בהיות האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא זצ"ל במרוקו, הגיע אליו יהודי כשהוא בוכה. לשאלתו של האדמו"ר על מה ולמה הוא בוכה, אמר הלה כי בא להיפרד ממנו, משום שהוא עולה לארץ ישראל.
"מה לך בוכה ?" התפלא רבי מאיר. "עליך לשמוח שאתה עולה לארץ ישראל!"
"אמנם אני עולה לארץ, אך איני יודע קרוא וכתוב. שמעתי שבארץ ישראל כולם חכמים, אז איך בן אדם כמוני שלא יודע קרוא וכתוב יתפרנס?" אמר לו רבי מאיר: "תנוח דעתך. אדרבה, דווקא בגלל שאינך יודע קרוא וכתוב – תהיה לך פרנסה ברווח!".
אנחת רווחה פשטה בליבו של היהודי, והוא עלה למטוס כשכולו שמח. "מה אתה כל כך שמח?" שאלו הסובבים. "מה פירוש? הצדיק הבטיח שתהיה לי בארץ ישראל פרנסה ברווח!".
"לך תהיה פרנסה בארץ ישראל?" נדו לו האנשים בראשם. "הרי כולם שם משכילים, ואתה לא יודע קרוא וכתוב. איש לא יעסיק אותך!" לעגו לו. ומה היה בסופו של דבר? אחד מהילדים שלו נכנס לעבוד בתעשייה הצבאית. יום אחד פנה המפקד אל בנו של אותו אדם ואמר: "יש לנו בעיה. יש המון ניירת סודית שחייבים לגרוס, ולאיש מעובדי המפעל אין זמן לעסוק בזה". הבן לא הבין: "נו, אז מה הבעיה? תביא מישהו מבחוץ".
"מה? אתה נורמלי?!" נזף בו המפקד. "אסור שמישהו יקרא את המסמכים האלה!" "תשמע, יש לי רעיון בשבילך", אמר הבן. "תביא בן אדם שלא יודע קרוא וכתוב". "נו באמת, תהיה רציני. נראה לך שבארץ יש אדם שלא יודע קרוא וכתוב?"
"כן, אבא שלי!" הביאו את האב למפעל, ותחילה ערכו לו מבחן לראות אם הוא באמת לא יודע קרוא וכתוב. נתנו לו עיתון, וכשהוא פתח אותו לרוחב, ראו שהוא באמת לא יודע קרוא וכתוב. הוא נכנס לעבודה וכל היום היו אומרים לו מה לגרוס, ומה לקרוע ולשים בפח, וכך הוא עבד במשכורת טובה מאד. כשהוא הגיע לגיל הפנסיה, הוא יצא לגמלאות, אך כיון שלא מצאו מישהו אחר במקומו, החזירו אותו לעבודה, והוא המשיך לעבוד עד זקנה ושיבה…
אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת [יג, ב]
במדרש [תנחומא תזריע ו'] מובא מעשה בכהן שהיה רואה נגעים, והגיע למצב שלא הייתה לו פרנסה וביקש לצאת לחוץ לארץ. טרם יציאתו אמר לאשתו: "כיון שאנשים באים לשאול על נגעים, אלמד אותך על מה צריך להתבונן כדי לדעת אם הנגע טמא או לא. דעי לך, כל שערה נמצאת בגומה נפרדת ויש לה מעיין משלה המזין אותה. אם תראי ששערות האדם התייבשו, זו ראיה שיבש המעיין של השערה והוא לקה בצרעת".
אמרה לו אשתו: "אני לא מבינה. אתה אומר שלכל שערה הקב"ה ברא פרנסה בתוך הגומה שלה. אז רק לאדם הוא לא ברא פרנסה?! מדוע אתה צריך ליסוע לחוץ לארץ לחפש פרנסה ?" והוא נשאר בארץ והתפרנס כאן .
אם אדם רוצה לקנות תורה או להבדיל חכמות אחרות, לא שייך לעשות זאת ללא עבודה. האם תתכן מציאות שבה אדם נהיה חכם לבדו, רק כי הוא ירש זאת ממישהו? דבר זה הוא בלתי אפשרי ללא לימוד ועבודה סיזיפית! בניגוד למקובל לחשוב, הדבר היחיד שאדם יכול לקבל בלי לעבוד הוא פרנסה. ירושה אפשר לקבל בלי לעבוד, מתנה אפשר לקבל בלי לעבוד, וגם לזכות בלוטו אפשר בלי לעבוד. מדוע? משום שזו פרנסה. ודווקא בה כולם משקיעים הכי הרבה זמן …
ניקח את כל העשירים שבעולם וננסה למצוא את הצד השווה שבהם. האם כולם חכמים? לא. כולם חרוצים? גם לא. מה כולם? אין כולם. יש גזירה מה'! כל השאר, נגזר עליהם להתפרנס איך שהוא, אחד עובד יותר קשה, אחד פחות קשה, אחד יש לו קצת יותר, ואחד יש לו קצת פחות. עשירים – יש מעט, ולכל אחד מהם יש סיפור אחר כיצד הגיע לעשירות. המסקנה היא שהקב"ה מזמן לכל אדם את הפרנסה שלו, ולכן אם אדם עובר קשיים בפרנסה, עליו לפנות אל הכתובת הנכונה – ריבונו של עולם! וכפי שמובא בגמ' בקידושין (דף פב עמוד ב) "רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו, שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות אלא למי שהעושר שלו, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות."
דאין אומנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, אלא הכל לפי זכותו, שלכן צריך להתפלל למי שהעושר והנכסים שלו.
ויפצר בו לקחת וימאן [מלכים ב ה, טז]
בהפטרה מסופר על נעמן מלך ארם שהתרפא מצרעתו בעקבות ברכת אלישע הנביא, וכאשר הציע לתת לאלישע כסף עבור כך, נענה בשלילה מוחלטת. בהמשך מסופר שגיחזי משרתו של אלישע חשק במתת של נעמן, ועל כן רדף אחרי מרכבתו ואמר שאלישע שלח אותו לקחת שתי ככרות כסף ושתי חליפות בגדים.
נעמן נתן לו את מבוקשו, וכאשר נודע על כך לאלישע, קילל אותו שצרעת נעמן תדבק בו ובזרעו לעולם. ולכאורה צריך להבין: מה היתה סיבת הקפידה על גיחזי? הלא אמרה ידועה היא בפי העולם: "נותנים לך – תיקח", ואם אלישע אינו מעוניין לקחת מנעמן מאומה, מדוע שגיחזי לא יקח במקומו?
אלא שנעמן יצא מן הנביא כשכולו המום. הוא ראה עין בעין כיצד חוקי הטבע נמסים ונעלמים אל מול עיניו, והוא נרפא מצרעתו באופן פלאי וניסי. מה הוא מול הנביא? אפס! פתאום בא אליו גיחזי ואומר: "תשמע: יש לך דבר שאין אותו לנביא, זה דבר חשוב מאד… קוראים לו 'כסף'! תן לי ממנו!" בבת אחת הוא הוריד את כל הרושם הכביר! נעמן מבין שהוא שווה משהו – יש לו כסף ולנביא אין…
אצל רבי חיים קניבסקי זצ"ל כל הנושא של כסף לא תפס מקום כלל.
פעם בא אליו גביר ואמר לו שאם יבוא להיות סנדק אצלו בחוץ לארץ יתן לו שני מליון דולר, אמר לו רבי חיים: "למה אתה צריך לבזבז כסף ? תביא את התינוק לארץ ואני יהיה סנדק אצלך בחינם!" הרי כבר נאמר [תהלים יט, יא]: "הנחמדים מזהב ומפז רב!
בתרגום יונתן בן עוזיאל מבואר ש"צרעת ממארת" הינה מלשון אמירה. שהצרעת מגיעה על אמירת לשון הרע.
אומר החפץ חיים: אפ"י שבימנו אין צרעת, אבל העונש ע"ז זה היום עניות כמו שכתוב על רכילות מעשה ברוכל אחד כמו שרוכל אי אפשר לשלם לו בהקפה שהרי הולך ממקום למקום, כך העונש כל לשון הרע ורכילות זה העונש בעולם הזה .
המקובל רבי חיים ויטל מוסיף ומבאר מדוע כתוב "כ-נגע" נראה לי, אלא מפני שהנגע האמיתי זה בשורש הנשמה שלך שהיא צריכה תיקון ומה שאתה ראוה זה רק כ-נגע.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
