הם עמלים מידי יום לפרנסתם, מי בתפקיד בכיר, או משרדי ומי בעבודת כפיים, אבל על דבר אחד הם לא מוותרים: סוגיות אביי ורבא, דף גמרא וחברותא, שמזכירה את הימים של פעם. הימים שהיו בישיבה.
לרגל חג השבועות, יום חג מתן תורה, 'המחדש' יצא לבקר בהיכלם של רשת הכוללים הארצית 'אחוות תורה', המיועדת לחרדים שעמלים לפרנסתם, ומידי יום הם מקדישים שעה או מספר שעות ללימוד התורה, בחברותא, ממש כמו בימי הישיבה העליזים.
באחוות תורה אומרים כי בכל חודש מצטרפים אליהם עוד ועוד בקשות סניפים חדשים. "רק החודש הצטרפנו אלינו 10 מוקדים חדשים", מספר ר' זלמן זוננפלד. המוטו שלנו לתת כבוד גם למי שעמל לפרנסתו ולתת להם תחושה שאנו מעריכים את פועלם ואת העבודה שהם משקיעים מעבר לכוחם כדי לשבת וללמוד. ומי שחושב שמדובר בעניין של מה בכך, בעיקר אלו האברכים שלא רגילים לרוץ לשיעור לפני או אחרי העבודה. יש כאלו שמגחכים "כולה שעה או שעתיים, וגם זה לא כל יום". אבל רק מי שעמל לפרנסתו ומקדיש את מירב זמנו לפרנסת ביתו, יכול לבטא במילים את הקושי הרב הכרוך במציאת הזמן הפנוי ללימוד התורה.
דמיינו לעצמכם אדם חרדי שעמל לפרנסתו במשך 8-12 שעות ביממה, מגיע לכולל מותש וגמור בלי גרם של אוויר. לפעמים הוא צריך לבטל פגישות עסקיות, להפסיד כספים רבים, לנטוש את כל העולם הזה, הפלאפונים, החברים והמשפחה, ולהקדיש מהזמן הלא כל-כך פנוי ללימוד התורה הקדושה.
בדיוק בשביל האנשים האלה הוקמה 'אחוות תורה', ללימוד משותף של החרדים אשר עמלים לפרנסת יומם, אך רוצים להשקיע מזמנם וממרצם גם ללימוד התורה הקדושה.
ברשת הכוללים לחרדים העובדים 'אחוות תורה' לומדים מעל 4.000לומדים ב-120 כוללים הפרוסים ברחבי הארץ.
בפתח תקווה יש כולל שמיועד עבור מוזיקאים, זמרים ואומנים שעסוקים במלאכתם בשעות הערב והלילה, ובוחרים לקבוע עתים לתורה דווקא בשעות הבוקר. הכולל החדש נפתח בעקבות דרישה של מספר מוזיקאים מקומיים לפתיחת סניף שיהיה פעיל דווקא בשעות הבוקר. אותם מוזיקאים (בעיקר) עובדים בשעות הלילה וקמים מאוחר, ואז הלימוד ממלא את סדר יומם ומעניק להם מצבר רוחני להמשך היום. "זמרים רבים חשים כי הם קיבלו מתנה מהקב"ה לשמח את עם ישראל, ולכן הם מחוייבים למצוא זמן פנוי ללימוד התורה", אומר לנו אחד הלומדים ברשת.
ירושלים מלאה בכוללים של 'אחוות תורה', וחרף זאת הביקוש לתורה לעולם לא נגמר. לאחרונה נפתח כולל חדש בקו התפר בין פסגת זאב ונווה יעקב, בראשות הרב יוסף רובלוב.
הרב משה בינדר שהיה בעבר מנהל רשת הכוללים אחוות התורה מספר בשיחה ל'המחדש' על תחושת השליחות שאפפה אותו: "זה לא קל להתמיד, זה מצריך המון מסירות נפש לדבר. אדם עובד בימינו צריך להקדיש זמן ללימוד. בימינו, האבא עם הילדים והאישה, חברים, עסקים, ועדיין אני נתקל כל יום באנשים שבאים לכולל ומצטרפים למפעל העצום הזה. זה מרגש לראות את זה. אנשים נאלצים לבטל פגישות עסקיות שיכולות להניב להם רווחים".
"קיבלתי מכתבים מנשים, שסיפרו כי המפעל הזה פשוט הציל את הבית ואת השלום בית שלהם."קיבלתי בעל חדש", כתבה לי אחת הנשים במכתב. אחד הלומדים סיפר לי כי אשתו חשה בשינוי העצום שעבר עליו מאז שהוא חזר לרשת והחליטה שישלח אותו בחזרה לכולל. וכך היה".
הרב בינדר מציין כי הרשת משקיעה, למשל, בחלוקת פרחים לציבור הנשים לקראת שבועות, מתוך מטרה לתת להם תחושה של שותפות בהחזקת התורה. "צריך לזכור, כי בלי האישה הבעל לא היה יכול ללמוד. האישה מחכה לעתים רבות לבעל אחרי יום עבודה, והיא, במקום לשוחח איתו, נאלצת להמתין בבית או לטפל בילדים, ולכן השכר של האשה הוא לא פחות משל הבעל. כמו שרבי עקיבא אמר: שלי ושלכם – שלה".
ב"אחוות תורה" אומרים עוד כי "מגמת ההתרחבות הבלתי פוסקת לה אנו זוכים בחסדי שמים, מעמידה כיום את בשורת 'אחוות תורה' באופן מוחשי באלפי בתי אב בישראל, אשר מממשים מידי יום ביומו קשר איתן של נפש ורוח עם בית המדרש ונשמתו, וקובעים בחייהם ובביתם את אורח החיים המרומם של בני התורה.
"אנו מתרגשים מידי יום ביומו לראות את המהפכה התורנית הגדולה בישראל מתממשת בקרב המונים מבני הישיבות העמלים לפרנסתם אך לא מוותרים לעצמם, מקפידים על הסיפוק הרוחני הגדול של לימוד ישיבתי וחורטים ביומם ובנפשם חוב קדוש של עמל התורה ושימור נשמת אפינו חרף עמל יומם השוטף".
אחד הסניפים המוכרים לרשת הוא של קהילת "נרו יאיר" שהוקמה על ידי ידידיו של יאיר דימנטמן ז"ל לעילוי נשמתו. החברים יסדו כולל "אחוות תורה" ברחוב רבי יוסי בבני ברק, בראשות הרב אביתר עמרני ובריכוזו של המייסד והרוח החיה שייקה וליס. הכולל החדש כבר חגג מספר סיומי מסכתות של לומדים שזכו לכך, וכמה מהם נערכו ב'שבת אחים' לרגל גומרה של תורה.
"צריך להבין", מנמק לנו אחד הלומדים "כי בלי המיזם העצום הזה הרבה עובדים היו יכולים להידרדר מבחינה רוחנית".
לסיכום הוא אומר: "אין ספק כי המסגרת הרוחנית נותנת מעין תעודת ביטוח לציבור העובדים שחשופים לסכנות הרבות האורבות לכל אחד ואחד במקום העבודה. קביעת עתים לתורה שומרת על החרדי העובד שלא יפרוץ את הגדרות ומעניקה לו מעין חגורת ביטחון רוחנית".
