מרן רבנו ראש הישיבה רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין, נולד בב' באייר ה'תרפ"ג, בעיירה שומיאץ הסמוכה לסמולנסק, בברית המועצות, לרב צבי יהודה אדלשטיין, רב העיר ובנו של רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין, בעל "בן אריה" על הש"ס שעל שמו נקרא רבינו.
בעודו רך בשנים, אמו השיגה תעודות לידה מזויפות עם תאריך לידה שגוי לבניה, כך שיהיו רשומים כצעירים בשלוש שנים מגילם האמיתי ולא ילמדו בבית ספר בפיקוח היבסקציה. למד תורה מפי הרב זלמן לייב אסטולין, בתמורה לכך שאביו הרב צבי יהודה לימדו תורה.
בעת שאמו הרבנית ע"ה חלתה במחלת הטיפוס, הוא נשלח עם אחיו הצעיר, יעקב, לדודתו, הרבנית רבקה צביה פז, בעיר קלימוביץ', ושם גידלו רבי משה אקסלרוד רב בערים ברוסיה וארץ ישראל וחסיד חב"ד. על אף שמדובר היה בשנות מסך הברזל, הרב אקסלרוד שלחו לללמוד תורה בסתר, אצל הרב מרדכי אליהו שניאור. שם גם קיבלו את הבשורה על פטירת אמם.
בחודש ניסן ה'תרצ"ד (1934), הצליח אביו להשיג רישיון יציאה לארץ ישראל, וביקש מבניו לחזור לביתם בשומיאץ. באותה תקופה ניהלה סבתו הרבנית רייזל את משק הבית וגידלה את האחים, כדי שאביהם יוכל ללמוד תורה.
חודש לאחר מכן, בחודש אייר ה'תרצ"ד (1934) עלה רבנו עם משפחתו באנייה "נובו רוסייסק" בהפלגה מאודסה לארץ ישראל ובל"ג בעומר הגיעה המשפחה לארץ ישראל. עם הגעתם ארצה, עשו הם את דרכם לירושלים, שם ביקרו את הגאון רבי איסר זלמן מלצר ואת הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק שלמד יחד עם סבם, הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין (בן אריה) בישיבת וולוז'ין.
בחודש אלול ה'תרצ"ד (1934), לאחר מספר חודשים של נדודים בין קרובי משפחה, קבע אביהם את מושבם ברמת השרון. המצב הגשמי, לא היה קל. רבנו, ואחיו רבי יעקב – לימים רבה של רמת השרון – נאלצו לישון על הרצפה. מכיוון שברמת השרון לא היה בית ספר דתי, האב למד עם בניו בבית, ובצל העובדה שכסף לא היה בבית, והמצב החומרי בכי רע, הם נאלצו לשבת על ארגזי תפוזים מחוסר ריהוט. יחד הם למדו גמרא עם רא"ש ורי"ף, ובחלק מהמסכתות גם טור ובית יוסף. בשבתות למדו רמב"ם על נושאי המסכת הנלמדת.
בשנת ה'תרצ"ה (1935) נבחר האב, רבי צבי יהודה זצ"ל לרב המקום. באלול ה'תש"ה נשלחו הבנים לישיבת לומז'ה, בעקבות הפצרותיו של רבנו. את הדרך לישיבה בפתח תקווה, הם עשו ברגל, מביתם שברמת השרון. אל שערי הישיבה הגיעו בא' באלול ולא ידעו שהזמן התחיל יום קודם לכן. המשגיח, רבי אברהם אבא גרוסברד, נאלץ להשיב את פניהם ריקם ואמר להם כי כבר אין לו מקום בשבילם, אולם מזכיר הישיבה, רבי שלמה זלמן מוזס (אביו של ח"כ מנחם אליעזר מוזס שיבדלחט"א) פגש אותם והזמינם לישון בביתו, עד שנמצאו להם מיטות בישיבה בראשית זמן חורף. כשנכנסו השניים לישיבה, בהוראת אביהם הצטרפו לחבורתו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי שהיה ידוע בשיעוריו.
כעבור שנה, אביהם נשא את רעייתו בזיווג שני והוא ביקשם לשוב, בנימוק שמעתה עול הבית מוטל על הרבנית והם לא יצטרכו לבטל תורה. הקדימו נעשה לנשמע, ארזו האחים את מטלטליהם ושבו לסדר הלימוד עם אביהם.
בחורף ה'תש"ד (1943–1944), כאשר הוקמה ישיבת פוניבז', הגיע הגאון רבי שמואל רוזובסקי, שהתמנה לראש הישיבה, לבקש מהגאון רבי צבי יהודה שיצטרפו לקבוצת מייסדי הישיבה ואכן נמנו השניים עם ששת התלמידים הראשונים בישיבה, שהשתכנה אז בבית הכנסת הליגמן בבני ברק והבחורים ישנו בחדרים שנשכרו עבורם בעיר. שני האחים הצעירים השתכנו בביתו של הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ, שהשכיר לרב רוזובסקי את חדר השינה היחידי בבית.
על אף גילו הצעיר, מייסד הישיבה, הרב מפוניבז' מינה את רבנו ללמד תלמידים פליטי השואה שהגיעו למוסד היתומים "בתי אבות", עד שבשנת ה'תש"ו מונה למסור שיעורים לתלמידים הצעירים בישיבה.
עם הגיעו לפרקו, בשנת ה'תש"ח נישא לרעייתו בתו של הגאון רבי יהושע זליג דיסקין, רבה של פרדס חנה ומיד לאחר נישואיו מונה על ידי הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל לכהן כר"מ בישיבה.
לאחר פטירת אביו, ב-כ' בחשוון ה'תשי"א (1950), התלבט האם ליטול עליו את תפקיד רבה של רמת השרון, אך מאחר שכבר היה בעל תפקיד בישיבה ובעצה אחת עם הרבנית ע"ה, הוטל התפקיד על אחיו הרב יעקב אדלשטיין.
כל חייו של מרן זצ"ל היו כולם הרבצת תורה ומאז מונה לתפקידו כר"מ ובהמשך כראש הישיבה, לא עזב לרגע את משמרתו. בחודש אייר תש"ס החל מרן הגרי"ג זצ"ל אדלשטיין באמירת שיעור כללי לבני הישיבה, יחד עם רעו הגאון רבי ברוך דוב פוברסקי שיבדלחט"א.
עם הסתלקותו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל, מרן רבנו זצ"ל הפך לנשיא מועצת גדולי התורה ובכך החל להנהיג ברבים את ציבור יראי השם בכלל והציבור הליטאי בפרט.
וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'.
