הפגנה, לא חשוב על מה. זוכרים את השיר הזה מימי הגנון? אם פעם היה נדמה לכם שמדובר בשיר של ילדים, בימים האחרונים מתברר, כי מדובר במעשים של מבוגרים.
אתמול – וסביר להניח שהיום גם כן – מדינת ישראל עסקה רבות בנושא קרן הארנונה שמקדם שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. ועדת הכספים עסקה בכך שעות על גבי שעות והמדינה הייתה כולה כמרקחה, כשפתאום כל בר בי ח"כ דחד יומא, הופך את עצמו לכלכלן בכיר ומחווה דעה, על יוזמה שעד לפני שעתיים הוא לא הכיר ולא ידע מה היא אומרת. אפילו באופוזיציה הנוכחית רבים מבין חבריה לא יודעים – כך נראה – כי הקמת הקרן אושרה כבר בממשלת בנט-לפיד, מה שכמובן לא מונע בעדם מלהתבטא נגד היוזמה ה-"הרסנית".
לדברי שר האוצר, מדובר בקרן שנועדה "לתמרץ ראשי ערים לבנות יחידות דיור למגורים". "יותר היצע – מחירי הדיור יורדים" הוא ניסה לשכנע, אבל את ראשי הרשויות זה פחות עניין והם הכריזו על שביתה כללית של הרשויות. אמנם לא כולם, אפילו לא מחציתם, אבל רשויות רבות, בצירוף התקשורת שתדווח על מדינה במחאה ועוד כותרות שאנחנו מכירים כבר לא מעט בחודשים האחרונים.
הוויכוח על הצעת החוק נראה דווקא לגיטימי, אבל אז, אם עוד היה ספק למישהו מימין כיצד לנהוג, הגיעה ההודעה של אלו שמכתירים את עצמם ל-"מובילי המאבק בדיקטטורה" שמארגנים את מחאות קפלן ועוד, נגד הרפורמה המשפטית.
התגובה שלהם הייתה נזעמת למדיי: "ממשלת הביזה מנסה לחסל את כל מה שטוב במדינת ישראל. במקום להשקיע באזרחים, מחלקים 13.3 מיליארד ש״ח לחרדים ולחברים של סמוטריץ', ובוזזים את קופת העיריות. זהו שוד לאור יום של משלמי המיסים, הנושאים בנטל ושל הציבור הליברלי. ביזת הקופה והחלשת השלטון המקומי קרו גם בהונגריה של אורבן והערב נצא ונאמר לממשלה – עד כאן!"
כן, "מובילי המאבק בדיקטטורה" כהגדרתם, כבר מזמן עברו להתעניין בעניינים נוספים. פעם זה אבי מעוז, אחר כך זה הרפורמה המשפטית, בהמשך זה חוק הגיוס, פעם זו ישיבת מעלה אליהו הדתית לאומית בתל אביב, פעם זהו מצב החירום הביטחוני והמשטרי ופעם זו קרן הארנונה.
צריך לומר את האמת ולקרוא לילד בשמו: האנרכיסטים משמאל, חובבי הפגנות ולא משנה על מה. הדמוקרטיה מעניינת אותם כירידת מפלס הכינרת דאשתקד. מבחינתם המטרה היא הפלת הממשלה, ואם דרך קרן הרפורמה ניתן יהיה לעשות זאת או אפילו לקדם את המטרה, הרי שזו ברכה בפני עצמה, אם לא, גם הפגנה ללא שום מטרה, יכולה להיות מצויינת ועשויה לספק עוד תעסוקה לכמה פנסיונרים שנהנים מהטבות של לשעברים בצה"ל.
את האמת אמרנו, אבל אי אפשר להתעלם מאמת נוספת והיא שמי שאשם במצב הזה, הוא לא פחות מאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו. כן, במצבו הנוכחי אולי הוא היה שמח שחוק קרן הארנונה יאושר, אבל הכניעה שלו והקפאת הרפורמה המשפטית, הם ללא ספק אחד המנועים מאחורי מחאת הארנונה.
מפגיני השמאל וראשיו, שראו פעם אחת כי טוב, לא יכולים להרשות לעצמם שלא לעשות זאת שוב. "אם בפעם הקודמת המחאות שלנו עצרו את הרפורמה המשפטית, איזו סיבה יש לנו להישאר בבית ולא להפגין שוב?" הם תוהים ובצדק.
נתניהו הבין את זה אז, בעיצומן של המחאות נגד הרפורמה המשפטית, אבל המדינה קרסה לו בין הידיים והוא העדיף להתקפל ולהודיע על הקפאה זמנית. עכשיו, ובמחאה הבאה, ובזו שאחריה, ובזו שאחרי אחריה (טוב, הבנתם את הכוונה נכון?) הוא פשוט עלול לקרוס שוב.
אחרי שהוא פתח פתח לכניעה והראה לציבור מובילי הדעה, אזרחים מן השורה ואחרים, שהמחאה משתלמת. שלא יתפלא שזה מגיע אליו הביתה, בדמותו של חיים ביבס, מאנשי הליכוד הבכירים, שממריד ראשי ראשויות למרד נגד הממשלה.
מילה בסלע
ביבי הביתה. קדימה עם יריב לוין. הוא עומד על שלו ולא נכנע לשום לחץ. גבר אמיתי.