כאשר החלה המחאה נגד הממשלה על רקע הרפורמה, היא הייתה פנימית בלבד. ככל שהיא גברה, החלו להגיע קולות מהעולם ובעיקר של הממשל האמריקאי. כיצד זה קרה: ראשי המחאה שהבינו היכן מצוי מוקד הכוח המרכזי, נקטו בכל דרך כדי להכניס את הנשיא ביידן לתמונה. בסביבתו החלו ללחוש באוזנו, מה שלחשו באוזניהם: ישראל הולכת ומתרחקת מהדמוקרטיה תוך שהיא צועדת לדיקטטורה.
הדברים כמובן רחוקים מהמציאות, אבל כפי שראשי המחאה נוהגים פנימה עם עיוות וסילוף, כך עשו מול גורמי חוץ. לא לחינם הם מכונים סוכני כאוס. בקו ממלכתי מעושה, הם רצים לממשל, מפגינים מול הקונסוליה האמריקאית בת"א ומבקשים מביידן להושיע את ישראל. הדברים נפלו על אוזניים קשובות בממשל הדמוקרטי, שגם כך אינו מסתיר את חוסר אהדתו לנתניהו.
עד מהרה החל ביידן להתבטא בהתאם והשבוע הגיעו הדברים לשיא, כאשר אמר כי ממשלת נתניהו היא הקיצונית ביותר שהוא זוכר, "ואני מכיר את ממשלות ישראל מאז ממשלת גולדה מאיר". החרה אחריו שגריר ארה"ב בישראל, שאמר כי האמריקאים מנסים להציל את ישראל מלרדת מהפסים בעקבות קידום הרפורמה המשפטית.
כך ארע גם עם סיום יום השיבוש בשבוע שעבר, כאשר המשטרה לא אפשרה למוחים להתפרע יתר על המידה. בעקבות כך יצא דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן וקרא לרשויות בישראל "להגן על זכות האזרחים להפגין ולכבד אותה", משל ישראל הייתה איראן, שמונעת מאזרחיה את זכות ההפגנה. מדובר כמובן בהתבטאויות חריגות. עד כה התבטאו האמריקאים רק בנושאי מדיניות חוץ בכל הקשור בישראל. מעולם לא התבטאו בנושאי פנים.
בסוף השבוע שעבר, מצאה התקשורת את "המכה בפטיש" מבחינתה, כאשר ציטטה באדיקות את תומס פרידמן, הפרשן הבכיר של ה"ניו יורק טיימס" על המשבר ביחסים בין שתי המדינות, ותיארה אותו כמי שמכיר היטב את הלך הרוחות במסדרונות הממשל בוושינגטון. "אם פרידמן אומר הוא יודע היטב מה קורה", תיארו הכתבים בהילה של כבוד את האיש, ותיארו כיצד הוא נהנה מגישה חופשית למקבלי ההחלטות הבכירים ביותר.
הילה ועלילה
הקשר והדמיון בין עקיפת הצנזורה בנושאים ביטחוניים להעברת מסרים לפרשנים בכירים בחו"ל
המשפט המרכזי אותו ציטטה התקשורת מהטור של תומס פרידמן, קבע כי "הגיע הזמן להערכה מחודשת של היחסים בין שתי המדינות". לדברי פרידמן, הנשיא ביידן מתכוון להעביר את המסר הזה לנשיא המדינה יצחק הרצוג, שאמור לבקר בקרוב בשבוע הבא בבית הלבן. בהמשך מאמרו כותב פרידמן, כי מאז מלחמת העולם השנייה, ישראל היא המדינה שקיבלה הכי הרבה סיוע אמריקאי – 146 מיליארד דולר, כלומר לישראל יש הרבה מה להפסיד.
התקשורת מיהרה כאמור לצטט שלשום על הבוקר בכותרות ענק את דברי פרידמן תוך הדגשת המשבר בין ישראל לארה"ב. אלא שלאחר שעות, כאשר הממשל התעורר, הוא הכחיש את הדברים ואמר שאין שום הערכה מחדש של היחסים. "גורם מדיני בכיר" בישראל (כולם יודעים מיהו), צוטט מיד לאחר מכן, באומרו כי ישראל אינה מכירה בהחלטה על "הערכה מחדש" של הממשל, למרות שיש והיו גם בעבר חילוקי דעות בין הממשלה והממשל.
הדבר לא שכנע אתמול את התקשורת, שיצאה הלאה בכותרות ענק על המשבר בין שתי המדינות בנוסח "מהלומה מהמעצמה", "אזהרה מוושינגטון" על סף פיצוץ", ו"מתרחקים".
אין מנוס אלא לחזור לאחור ולהבין את הדינמיקה מאחורי דבריו של תומס פרידמן. הדברים מזכירים לנו כיצד פועלים כלי התקשורת, כאשר הם מבקשים לפרסם אירוע ביטחוני מבלי לעבור על חוקי הצנזורה. במקרה כזה הם מדליפים את האירוע לתקשורת הזרה, ואז מצטטים את האירוע "על פי מקורות זרים".
כך בדיוק קורה עתה עם תומס פרידמן, המקושר אישית עם אנשי תקשורת בכירים בישראל. אנשי המחאה, התקשורת והאופוזיציה מבאישים את ריחה של הממשלה בקרב חבריהם מחו"ל, הללו כותבים את הגיגיהם על פי הדברים ששמעו, ואז התקשורת הישראלית סוגרת את העלילה כשהיא מצטטת אותם בהילה. פרידמן ודומיו הם כלי משחק בידיהם. כך נהגו גם נגד אריאל שרון, לאחר טבח סברה ושתילה כאשר הוציאו את דיבתה של ישראל רעה וכך גם היום.
בכיר ישראלי לו ניסיון מדיני רב, סיכם את העניין באומרו: "אם כל הדברים לעיל נכתבו על ידי תומס פרידמן, כנראה זה לא נכון. הוא לא קלע אף פעם".
ארנון והמנגנון
כך לוחצים אנשי המחאה על יו"ר ההסתדרות להשבית את המשק נגד הממשלה
המרכיב הנוסף מלבד הסרבנות, שיש בידו להיות שובר השוויון בכל הקשור לעצירת החקיקה, הוא יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. אם ההסתדרות תכריז על שביתה כללית במשק, נתניהו והממשלה לא יוכלו להיוותר אדישים. ראשי המחאה יודעים זאת ובפעם הקודמת, לאחר פיטורי גלנט, הצליחו לגייס את בר דוד, שהודיע על שביתה כללית. אולם באותו יום הודיע נתניהו על השהיית החקיקה והשביתה נמנעה.
בשבוע שעבר חזרו ראשי המחאה לבר דוד לאחר שחוק צמצום עילת הסבירות עבר בקריאה ראשונה, אלא שהפעם יו"ר ההסתדרות דחה אותם. "לא אשבית את ההסתדרות בכל שני וחמישי כי מישהו הצביע בקריאה ראשונה בכנסת", אמר. "להשבית משק זה לא משחק ילדים. לא סוגרים שדה תעופה בתקופה כזו כשאנשים חסכו שקל לשקל עדי לצאת לחופשה". לדבריו, הקו האדום מבחינתו הוא פגיעה בוועדה לבחירת שופטים. "כשארגיש שכלו כל הקיצין והמצב יגיע לקיצון, נתערב ונפעיל את כל העוצמה שלנו".
דבריו של בר דוד לא מצאו חן בעיני ראשי המחאה והתקשורת, והדבר ניכר בהתקפות עליו בעיקר בעיתונים הכלכליים. לפתע נזכרו שם שההסתדרות בכלל נשלטת על ידי רוב ועדי העובדים, שבראשיהם עומדים אנשים המזוהים עם הליכוד. "יו"ר ההסתדרות רק רוצה לשרוד ולא ישבית את המדינה על עילת הסבירות", כתבו נגדו. "ארנון תתעורר" הציבו אנשי המחאה שלטים מול בית ההסתדרות בת"א. "בר דוד דואג רק לעצמו ומזניח את העובדים", נכתב בכותרות נוספת.
ככה יעשה לאיש אשר לא הולך בדרכי המחאה. עוד סוג אלימות של מובילי המחאה "שומרי הדמוקרטיה"
תינוקת המחאה
שימוש ציני זול: תמונת תינוקת על שמיכה דקה בלב צומת חסום עוררה סערה ותגובות רבות
אין גבול ליצירתיות הזולה של אנשי המחאה. רק כך אפשר להגדיר את התמונה שצולמה בבוקר "יום השיבוש" במרכז צומת מרכזי בתל אביב. בתמונה תועדה תינוקת בת שנתיים (ופחות) כשהיא יושבת לבדה ביום השרבי והחם על מעבר חצייה, דגל ישראל בידה, בינה לבין האספלט הרותח, מפרידה שמיכת פעילות דקה, ומאחוריה שני אוטובוסים ניצבים על עומדם. התמונה הזו עוררה מיד גלי ביקורת נרחבים עקב השימוש הציני והזול בתינוקת לצורך המחאה.
העיתונאי בן כספית, מראשי התומכים במחאה, נפל שולל כאשר הגיב באופן מידי (וכצפוי) כי מדובר בזיוף פוטושופ כשהוא מוסיף את המשפט "נחשו מטעם מי". הרצון שלו היה כמובן לזרוק את זה על ה"ביביסטים", שמטרתם להשחיר את אנשי המחאה. לאחר מכן כאשר התברר לו שהתמונה אמיתית תיקן וציין שהצלמת שצילמה את התמונה סיפרה, שההורים לא שמו את התינוק על הכביש כדי לחסום את הצומת, כיון שהוא היה כבר חסום לגמרי. "ההורים רצו רק לארגן 'תמונה מגניבה', הניחו את התינוק, צילמו ופינו. מצחיק זה לא". יצא מזה איכשהו.
לעומתו הגיבו רבים נגד ההורים וקראו למשרד הרווחה להתערב. "אם זה היה ילד חרדי או של מתנחל, הייתם קוראים להחרים אותו מהוריו", ציינו. גם שר הרווחה הרב יעקב מרגי התייחס לתמונה ואמר במליאת הכנסת: "הנושא הזה הועבר לבדיקה מיידית ולחקירה, יש גבולות גם למחאה, יש קווים אדומים".
במקביל, המועצה לשלום הילד ציינה כי "אין לעשות שימוש בילדים כגימיק 'שמצטלם היטב' בהפגנות ובמחאות לצורך קידום מטרות אידיאולוגיות של מבוגרים, ובמיוחד כאשר נוצרים מצבי סיכון". והיו גם שפנו בתלונה למשטרה לחקור את ההורים. "להשאיר פעוטה בשמש, על מעבר חצייה חשוף ביום שבו כולם בזעם זה אכזרי ממש", טענו. "לא משנה אם אתה נגד או בעד הרפורמה, נחצה כאן גבול".
מצעד הגיחוך
מה עשתה הבורסה ביום השיבוש, מה ארע לעינו של הטייס, ולהיכן נעלם אהרון ברק
ביום השיבוש צפוי היה על פי תקדימי העבר שיירשמו ירידות בבורסה וכן ששער הדולר יעלה מול השקל. אלא שהבורסה הגיבה דווקא בחיוב. שערי המניות עלו וגם שער הדולק נחלש מול השקל. הפרשנות בתקשורת (חדשות 12) הייתה מגוחכת: "השווקים רואים את המחאה ומתעודדים שזה יעצור את הרפורמה". מעניין מה היה בפעם הקודמת, כאשר הבורסה ירדה בסבב הראשון של המחאות. או אז הסבירו שזה בגלל ההפגנות נגד הרפורמה. עולם השקר.
פייק נוסף נרשם סביב הפגיעה בעין של איש "אחים לנשק" אודי אורי. עיתונאים חסרי אחריות יחד עם אנשי המחאה הכריזו כי האיש איבד את עינו כתוצאה ממכת"זית שפגעה בפניו במהלך ההפגנה. עד מהרה שוב התברר כי מדובר בפייק מוחלט, כפי שהעיד גם הפצוע עצמו. גם כאן ניסו להכפיש את המשטרה, ובעיקר את "מי ששלח אותה נגד המוחים" אך שוב ללא הצלחה.
למצעד הגיחוך אפשר להוסיף את טענת המפגינים בנתב"ג שכעסו על המתחם שהועידה להם המשטרה. "המשטרה לא מתחשבת. צפוף לנו… יש כאן דוחס… אנו חוששים מאסון מירון בנתב"ג". גם מפגינים, גם דוחסים וגם מתריעים מהדוחס עצמו. המדינה מתבקשת לארגן להם בפעם הבאה מתחם נוח יותר, גדול ומאוורר, עם שתייה, כוסות קפה ומאפה.
אגב, למי שלא שם לב: אחד מסמלי המחאה היא יד מאוגרפת על רקע צהוב עם המילה תתנגדו. מזכיר מאד את סמל תנועת כך, אגרוף שחור על רקע צהוב.
ולסיום: מישהו ראה או שמע לאחרונה את אהרון ברק? נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, האחראי הראשי על כל המהפכה השיפוטית, היה בתחילת המערכה מרואיין יומי בכל כלי התקשורת. אלא שמאז שהביע תמיכה (מסוייגת) בצמצום עילת הסבירות, הפך לאישיות לא רצויה של אנשי השמאל והתקשורת. "כיצד אתה מעז"! מי שמך"!, תקפו אותו. העונש: התעלמות תקשורתית מוחלטת.
פורסם לראשונה בעיתון 'יתד נאמן'
