הקרב על הוועדה לבחירת שופטים יגיע השבוע לשיאו

בשבוע הבא יגיעו בקואליציה ובאופוזיציה לנקודת רתיחה נוספת. על הפרק: בחירת נציגי הכנסת לוועדה מינוי שופטים. על פי החוק הקיים היום, בתוך שלושה חודשים מיום הקמתה על הממשלה לאייש את הוועדה למינוי שופטים. כשהרפורמה המשפטית הייתה אי שם בחורף באמצע תהליך החקיקה, הגיש חבר הכנסת זאב אלקין מסמך דרישה בו נדרשה הממשלה למנות את חבריה באופן מיידי לוועדה למינוי שופטים. בעקבות דרישתו, תיקנה הכנסת את החוק ודחתה את המועד הדרוש לכמה חודשים מאוחר יותר. כעת, ששיחות ההידברות בבית הנשיא עדיין איכשהו מתנהלות, אף צד לא מעוניין לנקוט בצעד שייראה כאילו הוא אינו תומך בניסיון להגיע ל"הסכמות רחבות", ועל פי תקנון הכנסת נדרשת הכנסת למנות את נציגיה לוועדה למינוי שופטים.

נכון להיום, הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת בהרכב הבא: נשיאת בית המשפט העליון ועוד שני שופטי עליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין, שני שרים ושני חברי כנסת, ובסך הכל תשעה חברים. תהליך הבחירה בכל אחד מהם, הוא באופנים הבאים: השופטים – נשיא בית המשפט העליון מכהן דרך קבע בוועדה, והפעם זאת אסתר חיות, ובנוסף חבר השופטים ממנים כל שלוש שנים שני נציגים נוספים מטעמם, כאשר לרוב הבחירה נעשית לפי וותק. לפי שיטה זו, חברי הוועדה לבחירת שופטים מטעם בית המשפט העליון הם יצחק עמית, ועוזי פוגלמן – שבאוגוסט הקרוב יסיים את חברותו בוועדה.

שרי הממשלה: שר קבוע שמכהן בוועדה הוא שר המשפטים, ובמקרה דנן – יריב לוין, ושר נוסף שנבחר על פי החלטת ממשלה. חברי לשכת עורכי הדין: נבחרים בבחירות חשאיות שנערכות על ידי המועצה הארצית של הלשכה.

ואחרון חביב: נציגי הכנסת. ואולם עוד קודם שנכנס למהותו של הוויכוח בימים אלו במערכת הפוליטית, נסקור בקצרה את תולדות בחירת נציגי הכנסת לוועדה: מאז הקמת הוועדה עד לשנת 1992 ובשנים 2003–2006 שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי הקואליציה. בשנים 1992–2003 ו-2006–2009 נבחר חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. ביוני 2009 נבחרו לוועדה שני חברים ימניים מטעם הכנסת השמונה עשרה, לאחר שאורי אריאל מהאיחוד הלאומי נבחר כנציג האופוזיציה בגברו על רוני בר-און ממפלגת קדימה, והצטרף לדוד רותם מישראל ביתנו, נציג הקואליציה.

ביוני 2013 נבחרו שני נציגי אופוזיציה לוועדה כנציגי הכנסת התשע עשרה (יצחק הרצוג ממפלגת העבודה ויצחק כהן ממפלגת ש"ס, שגברו על דוד רותם מהליכוד – ישראל ביתנו). ביולי 2015 נבחרו שני חברי כנסת ממפלגות הימין כנציגי הכנסת העשרים: נורית קורן מהליכוד כנציגת הקואליציה, ורוברט אילטוב מישראל ביתנו כנציג האופוזיציה. בין מאי 2016 לנובמבר 2018, החל מהצטרפות ישראל ביתנו לקואליציה ועד פרישתה ממנה, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי כנסת מהקואליציה.

במסגרת ההסכמות על הקמת ממשלת ישראל השלושים וחמש בשנת 2020, נקבע שלוועדה ייבחרו 2 חברי קואליציה כנציגי הכנסת העשרים ושלוש. הבחירה נומקה בין השאר בכך שמדובר בממשלת חילופים רחבה. עתירות נגד המהלך נדחו. בכנסת העשרים וארבע אחד מנציגי הכנסת היה מהאופוזיציה.

וכיום, כשהשיחות בבית הנשיא מתנהלות, הציבה האופוזיציה דרישה חדשה. אמנם לקואליציה באופן תיאורטי יש הכח למנות שני נציגים לוועדה מטעמה (אם כי בספק אם בפועל דבר כזה יכול לקרות כיוון שהבחירות נעשות בצורה חשאית, ולא חסרים גורמים מתוך הקואליציה שעלולים לתמוך במועמדי האופוזיציה), אך האופוזיציה דרשה שהקואליציה תתמוך במינוי נציג אחד מטעמה לוועדה לבחירת שופטים כפי הנהוג ברוב שנותיה של הכנסת, ותוך התעלמות מכך שבממשלת הרוטציה של נתניהו-גנץ הסכימו 'אבירי הדמוקרטיה' על מינוי של שני נציגים מטעם הקואליציה. ב'יש עתיד' אף הרחיקו לכת ודרשו שהוועדה תכונס באופן מיידי – אולם זאת סוגייה שתעמוד לפתח הקואליציה בשבועות הבאים.

הבחירות לנציגות הכנסת בוועדה לבחירת שופטים יתרחשו ביום רביעי הקרוב, במליאת הכנסת. את המועמדות לתפקיד היה ניתן להגיש עד יום רביעי האחרון, ובקואליציה לא חסכו במועמדים. חברי הכנסת שהגישו את מועמדותם לבחירה מטעם הקואליציה הם: יצחק קרויזר, לימור סון הר מלך, ניסים ואטורי (מארגן השייט ליוון), טלי גוטליב, משה סעדה, מושיקו פסל, אלי דלל, אוריאל בוסו.

ובאופוזיציה, הסיפור אחר לחלוטין. אם בשבוע שעבר ובתחילת השבוע הנוכחי עוד התכתשו ביניהם סיעות האופוזיציה, וכל סיעה הציגה מועמדת משלה, הרי שביום רביעי משכו בפתאומיות ח"כ אפרת רייטן מרום ממפלגת העבודה וח"כ פנינה תמנו שטה מהמחנה הממלכתי את מועמדותן, ונותרה רק ח"כ קארין אלהרר מטעם סיעת יש עתיד. במערכת הפוליטית מעריכים כי העניין נובע מתוך רצון לשמור על אחדות ולהביא לכך שבאופן ודאי ייבחר מועמד האופוזיציה.

ח"כ בני גנץ כתב: ״הבחירות לנציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים בשבוע הבא הן נקודת מבחן משמעותית. כשהדמוקרטיה הישראלית על הכף – אסור לחזור על טעויות העבר ולבזבז קולות. קיבלתי החלטה לקחת אחריות ולא להעמיד מועמד מטעם המחנה הממלכתי – כך שהאופוזיציה תגיע מאוחדת".

בהמשך דבריו כתב: "כעת נתניהו צריך להכריע האם לצעוד בדרך האחריות, או לדרדר אותנו לתהום הקיצוניות. אם יבחרו שני מועמדים מהקואליציה – יהיו לכך השלכות חמורות על מדינת ישראל, שיביאו לפגיעה בדמוקרטיה, ולצידה וכנגזרת ממנה פגיעה בביטחון, בכלכלה ובחברה".

בליכוד לא שתקו, והגיבו בחריפות: "מה שבני גנץ דרש בהסכם הקואליציוני ב 2020, פתאום הופך לקץ הדמוקרטיה ב 2023. בני גנץ הוא אבי הרעיון של שני חברי קואליציה בוועדה למינוי שופטים. ב- 2020 הוא אף התנה זאת כחלק המו״מ הקואליציוני עם הליכוד והתעקש שהליכוד יחתום על הדברים הבאים: ״כל חברי הקואליציה מחויבים לבחור באותם שני מועמדים של הקואליציה (צבי האוזר ואסנת מארק)״. כך נעשה ומינויים אלה אף אושרו בפסק דין של בג״צ. קץ לצביעות- לא קץ הדמוקרטיה".

במחנה הממלכתי לא שתקו, והשיבו לליכוד: "גנץ נכנס לממשלה ב-2020 בכדי למנוע את הרס הדמוקרטיה והפגיעה הקשה בבריאות ובכלכלה. השתלטותו על משרד המשפטים ומוקדי הכוח המשטריים, מנעה אז, את מה שנתניהו ולוין מבקשים לעשות היום ב-2023. מציעים לליכוד לא להיכנס להשוואות היסטוריות או עכשוויות – ההתנהלות של נתניהו, פרשיות השחיתות, וכתבי האישום הם שהביאו את מדינת ישראל אל סף אסון לאומי אותו אנו מנסים היום למנוע".

ב'יש עתיד' בירכו על החלטתו של גנץ להסיר את מועמדת סיעתו מהמרוץ: "בימים בהם הדמוקרטיה תחת התקפה האופוזיציה מתייצבת יחד להגנה על מערכת המשפט. חברת הכנסת קארין אלהרר היא המועמדת המוסכמת של האופוזיציה לוועדה למינוי שופטים. אנחנו נעמוד כחומה בצורה מול כל נסיון של הממשלה למנות שופטים מטעמה ומול כל נסיון לפגוע בעצמאות בית המשפט העליון. אני מודה לבני גנץ ולמרב מיכאלי ולכל ראשי מפלגות האופוזיציה, שגילו אחריות והתעלו לגודל השעה".