בתקופה הראשונה להגעתו של הרה"ג רבי מנחם בן ציון זקס זצ"ל לארה"ב [חתנו של הגרצ"פ פראנק זצ"ל,] כיהן כרב בשיקגו, נקלע לעיר קטנה בדרום. התגוררו שם כשלוש מאות משפחות מאוחדות בקהילה אורתודוכסית אחת. כאשר הגיע לשם מצא את העיר כמרקחה כולם קוצפים וזועמים, שמים ללעג ולקלס את כל אשר בתואר "רב" יכונה. על מה ולמה?
לאחר שהלך הרב המקומי לעולמו, פרסמה הקהילה הנידחת מודעת "דרוש רב אורתודוכסי, מוסמך להוראה, בעל כושר מנהיגות ודרשנות" וכו' בעיתון ניו יורקי רב תפוצה. ויהי היום ומניו יורק הגיע מועמד מתאים, צעיר ובעל הדרת פנים, פה מפיק מרגליות ומצויד בכתבי סמיכה ראויים. שמחו על המציאה הגדולה שהזדמנה לקהילה הקטנה ופה אחד מיהרו לסגור עמו חוזה ארוך טווח. משפחתו של הרב החדש המשיכה להתגורר בניו יורק, וסוכם שעד לסוף שנת הלימודים ימשיכו ילדיו ללמוד בניו יורק- אך עם פרוץ החופש הגדול תתאחד המשפחה כולה והקהילה תזכה גם לרבנית. בינתיים התגורר הרב במלון מקומי, וסעד על שולחנו של שמש בית הכנסת. הוא מילא במסירות רבה את כל התפקידים הרבניים ולקהילה באה הרווחה. בליל פורים המתינו להגעת הרב בבית הכנסת אך זה בושש מלבוא. התקשרו לחדרו במלון ואין מענה.
התקשרו לקבלה והשתוממו לשמוע "מה? לא ידעתם שהוא ארז את כל חפציו ונסע ?! הוא הרי הלך לבקר את המשפחה שלו!" נוכח ההתרחשות המוזרה החל אחד להרהר מה יעלה בגורל הכסף שהלווה לרב. הוא לחש אודות כך לשכנו שהגיב שגם ממנו לווה הרב כסף ! חלפו דקות ספורות עד שהרחש-בחש הקיף את כל המתפללים מסתבר שכמעט מכולם לווה הרב כסף בסוד כדי לממן את הדירה שהוא עומד לקנות!… – – – והילד איננו! הוגשה תלונה אצל השריף המקומי, שמיהר לעדכן את חבריו העיתונאים וליהודים כבר לא היתה אורה ושמחה וששון ויקר. מה שברור שאל התואר "רב" הוצמד מעתה התואר "גנב" וכל בני הקהילה מילאו פיהם חרון וקצף נגד "הרבנים הגנבים" בהכללה..
הרב זקס רק הגיע למקום ומשבי הרוח הרעים היכו בפניו בעוצמה… התחנן בפני הפרזידנט שייתן לו לנאום בפני כל חברי הקהילה. הלה הזהיר אותו שהוא עלול להיתקל בתגובות פוגעות, אך הוא הגיב 'באף על פי כן'! ידועה לי השערורייה המבוזה שהתרחשה במקומכם-פתח ואמר- אך יש לי אליכם בקשה אחת: במקום לצעוק "רב גנב!" צעקו נא מעתה "גנב רב!"
ואסביר את עצמי: כאשר נזקקתם לבחור רב, לא חקרתם ולא דרשתם היטב אודות עברו של "התכשיט". לא התאמצתם לברר את הסמיכות בהן התהדר, אמיתיות או שמא מזויפות. התרשמתם מהדרת פניו של היצור, מחלקלקות לשונו של הברנש, ונפלתם בפח. לקחתם גנב והכתרתם אותו לרב! כעת, נוכח העובדה שהפכתם גנב לרב אתם מתיימרים להפוך את כל הרבנים לגנבים ? הכיצד תוסיפו אשמה על אשמה להוציא שם רע על כלל הרבנים ? הלקח שעליכם ללמוד מהפרשה הוא שרבנים לא מחפשים באמצעות מדור "דרושים" בעיתונות, כי אם בתוככי הישיבות הקדושות פונים לאחת מהישיבות המפורסמות במדינה, מציגים מה נדרש עבור הקהילה, וראשי הישיבה כבר יכוונו אתכם לאחד מטובי בוגריהם
. הוא אשר אמר משה רבינו- המשיך הרב זקס ודרש פסוקָ בפרשת השבוע " דברים פרק א
" הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם"
[פ' יג] לא מספיק אנשים " חֲכָמִ֧ים" לא די ב" נְבֹנִ֛ים " צריך גם " וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם "שאותם חכמים, שאותם נבונים גם יהיו ידועים בחזקת כשרותם !
ארבעים שנה משה ובני ישראל ביחד ומשה רבינו רואה ושומע ומתאפק ולא מוכיח אותם אלא לפני מותו ומדוע ?
" ומה ראה משה רבינו ע"ה שלא הוכיחן אלא סמוך למיתתו, אלא לפי שאדם צריך לשמור עצמו שלא להוכיח את חבירו אלא או סמוך למיתתו, או קרוב ליפרש ממנו, כדי שלא יהיה בלבו של חבירו שום איבה עליו, כי כן מצינו ביעקב שלא הוכיח לראובן ושמעון ולוי אלא סמוך למיתתו, וכן משה רבינו ע"ה לא הוכיחן אלא סמוך למיתתו:" [מדרש אגדה דברים פרק א סימן ב]
אמירת תוכחה היא אחד הדברים הקשים, ולא בכדי לא הוכיח משה רבנו את ישראל כל ארבעים שנה שהיו במדבר. אדם בטוח תמיד שהוא צודק קשה מאוד לעמוד ולחשוב מה אולי ממני למד,
אנו רואים את הילד אחד מבני הבית ומיד …. שופכים אש נכון לפעמים אנו נחרדים לראות אנשים עושים מעשים מסויימים, אבל לפני שמוכיחים אותם קשות, מומלץ לחשוב אולי אני גרמתי לבן להתנהג כך , לפעמים שאתה מדבר איתם ולנסות להבין מה הביאם למעשים כאלו. לפעמים התוצאות מפתיעות ובלתי צפויות לחלוטין .
הוכח תוכיח – אך לא תישא עליו חטא !
גדולי רבותינו שמרו מאד על קיום מצוות "הוכח תוכיח", אולם בד בבד שמרו על כבודם של מקבלי התוכחה, ודאגו שגם אחרים לא ישפילו אותם. ולא תישא עליו חטא ….
פרשתנו מחולקת לשנים, מצד אחד מורכבת מתוכחה גלויה ורחמים נסתרים. משה רבנו עומד ומוכיח את עם ישראל נחרצות על תהלוכותיהם לאורך ארבעים השנים בהן הם שהו במדבר. הוא הולך ומונה את כל אותם מקומות בהם הם הכעיסו את ה'.
מנגד, מאמצעה של הפרשה הוא מונה את כל אותם מלכים שהביס ה' מפניהם כדי לפנות את הדרך לישראל עם קרובו ההולכים וקרבים אל הארץ המובטחת. צורת התוכחה ורצף האירועים המוזכרים בפרשה מעלים על נס שוב ושוב את הנהגתו הרחומה של הקב"ה עם בניו חביביו. הוא סולח לכל משוגותיהם ומרפא לכל מכאוביהם. הנהגת כרחם אב על בנים נשזרת לאורך כל הדרך ומבטאת את הקשר הייחודי של הבורא עם העם הנבחר.
לא בכדי פרשה זו נקראת לפני היום המר והנמהר בו אנו מתאבלים יחד עם השכינה הקדושה על גלות הדעת בה אנו מצויים זה אלפיים שנה. יש בה בפרשה הזו ובהבנה היוצאת ממנה את הדרך לשקם ולבנות את ההריסות. את האפשרות לצאת מאותה גלות נוראה ולחזור אל שולחן האבא שמצפה בכל יום לבניו אהוביו שישובו. אם ננהג אף אנו כבנים לאביהם נזכה שאף בימינו תהיה ההנהגה סלחנית ומתפייסת כבדור המדבר. למעשה דברים אלו שנויים במחלוקת במסכת קידושין דף ל"ו. התנאים נחלקים שם בצורת הנהגתו של הקב"ה בזמן שישראל חוטאים. 'דתניא, בנים אתם לה' אלוקיכם. בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים. דברי ר' יהודה. רבי מאיר אומר, בין כך ובין כך אתם קרויים בנים שנאמר בנים סכלים המה וכו"… ובמקום אחר מביאה הגמרא את דבריו של רבי יהודה רק בנוסח מעט שונה. 'בזמן שישראל עושים רצונו של מקום נקראים בנים, אין עושים רצונו של מקום אין נקראים בנים'. ומבואר שעשיית רצונו של מקום היא זו המגדירה אותנו כבנים לה'. מהו אותו רצון ומהי עומק כוונת הגמרא?
בביקורי במושב נופש בצפון הארץ באחת השנים נתקלתי במראה מעניין. שהיתי באותו מושב ימים מספר עם כמה מבני המשפחה, דבר שכמובן הצריך ביקור מידי בוקר בצרכנייה המקומית. משעשע היה לראות את ההבדלים בין הסופרמרקט העירוני התוסס והענק בעיר בה אני מתגורר לבין הצרכנייה המקומית.
לא כל כך הבנתי מה גורם לו לחנווני הנחמד לתזז בין המטלות ולעשות יותר ממה שמוטל עליו, בהבנה שלי אם אתה מקבל משכורת על דבר מסויים אותו אתה אמור לעשות למה לך לקחת על עצמך עול אותו אתה לא חייב לשאת ?! בסופרמרקט העירוני לא תמצא אף פעם מוכר שיקום לנקות את השמן שהתנפץ ונשפך… לא תמצא עובד שמחפש לקחת אחריות של אחרים בשביל זה יש את מי שתפקידו לנקות.
וכ'ו תמיהותיי נפתרו כשבעל הצרכנייה נכנס פתאום והמוכר ממקומו קרא לו: "אבא, סידרתי את החמוצים במקום, אין צורך ַ לטרוח. גם את הניירות של הסָפק למחר שמתי במגירה בניילונית כדי שתוכל לתת לו אותם מיד". הבנתי הכל! החנווני הוא בנו של בעל העסק, הוא לא פקיד שמקבל משכורת והולך. העסק המשפחתי זורם לו בעצמות. זה איכפת לו. זוהי הנהגה של 'בנים'. להבדיל מעבדים או בשמם העכשווי 'פקידים', בנים הם עושי רצונו של בעל העסק. תפקידם אמנם מוגדר אבל יש להם אינטרס שהכל ידפוק ויצליח. עולמינו הענק על גלקסיותיו יצוריו ורבבות בעלי החיים שלו הם עסק שצריך לתפקד. הניהול הופקד בידינו, ישראל עם קרובו. השאלה היא אם אנחנו מנהלים שמקבלים משכורת בעולם הבא או בנים העושים את רצונו של מקום גם מעבר לתפקיד המוגדר אותו הציבה בפנינו ההשגחה העליונה. רצונו של מקום מתבטא לא רק בעשיה של מה שחייבים ואין ברירה.
עשיית רצונו מתבטאת דווקא איפה שאנו שוקדים על לפנים משורת הדין. זהו ההסבר ב"לא נחתם דינה של ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה". כשמתבוננים בתוכחתו של משה לבני ישראל מול נפלאותיו וחסדיו של בורא העולם שהנחה אותם והלך לפניהם, נוכחים לדעת שההנהגה היא של אבא לבנים. הפרשה הזו שפותחת את 'שבוע שחל בו' החורבן הנורא מלמדת אותנו גם את צידו השני של המטבע. אם ננהג גם אנו כבנים העוסקים בעשיית רצונו של אבינו נזכה בוודאי לחזות עין בעין בהנהגה הרחומה הזו בגלוי בקרוב בימינו. אמן.
טעות . הרב זקס היה חתנו של החפץ חיים
הרב מנחם מנדל זקס היה חתנו של ר׳ ישראל מאיר הכהן, ר׳ מנחם בן ציון זקס היה חתנו של הגרצ״פ פרנק