האסטרטג: "דימום המנדטים בסקרים – נורת אזהרה"

אנחנו נמצאים כעת בתקופה של "בין הזמנים". לא בין הזמנים המוכר לתלמידי הישיבות – אלא לתקופה של בין יום זיכרון אחד – לנספים בשואה, לבין יום זיכרון אחר – לחללי צה"ל ופעולות האיבה.

זו תקופה מאד קשה לעם ישראל, בארץ ישראל: תקופה בה מועלים זיכרונות קשים מאד של חללי השואה ושל חללי צה"ל. כשאתה שומע את הסיפורים על אלו ועל אלו – אתה ממש לא מבין, ואפילו מתקומם על כך שבימי החול, בימים הרגילים – אנחנו עסוקים במלחמת אזרחים לא צבאית. כשאתה חווה כל פעם מחדש את הסיפורים הקשים על השואה ועל הנופלים בקרבות ובפעולות הטרור – אתה רוצה לצעוק לכולם: "די! תפסיקו!".

העם מפוצל כיום לשניים. הבעיה היא לא בקיומו של ויכוח, ואפילו ויכוח עז, בין המחנות – הבעיה היא בשנאה. כן, אתה שומע את הקולות בהפגנות בעד ונגד, אתה קורא פוסטים ברשתות החברתיות ואתה מגלה שבקרבנו היהודים בארץ ישראל בשנת 2023, תשפ"ג, קיימת שנאה תהומית.

בצדק קרא הנשיא הרצוג בנאומו ביד ושם להרגעת הרוחות לפחות לפחות באותו שבוע כל כך דרמטי ועצוב בתולדות עמנו. אני לפחות מקווה שבתי העלמין הצבאיים יהיו נקיים מהמחלוקות. מגיע לנופלים לדעת שכל העם איתם, מגיע לנופלים שקט וחיבוק חם ואוהב ובוכה של כל העם. בבקשה!

נורת אזהרה

ונחזור למציאות הקשה שלנו. למיטב זכרוני מעולם לא איבדה קואליציה כלשהי מנדטים רבים כל כך בתקופה קצרה כל כך. על פי הסקרים שהתפרסמו לאחרונה הקואליציה מאבדת  כ- 10 מנדטים – מ- 64 בכנסת היום לכ-54 מנדטים בסקרים. זוהי נורת אזהרה אדומה דרמטית לממשלה.

כל מפלגות הקואליציה, למעט המפלגות החרדיות הפסידו מנדטים. את מירב המנדטים מפסיד הליכוד. הסיבה ברורה: זוהי מפלגת השלטון, המפלגה שיזמה את הרפורמה המשפטית והיא נתפסת אחראית למצב. והמצב לא טוב: נשיא ארה"ב לא פוגש לפי שעה את נתניהו, חברת דירוג האשראי "מודי'ס" מוציאה כרטיס צהוב לכלכלת ישראל בגלל הרפורמה וחוסר יציבות, האינפלציה עולה ומכבידה מאד על כולם ובעיקר על משלמי המשכנתאות, יוקר המחיה מאמיר. והעם שומע את הקולות וחווה את הדברים ולא אוהב, בלשון המעטה, את פני הדברים.

להתחיל מחדש

לראש הממשלה נתניהו יש הזדמנות נדירה להתחיל מחדש. הוא צריך מעכשיו לנהוג בזהירות ובתבונה. לא ללכת יותר עם הראש בקיר. להפך – לחבק את הצד השני, בעיקר את בני גנץ ומפלגת המחנה הממלכתי.

כן, להגיע להסכמות קודם כל בנוגע לוועדה למינוי שופטים. לא סתם גנץ ואנשיו שמו את הנושא הזה בשיחות אצל הנשיא כנושא ראשון בסדר היום, שכן זהו הנושא הקריטי מבחינת כולם – אופוזיציה וקואליציה כאחד. דבר אחד ברור – מה שהקואליציה רצתה לא יקרה. לא יהיה מצב בו לקואליציה יהיה רוב אוטומטי בוועדה למינוי שופטים. זה לא היה הגיוני מלכתחילה ולכן גם לא עתיד להתרחש.

עכשיו, בגלל כל המהומות ברחובות והצטיירותה של ישראל כמדינה שעתידה להיות "דיקטטורית" – הליכוד יאלץ לסגת עוד יותר מכפי שהיה צריך אם הדברים היו מתנהלים מלכתחילה באופן מתון. לפעמים לדרוש יותר מדי מביא אותך למצב בו אתה תקבל פחות מדי. זה, להערכתי, מה שעתיד לקרות. כבר עכשיו שמענו שהליכוד מוכן שלקואליציה ולאופוזיציה יהיו אותו מספר של נציגים והקול המכריע יהיה של שופט עליון או מחוזי בדימוס שיבחר על ידי שר המשפטים. האופוזיציה מן הסתם תתנגד והליכוד יאלץ להתפשר עוד.

ראש הממשלה נתניהו נוהג להתראיין לתחנות טלוויזיה בחו"ל (בארץ – רק לערוץ 14) ושם הוא נשמע הרבה יותר מפוייס והרבה יותר אחראי. שם, בארה"ב, הוא מדבר על רפורמה מידתית ומתונה ומרגיע את צופיו.

אם כך ינהג נתניהו גם בארץ ולא יאפשר לקיצוניים הן במפלגתו והן במפלגות אחרות בקואליציה להניח על סדר היום הצעות קשות לעיכול – יש סיכוי שהדברים ישתנו. ושוב, אני ממליץ לנתניהו בחום לקרב אליו את בני גנץ ולשתף אותו בתהליכי קבלת ההחלטות. להסכים לפשרות מסוימות שגנץ ואנשיו כמו גדעון סער, מעלים.

כן, גם בחיים אתה לא יכול לקבל את כל מה שאתה רוצה. אם הליכוד והקואליציה היו נוהגים במתינות ומעבירים את הצעות החוק בתחום המשפטי באופן מדורג, עקב בצד אגודל, במשך חודשים ארוכים, תוך הגעה להסכמות, תוך קיום דיונים ברוח טובה – או אז ניתן היה להעביר דברים רבים שהיום הרבה יותר קשה להעבירם.

כך על נתניהו לנהוג גם בתחומים אחרים. הוא לא צריך כל הזמן לחשוש איך יגיב הצד האולטרה ימני בקואליציה – הוא צריך להחזיר אליו את הימין הליברלי, זה שמצביע ליכוד, אבל לא בכל תנאי, בוודאי לא כאשר הליכוד הופך להיות מפלגה שמרצה כל הזמן את בן גביר ואת סמוטריץ'.

סידור הוגן

ועוד מילה על יחסו של נתניהו לתקשורת. נתניהו בוחר שלא להתראיין בכלי תקשורת שאינם מזוהים עם הימין. יש בהחלטה זו בעיה, כי הקהלים אותם צריך נתניהו להחזיר אליו נמצאים גם בערוצים אחרים כמו 12, 13 ו-11 וכן בתחנות רדיו ארציות ואזוריות. הסיבה המקצועית, להערכתי, שנתניהו אינו מתראיין בכל אלה היא החשש שהמראיינים יקטעו אותו שוב ושוב ושוב.

מהניסיון – החשש הזה אינו מופרך. מראיינים רבים נוהגים לשאול שאלות ארוכות ופולמוסיות, אך קוטעים את המרואיין הלעומתי להם אחרי משפט אחד, או שניים. אם אני ערוץ תקשורת מוביל אני מציע לנתניהו את ההסדר ההוגן הבא: המראיין ישאל שאלה ואז יאפשר לראש הממשלה לענות משך דקה וחצי ללא כל הפרעה (אפשר גם עם גונג), בלי קשר עד כמה תשובתו של ראש הממשלה תקומם את המראיין. אחר כך יוכל המראיין לשוב ולעמת את נתניהו עם דבריו הקודמים ושוב נתניהו יוכל לדבר משך דקה וחצי ללא כל הפרעה.

לי זה נראה סידור הוגן, ומועיל לשני הצדדים. הערוץ יקבל רייטינג ונתניהו יקבל זמן, אם כי מוגבל, לענות ללא הפרעה. תחשבו על זה.

רוני רימון, יועץ אסטרטגי ובעלים של "רימון כהן". הטור פורסם לראשונה בעיתון 'יום ליום'