שלא ישמעו אנחות אלו יותר,
תנחומיי למשפחה הגיבורה החשובה והיקרה, ליבנו אתכם בצרה.
ה' ירחם