לאור המצוקה החריפה, נפתח בשנה שעברה סמינר כתר, במודל התתי"ם לבני אברכים ששינו את המפה החינוכית בירושלים.
סמינר 'כתר' הפונה למשפחות בני הישיבות, נוקט בקו של איכות בלתי מתפשרת בסגנון ומנטליות המשפחות, כאשר בס"ד מרובה אנשים שבעבר הלא רחוק לא היו חולמים לשלוח לסמינר ספרדי, עברו מהפך תודעתי מן הקצה אל הקצה ושולחים היום את בנותיהם לכתחילה.
לראשונה מדובר על סמינר למשפחות הכי טובות ולא למי "שלא התקבלה". כאשר נרשמות אליו נכדותיהם של ראשי הישיבות ומרביצי התורה לכתחילה שבלכתחילה, אף שבקלות היו יכולות לפנות לסמינרים הליטאיים הוותיקים.
אין ספק שלצד התנופה הגדולה בקהילות האברכים הספרדים, נושא הסמינרים היה עד לאחרונה בגדר "מת מצוה", כאשר המצב היה כאוב לאין שיעור, מכיון שטרם נוצר פתרון ראוי לציבור האברכים האיכותי.
ציבור חניכי הישיבות בירושלים קיבל בשמחה עצומה את הבשורה על נכונותו של ראש הישיבה הגאון רבי דוד אברהם לקבל על עצמו את נשיאות הסמינר, לאחר שחולל מהפך כביר בתחום התתי"ם בירושלים, וכעת כמעשהו בתתי"ם כן מעשהו בסמינרים, בפתיחת סמינר למשפחות האיכותיות ביותר, המתנהל ברוח הישיבות בגדלות וברוממות בדרך ישראל סבא מבלי לשנות מהדרך שקיבלנו מרבותינו זצוק"ל.
כאמור, ההיסטוריה מתחוללת מול עיננו כאשר בפעם הראשונה ראשי הישיבות לא רק ממליצים לאחרים לשלוח, אלא שולחים הם עצמם את בנות משפחתם אל הסמינר, ובראשם נשיא הסמינר ראש הישיבה הגר"ד אברהם ששלח את בת הזקונים שלו לסמינר כתר.
בנוסף, ישנם אף כמה משלוחי דרבנן שעל אף הקשרים המסועפים שלהם, בחרו להצטרף אל נחשונים ולהיות חלק מהמהפכה המבורכת, כשהם מהווים מודל לחיקוי בכך שהם שלחו את בנותיהם לסמינר.
בהנהלת הסמינר ביקשו להודות לנציג בני התורה בעיריית ירושלים, הרב אריאל גולן, שמלבד היותו אבא לתלמידה בסמינר, מסייע רבות להתפתחות המוסד.
בוז על הגזענות שלנו
זה מרגיש כמו מישהי שלא ירושלמית
לכך נאמר: תגדלו ותבינו
חבל על ההסברים
מקווה להזדקן בלי להבין
בקצב הזה הנינים שלנו עוד ידרשו שתי מדינות לשתי עמים
מזעזע אבל לא רחוק
שיהיה בהצלחה רבה. אבל מותר לקבל אשכנזיות יותר מ20% לא לחקות את האשכנזים.
צריך אחד כזה בדרום.
נמאס לחרוש את הארץ באוטובוסים, כל הסמינרים הטובים שלנו נמצאים רחוק.
מחילה, אבל להבנתי מהכתבה שלעייל, הסמינר מיועד רק לבנות אברכים??
למה? מה רע בבנות של בעליי הבתים, שקובעים עיתים לתורה?? במה הם שונות?
אולי והלוואי שלא הבנתי נכון..
איש על מחנהו ואיש על דגלו