כבר שבועות שמדינת ישראל בוערת, טייסים מאיימים לסרב פקודה, רופאים מסרבים לטפל בחולים, תחנות רכבת נחסמות, והכל סביב מילה אחת: "סבירות". הניסיון של הקואליציה להעביר את הצעת החוק שתצמצם את עילת הסבירות הפך לדגל האדום שמרכז סביבו את כל פעילי המחאה מצד אחד, ומנגד נראה שהקואליציה נחושה להמשיך ולקדם את ההצעה (נכון לשעת כתיבת השורות).
כרגיל, נראה כי רוב המפגינים והמוחים, כלל אינם יודעים מהי עילת הסבירות, מה תוכן הצעת החוק שמקדמת הקואליציה, ועל מה בעצם הם מוחים. כך למשל שמענו לאחרונה את ההסתדרות הרפואית מזהירה כי צמצום עילת הסבירות יפגע ביכולת להעניק טיפול רפואי לחולים, וקצינים בכירים שטוענים כי הצמצום יפגע בחיילי צה"ל במקרה של תביעות בהאג. כדי להבין עד כמה מדובר בטענות מופרכות, כדאי לההבין מהי בכלל "עילת הסבירות", ומה מבקשת הקואליציה לצמצם.
"עילת הסבירות" היא עילה משפטית שמדינת ישראל ירשה מהמשפט האנגלי, ושלפיה בית המשפט יוכל להתערב בהחלטה של רשות ציבורית כאשר ההחלטה מופרכת ופגומה כל כך, עד "שלא ייתכן שרשות סבירה כלשהי הייתה מקבלת החלטה שכזו אי פעם". כלומר מדובר על מקרים נדירים ביותר, בהם נפל פגם חמור בהליך קבלת ההחלטות שהוביל להחלטה שאינה מתקבלת על הדעת כלל. עד כאן הכל בסדר.
אלא שבתחילת שנות ה-80, ובפרט בפסק דין בעניין "דפי זהב", החל בית המשפט העליון בראשות השופט אהרון ברק לשנות את העילה. במקום להשתמש בעילת הסבירות רק במקרים הנדירים בהם ההליך נפגם, והתקבלה החלטה חריגה כפי שתואר, קבע ברק כי ישנו "מתחם סבירות", כלומר תחום מסוים של החלטות שיכולה הרשות (או הממשלה) לקבל, וכל חריגה מהמתחם הזה, גם אם נעשתה לפי החוק ובסמכות, תאפשר לבית המשפט לפסול את ההחלטה.
המשמעות היא למעשה שבית המשפט מחליף את הממשלה בקבלת ההחלטות. מעכשיו לא פוסלים רק החלטות חריגות ביותר, שנפגמו תהליכית, אלא כל החלטה שלדעת בית המשפט אינה בתחום הסבירות. מי שזיהה את הבעיה ומתח את הביקורת הזו לא היה איש ימין גדול, אלא שופט בית המשפט העליון משה לנדוי, שכתב כך: "הסכנה העיקרית שאני רואה היא, ש.. בדרך זו נגיע עד מהרה לבחינה עניינית של ההחלטה מחדש כאילו מקיים בית המשפט דיון חוזר בנכונות ההחלטה… לדעתי, די לנו בנוסחאות [המקובלות], ואין להוסיף עליהן נוסחה חדשה…נוסחה העלולה לערב את בית המשפט בבדיקת תבונתה ויעילותה של ההחלטה המינהלית"
ואכן, "נבואתו" של לנדוי התגשמה, ובית המשפט התחיל להשתמש בעילת הסבירות החדשה כדי להחליף את שיקול דעת הממשלה בשיקול דעתו שלו. כך למשל קבע בית המשפט כי "לא סביר" למנוע כניסת משפחות מעזה לישראל לצורך השתתפות בטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי, כי ישנה חובה על שר החינוך להעניק את פרס ישראל לפרופ' התומך בחרם על ישראל, וכי אסור לגרש לעזה משפחות של מחבלים שביצעו פיגועי טרור – הכל בשם "מתחם הסבירות".
כאמור, הביקורת על השימוש שעושה בית המשפט בעילת הסבירות לא הגיעה משורות הימין הפוליטי בלבד. שופט בית המשפט העליון נעם סולברג הקדיש מאמר מפורט על הצורך לצמצם את עילת הסבירות, ושר המשפטים בממשלת לפיד, גדעון סער, הבטיח במצע הבחירות שלו לחוקק הצעת חוק זהה לזו המוגשת כיום.
ראינו אם כן שמדובר בעילה שמשמשת את בית המשפט לתקיפת החלטות מנהליות בלבד, ובמקרים בהם אין "בעיות" חוקיות אחרות – כמו ניגוד עניינים, היעדר סמכות וכו'. בהצעת החוק שנמצאת כעת על הפרק מבקשת הממשלה למנוע את השימוש בעילת הסבירות בתחום מצומצם מאוד, רק בנוגע להחלטות של הממשלה עצמה או של אחד השרים.
ניתן כמובן להבחין מיד כי אין כל קשר לטיפולים רפואיים (ראיתם פעם שר בממשלה מטפל בחולים?), ובטח שלא בפעולות צבאיות, שמטופלות בדין המשמעתי או הפלילי. כל מה שמשתנה הוא שהחלטות שקיבלה הממשלה עצמה, או החלט של שר ספציפי, שנעשתה לפי חוק ובסמכות, לא תיפסל בגלל היעדר סבירות.
למעשה, הבעיה עם הצעת החוק הפוכה לחלוטין מזו שבגללה מפגינים המפגינים. מדובר בשינוי קל מידי, שלא יביא לתוצאה הרצויה. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, הודה בכך בעצמו בריאיון מצולם לאחרונה – לבית המשפט לא תהיה שום בעיה "להמציא" מילה חדשה, כפי שעשה עם הסבירות, ולהתחיל להשתמש בה, לצד העילות הקיימות האחרות.
אז האם בעקבות צמצום עילת הסבירות יפגע הטיפול בחולים? לא. האם כעת יוכל נתניהו למנות את בנו לתפקיד מנכ"ל משרד רוה"מ? גם לא. כפי שאמרנו, ניגוד עניינים, היעדר סמכות, היעדר חוקיות, מידתיות וכו', כולם ממשיכות לחול ולשמש את בית המשפט.
תיקון עילת הסבירות צריך להיות יריית הפתיחה, שתוביל את הקואליציה להשלמת החלקים החשובים יותר ברפורמה, כגון תיקון שיטת מינוי השופטים הפגומה שלנו. כשלעצמה היא חסרת משמעות.
הכותב הינו עורך דין ויועץ משפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
נכון צודק!!!
יישר כח כל ההסבר הבהיר