האב השכול: "אין דרך להחלים – הכאב הולך וגדל"

אינספור פעמים נשאלתי בחודש האחרון: נו, אתם עולים השנה למירון? איך ההרגשה שנתיים אחרי?
האמת שמאוד קשה לי לענות על השאלות הללו. בעז"ה נעלה למירון, גופינו בעז"ה יהיה שם. אבל השאלה היא אם 'אנחנו' נהיה שם.

אינני מתאמץ להסביר את תחושותינו ביום הזה, לא כי אני לא רוצה, אלא כי אין דרך להסביר. אנשים חושבים שזה רק בל"ג בעומר, אך שוכחים כי אצלנו ל"ג בעומר, זה כל השנה. כל רגע וכל שניה.

שאל אותי לא מזמן מישהו: תגיד, מתי נראה לך שתחלים מזה, מתי תוכל להתקדם הלאה ואני עניתי:  דבר ראשון, אני לא חושב שנשארתי לעמוד במקום אלא התקדמתי ואני מתקדם הלאה. אבל לא בלי זה, אלא יחד עם ההתמודדות הזאת.

בנוסף, אמרתי לו: בקשר לזמן החלמה, כדאי שתפנה לבית החולים הקרוב. תחפש שם אדם שהורידו לו יד או רגל ותשאל אותו מתי נראה לו שהוא יחלים מזה.

כן, אין דרך להחלים מאובדן של בן, ובן בכור בפרט. יש דרך אחת ויחידה להמשיך את החיים הלאה, עם הקושי ועם ההתמודדות וזאת האמונה השלמה והתמימה בבורא עולם. אמונה שלמרות שאנו לא מבינים ולא קולטים לשם מה זה טוב. הוא זה שמנווט אותנו ויודע טוב עבורנו מה טוב ומה לא.

אכן ישנם זמנים קשים יותר ופחות. שבתות למשל זאת נקודת קושי, חגים זה כבר קושי ברמה אחרת, אך הקושי הגדול ביותר זהו בזמן הזה. אם הייתי בטוח שבשנה שעברה, הקושי ילך וידעך עם הזמן, מתברר שממש לא ואף להיפך. הקושי רק גובר עם הזמן.

הימים הללו בייחוד השנה מבחינתי הם 'עין במר בוכה ולב שמח' אני שמח לראות שישנם אנשים שלקחו סוף כל סוף אחריות רצינית על מה שקורה בהילולא ומתכוננים לזה כמו שבאמת צריך להתכונן במלא כובד הראש, אני שומע את האחראים למיניהם הם ועוזריהם שמדברים כל הזמן על זה שאינם רגועים בכלל, זה מאוד משמח אותי לשמוע את זה, סוף כל סוף ישנה התנהלות רצינית ולוקחים את העניין כמו שצריך, הם אומנם עושים את מה שהם צריכים, אם זה יצליח או לא, זה תלוי בנו בכל אחד מאתנו.

אינני אומר זאת בהאשמה בכלל, אך אם נהיה כנים ואמיתים אותם ארבעים וחמש קדושים נהרגו על ידינו. כן, כמה שזה נשמע מזעזע, זאת האמת 'וכשלו איש באחיו'.

גם כיום שנתיים קשות מנשוא אחרי האסון, אינני מחפש אשמים, כפי שגם מיד לאחר האסון לא חיפשתי ברור לי שזה היה רצונו יתברך, אך במה שקשור לקדושת וערך החיים אנחנו מחויבים בזה מדאורייתא 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.

אדם שנוסע למירון ולוקח צעד אחורה, לא נדחף ולא דוחף שומר על מרחק מקסימלי בינו לבין זולתו בהחלט יכול לומר לפני זה לשם ייחוד, הריני מקיים מצוות עשה דאורייתא ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, לעומת זאת אדם שנוהג להיפך.

אף אחד לא רוצה להיות במקום בו לצערי אנחנו נמצאים, לחוש את האווירה ברחובות, ההתארגנויות, ההתרגשות ולדעת שלעולם לא תהיה חלק מזה כמו כולם.

אינני בא להתבכיין אלא להעביר מעט מהתחושות הקשות שלמרות הקושי שלהם אינם נוגדים את האמונה החזקה והיוקדת שהיא זאת הנותנת לנו כח. אך מה שבידינו חובה עלינו לבצע.

שמרו על עצמכם, שמרו על זולתכם ותזכו לשפע של ישועות בזכות רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו אמן.