עשרה בטבת שנת 588 לפני הספירה: נבוכדנצר מלך בבל מתייצב עם צבא עצום מול חומות ירושלים ומטיל מצור כבד על העיר. כעת, כשהם מנותקים מהשדות שמחוץ לעיר, נשארים תושבי ירושלים ללא אוכל. הרעב הקשה פוגע בכולם. במיוחד בילדים.
התחושה בקרב הנצורים קשה, כפי שמעיד הפסוק: "דבק לשון יונק אל חיקו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם" (איכה, ד', ד') וככל שחולפים הימים, הייאוש של תושבי ירושלים הנצורים הולך וגובר "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו" (ירמיהו, ח' כ').
האימה מגיעה לשיאה כשאילי הברזל הבבליים מתקרבים אל עבר חומות העיר ומתחילים לנגוח בהם. הרעש מחריש אוזניים. האדמה רועדת. הקשתים הבבליים יורים מטחים של אלפי חיצים לעבר המגנים הישראלים, זאת כדי לחפות על חיל הרגלים הבבלי שמתקדם במהירות אל שער העיר. המגנים הישראלים מצדם משיבים אש בכל כוחם.
בתשעה בתמוז שנת 586 לפני הספירה, אחרי למעלה משנה וחצי של מצור, החומה הצפונית נבקעת והצבא הבבלי פורץ אל העיר בשטף אדיר.
את המכה הקשה ביותר תספוג ירושלים רק כעבור חודש ימים. ב-ז' באב מגיע לירושלים נבוזראדן רב טבחים, המפקד הבבלי שעליו הוטלה המשימה להחריב את ירושלים עד היסוד.
"ובחודש החמישי, בשבעה לחודש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר מלך בבל, בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלים. וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש" (מלכים ב', כ"ה, ח'- ט'). בתשעה באב עולה בית המקדש באש וירושלים נחרבת.
את שרידי החורבן של ירושלים חושפים הארכיאולוגים של רשות העתיקות בחפירות שהם מקיימים בעיר דוד כ-2,600 שנה לאחר החורבן הראשון. ד"ר יפתח שלו, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות חוזר אל רגעי החשיפה של מבנה שקרס בחורבן: "אחד הרגעים המרגשים ביותר שזכורים לי מהחפירות בעיר דוד היה הרגע שבו הבנו שאנחנו חושפים מבנה שלם שחרב בשריפה אדירה.
"אחרי שנה של הוצאת אבנים, פתאום הגענו לרצפה וראינו את הממצאים ואת הכלים על הרצפה. ההבנה מאוחר יותר שמדובר בחלק מהחורבן של ירושלים על ידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה רק העצימה את ההרגשה הזאת. הגילוי של מבנה שנעזב כמו שהתושבים שחיו בו עזבו אותו ברגע החורבן, הוא רגע מרגש שמחבר את העבודה שלנו בשטח עם העבר".
עדויות לשריפה הגדולה שאחזה בבתי ירושלים מוצאים הארכיאולוגים גם במדרון המזרחי של עיר דוד בחפירות "בית שלם". ד"ר ג'ו עוזיאל שניהל את חפירות בית שלם מטעם רשות העתיקות סיפר על רגעי החשיפה: "גילנו חדר עם כ-12 קנקנים מרוסקים. הקנקנים היו מכוסים בשכבת אפר גדולה. הרגע שבו הבנו שהחדר שאנו חושפים הוא שנחרב עקב החורבן הבבלי של ירושלים ב-586 לפני הספירה היה רגע מרגש מאוד של חיבור עם האנשים שחיו כאן לפני 2,600 שנה".
מטבעות החירות
לאחר החורבן, גולים אחרוני היהודים הנותרים בירושלים אל בבל. "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" (תהילים, קל"ז, א'), אולם לא למשך זמן רב נמשכה הגלות ובתום 70 שנה, חזרו הגולים לאדמתם, הקימו את בית המקדש וגדול היה כבודו ויופיו, מהבית הראשון.
ארבע מאות ועשרים שנה נמשכו ימי ההוד וההדר, עד שגברה שנאת החינם בעם ישראל וצבאות רומי צרו על בית הבחירה, החריבו את ארץ הקודש, הרגו גברים נשים וטף ושדדו את נווה קודשינו, והציתו באש את בית הבחירה.
כמעט 500 שנה לאחר החורבן הראשון, שוב זה קורה. באביב שנת 70 לספירה, מצעיד טיטוס את לגיונותיו אל ירושלים. כבר ארבע שנים שהצבע הרומי אינו מצליח לדכא את המרד העקשני שפרץ ביהודה. היהודים שנאבקים ברומאים מטביעים מטבעות מרד המבטאים את שאיפתם לשחרר את ירושלים, והמילים "לחירות ציון" מתנוססות בכתב עברי קדום עליהן.
מטבעות אלו מתגלים בחפירות רשות העתיקות ברחוב המדורג – "דרך עולי הרגל" בעיר דוד. נחשון זנטון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות סיפר אודותיהם: "סיסמת המורדים רשומה בכתב עברי קדום על מטבעות היהודים. קריאת הסיסמה לאחר 2,000 שנה מהדהדת היסטוריה ארוכה שהתחילה בכישלון צורב ואלים אך כיום הקריאה של סיסמת המרד בכל מטבע כזה שנמצא בחפירות הרחוב מקבלת משמעות נוספת".
שאריות מהקרב
באותם ימים, קרב קשה מתחולל בין הרומאים לבין המורדים היהודים. ראשי חצים ואבני בליסטרה בהם השתמשו הרומאים על מנת לדכא את המרד נחשפים במהלך החפירות.
לדברי זנטון, "זוהי עדות משמעותית לקרב של מכונות מלחמה רומיות. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו תיאר כי גם למורדים היו מכונות כאלו שנפלו לידיהם בשלבים שלאחר הניצחון על חילותיו של המצביא הרומאי גאלוס, אך עם הגעת הלגיונות של אספסיאנוס וטיטוס רוב הירי הבליסטי של אבני הבליסטרה שנורו באזור מקורם בחיל 'התותחנים' הרומי".
במהלך חפירות רשות העתיקות בתעלת הניקוז שעברה מתחת לרחוב, התגלו עדויות נוספות לרגעים האחרונים של ירושלים ערב חורבן הבית השני. אחת התגליות הבולטות היא חרב של לגיונר רומי שנמצא בתעלת הניקוז המרכזית של ירושלים בחפירות שקיים הארכיאולוג אלי שוקרון במקום.
"גם במקרה זה, מתיאוריו של יוספוס אנו למדים על שימוש בתעלות הניקוז למסתור ומפלט של מורדים ועל חיפושם, ובמקרים מסוימים אף מציאתם על ידי חילות הצבא הרומי". אומר זנטון.
תיאור דרמטי של רגעי האימה והמסתור של תושבי ירושלים מציג יוסף בן מתתיהו: "ואחרי אשר המיתו הרומאים חלק מהאנשים היוצאים עליהם ואת שאריתם לקחו בשבי, חקרו למצוא את המורדים המסתתרים במנהרות וקרעו את שכבת האדמה אשר על גבם, ואת כל הנופלים בידם היכו לפי חרב" (יוספוס פלביוס, מלחמות היהודים ברומאים).
עדויות ארכאולוגיות המתכתבות עם התיאור ההיסטורי נחשפו בחפירה הארכיאולוגית שמנהלת רשות העתיקות ליד הכותל המערבי באזור קשת רובינסון שבגן הארכיאולוגי ירושלים, נחשף לאחרונה בור מים קטן השייך למבנה. בתוך הבור נמצאו שלושה סירי בישול תמימים, וכן נר חרס קטן, המתוארכים לתקופת המרד הגדול. הכלים נמצאו בתוך תעלת הניקוז שנחשפה במלואה מבריכת השילוח שבעיר דוד ועד לתחתית קשת רובינזון.
"זו הפעם הראשונה שאפשר לקשור את הממצא הארכיאולוגי לסוגיית הרעב בירושלים בתקופת המרד במצור. סירי הבישול השלמים ונר החרס, מעידים שאנשים ירדו אל תוך הבור ואכלו שם את האוכל בסתר, מבלי שאף אחד יכול לראות אותם – כדברי יוסף בן מתיתיהו". מספר אלי שוקרון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות.
בספרו "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" מתאר יוסף בן מתתיהו את המצור הרומאי על ירושלים, ובעקבותיו – הרעב הכבד ששרר בעיר הנצורה. על פי תיאורו, היהודים הנצורים החביאו את האוכל שהיה ברשותם מחשש מגזל המורדים, ואכלו אותו במקומות נסתרים בבתיהם.
"טירוף המורדים התעצם בד בבד עם הרעב… משלא נמצאה תבואה (לפי) הרבים פרצו המורדים לבתים וערכו בהם חיפוש מדוקדק, אם מצאו (דבר מה) התעללו (ביושביהם) על שהכחישו את הימצאותו ואם לא מצאו דבר ,ייסרו אותם בעיניים על שהסתירוהו בהצלחה כה רבה… רבים המירו את רכושם באיפה אחת העשירים (באיפת) חיטים והעניים (באיפת) שעורים, ואחר כך הסתגרו בפינות בתיהם החבויות ביותר. מקצתם טרפו אחוזי בולמוס ואת גרעיני התבואה כמות שהם , יתרם אפו אותם ככל שהתירו להם זאת שעת הדחק והפחד. בשום בית לא נפרך שולחן…." מספר מי שערק לצד הרומאים והינו שנוי במחלוקת.
הכתובת הנדירה
אבל לא רק מוצגים מתקופת החורבן התגלו בשנים האחרונות, אלא גם תגליות נוספות, שכאילו ולוקחות אותנו במנהרת הזמן אל הימים ההם, ימי בית המקדש.
כתובת אבן יחידה במינה מתקופת בית שני, שנמצאה בחפירות הארכיאולוגיות, היא כתובת המציינת את שמה של ירושלים באותיות עבריות בכתיב מלא, כפי שהוא מוכר בימינו.
הכתובת נחשפה ליד בנייני האומה בירושלים, בחפירה שניהלה ארכאולוגית רשות העתיקות דנית לוי לפני סלילת כביש חדש, ביוזמת מוריה -החברה לפיתוח ירושלים, ובמימונה. במהלך החפירה נחשפו יסודות מבנה מהתקופה הרומית שנתמך בחוליות עמודים. גולת הכותרת היתה חוליית עמוד אבן עגולה, ששולבה במבנה הרומי בשימוש חוזר, ועליה כתובת ארמית באותיות עבריות, האופייניות על פי צורתן לימי הבית השני, סביב ימי שלטונו של הורדוס. וזו לשון הכתובת: חנניה בר דודלוס מירושלים.
ד"ר יובל ברוך ארכאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, ופרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, אשר קראו וחקרו את הכתובת, מציינים כי "כתובות מימי הבית הראשון והשני המציינות את השם ירושלם / ירושלים נדירות ביותר". לדבריהם "נדיר אף יותר הוא ציון השם ירושלים בכתיב המלא כפי שמקובל לכתוב בימינו, ולמעשה, זוהי כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא. מופע כזה מוכר פעם אחת בלבד בתקופת בית שני, על מטבע מימי המרד הגדול ברומאים (66-70 לספירה). נדירות השם בכתיב המלא עולה גם מן המקרא, ששם העיר מופיע בו 660 פעם, ורק ב-5 מקרים, מאוחרים יחסית, הכתיב מלא.
באזור בנייני האומה, שם התגלה הממצא הייחודי, מתנהלות חפירות לאורך שנים ארוכות, בשנים האחרונות על ידי דנית לוי ורון בארי – הן חשפו, צעד אחר צעד, אתר שהתמחה בייצור כלי חרס המתוארך מימי הממלכה החשמונאית ועד לתקופה הרומית המאוחרת – במשך כ 300 שנה ברצף. לדברי דנית לוי, "זהו האתר העתיק הגדול ביותר לייצור מוצרי חרס באזור ירושלים". בסוף תקופת הבית השני, ובמיוחד בימי שלטונו של הורדוס, התרכזו מפעיליו בעיקר בייצור כלי בישול. מתקני הייצור נמצאו פזורים ברחבי האתר, והם אורגנו ביחידות ייצור שכללו כבשנים, בריכות להכנת טין, מאגרי מים מטויחים, מקוואות וחללים לעבודה לייבוש ולאחסון התוצרת. לצד השטח שבו פעלו מתקני הייצור, התפתח כפר קטן שפרנסתו התבססה על ייצור כלי החרס. התוצרת שווקה בכמות גדולה לאוכלוסייה בירושלים וסביבותיה ולבאים בשעריה, ואף לעולי הרגל היהודים שפקדו את העיר. לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה, שב בית היוצר לפעילות מצומצמת ובראשית המאה ה-2 לספירה, הלגיון העשירי הרומי הקים במקום בית יוצר חדש לייצור המוני של מוצרי בנייה מחרס – רעפים, לבנים וצינורות וכלי מטבח, כלי שולחן וכלי אגירה האופייניים לצבא הרומי. כבשני הלגיון ומוצרי בית היוצר מוצגים במרתף מרכז הקונגרסים בבניני האומה ובמוזיאון ישראל.
עיר התחתית
חפץ נדיר נוסף שהתגלה בשנים האחרונות, הוא כלי ששימש למדידה אחידה של נפח, אשר התגלה לאחרונה בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים. בימים ההם, כידוע, עיקר השיעורים נעשו באמצעות נפח ולא במשקל והכלי הזה שהתגלה, הוא כלי מדידה שכזה. אגב, מיקום מציאתו מחזק את הסברה שהתגלתה כיכר העיר התחתונה של העיר מתקופת בית שני.
המדובר בחלק של שולחן אבן אשר שימש לקביעת מידות נפח אחידות, שהתגלה בסמוך לרחבה מרוצפת גדולה ברחוב המדורג, אשר הוביל את עולי הרגל מבריכת השילוח אל הר-הבית.
"בשבר שולחן המדידות שנתגלה בעיר דוד, נותרו שניים מהשקעים החרוטים העמוקים, כשלכל שקע נקב קטן בתחתיתו. את הנקב שבתחתיתו ניתן היה לפקוק באמצעות אצבע, למלא את השקע נוזל כלשהו, להסיר את האצבע ולרוקן את החומר אל תוך כלי אחר, ולקבוע בכך את נפחו של הכלי, על פי התקן של שולחן המדידות. בצורה זו, יכלו סוחרים לבוא ולכייל את כלי המדידה שלהם לפי תקן אחיד". סיפר פרופ' רוני רייך, אשר חוקר את החפץ, "מדובר בכלי נדיר. כלי אבן אחרים היו מאוד פופולאריים בירושלים של ימי הבית השני, אבל עד כה, התגלו בחפירות רק שני כלים למדידת נפחים – האחד התגלה בשנות ה70 של המאה הקודמת בחפירות הרובע היהודי, וכלי אחר נמצא בחפירות בשועפט, שמצפון לירושלים".
"בחפירות הרחוב המדורג בעיר דוד התגלו גם משקולות אבן רבות מאוד, ובערכים שונים. המשקולות שנמצאו שייכות לטיפוס שהיה אופייני בעיקר לירושלים. העובדה שהיו משקולות אופייניות לעיר, מעידה על הייחודיות של הכלכלה והמסחר בירושלים של ימי בית שני, ייתכן שבהשפעת המקדש". מוסיף הארכיאולוג ארי לוי, ממנהלי החפירה ברחוב המדורג מטעם רשות העתיקות. משקולות האבן עשויות כמעין כיכר פחוס, והן בגדלים שונים, המייצגים ערכים שונים של משקל.
לדברי רייך, יותר מ90% של מכלול משקולות האבן מטיפוס זה, המונה כמה מאות בסך הכול, נמצא בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בירושלים הקדומה של ימי הבית השני: בכך הן מיוחדות ומייצגות תופעה ירושלמית מובהקת.
חוקרי רשות העתיקות נחשון זנטון, מורן חג'בי ומידד שור, ממנהלי החפירה ברחוב המדורג מטעם רשות העתיקות, חשפו בשנים האחרונות רחבה מרוצפת גדולה ברחוב שעלתה אל בית המקדש בימי בית שני, והם סבורים שרחבה זו שימשה ככיכר העיר התחתונה, בה התקיימה פעילות המסחר של ירושלים.
המקווה השלם
תגלית ייחודית נוספת היא חשיפתו של מקווה טהרה שלם וייחודי מימי בית המקדש השני (המאה הראשונה לספירה), שהתגלה בחפירות הצלה ארכיאולוגיות בפרויקט מעלית הכותל שבמדרון המזרחי של הרובע היהודי. המקווה נמצא בחפירות בניהולם של מיכל הבר וד"ר אורן גוטפלד מטעם האוניברסיטה העברית ובמימון משרד ירושלים ומורשת, שהחלו בפברואר 2021 במטרה לאפשר בנייה של שתי מעליות שיחברו בין רום הרובע למפלס הכותל המערבי.
המקווה שנמצא חצוב בסלע ומקורה בקמרון בנוי שהשתמר בשלמותו. לצידו נמצאו שרידי מבנה מגורים מימי הבית השני. ייחודו של המקווה – שדומים לו התגלו בחפירות קודמות של האוניברסיטה העברית בירושלים ברובע היהודי (בעיקר, במהלך חפירות הרובע היהודי שהחלו ב-1969 על ידי פרופ' נחמד אביגד) – הוא במיקומו על המצוק שהפריד בין העיר העליונה (בתי המגורים המפוארים של הכהנים) לבין הר הבית.
נוסף למקווה, נמצאו שרידים נוספים, עליהם סיפר ד"ר גוטפלד כי "בחפירות התגלו שרידים וממצאים רבים מימי הבית השני, התקופות הרומית-ביזנטית והתקופה העו'תמאנית. ריבוי התעלות, בורות ובריכות המים שנמצאו בחפירה מעידים כי באזור זה נעשתה פעילות בנייה רבה הקשורה באספקת מים לאורך הדורות".
בין הממצאים הבולטים היא אמת המים התחתונה העוברת בתוואי החפירה אשר הובילה מים מבריכות שלמה, הנמצאות מדרום-מזרח לבית לחם, למקדש בימי הבית השני ושנעשה בה שימוש חוזר בתקופות מאוחרות; בריכת מים אשר נבנתה על ידי חיילי הלגיון העשירי שפעלו באזור אחרי ייסודה של הקולוניה איליה קפיטולינה (סביב שנת 130 לספירה) ושנבנתה על גבי טאבון (תנור אפיה) רומי שברצפתו נמצאו שתי לבנים עם טביעות, אחת הנושאת את שמו של הלגיון העשירי, "LXF" (Legio X Fretensis ), והשנייה טביעה עם שם פרטי בלטינית; ובור מים מטויח אשר שימש וילה מפוארת עד לחרבן בשנת 70 לספירה ובו התגלו כ-40 סירי בישול מימי הבית השני, בהם רבים שלמים.
כאמור, גולת הכותרת של החפירה היא המקווה החצוב. מיכל הבר הסבירה את חשיבות הממצא: "המקווה נחצב תחת אמת המים התחתונה ונראה כי הייתה מקור המים המרכזי של המקווה, דבר שאינו מוכר לנו ומצריך מחקר נוסף. ידוע כי באזור זה התגוררה האליטה של העיר ההרודיאנית, ולכן הממצא המרגש ובמיוחד קרבתו להר הבית מעלים שאלה מי היו תושבי אותה וילה מפוארת ערב החורבן – יתכן משפחת כהנים". בשיתוף ארכיאולוג מרחב ירושלים של רשות העתיקות, ד"ר עמית ראם, הוחלט לשמר את המקווה, כמו גם את שרידי מבנה המגורים שלצידו, ולשלבם בבניית אולם המבואה של מעלית הכותל.
יצויין כי מקוואות טהרה נוספים התגלו בשנים האחרונות, על ידי רשות העתיקות ואחרים, בין היתר בקשת וילסון שם התבצעו חפירות רבות והתגלו לא מעט ממצאים שיכולים לספר על החיים בתקופת בית שני.
'קשת וילסון' היא חלק מגשר – מן מחלף עצום ממדים, שנבנה כחלק מבניית הכותל המערבי של מתחם הר הבית, לפני כ-2,000 שנה. אורך הקשת 15מ' ורוחבה 13מ', והיא נישאת לגובה רב של כמעט 23 מ'. בבניית הקשת שולבו אבני ענק, הדומות לאבני הכותל.
בתקופת בית שני, תמכה קשת וילסון ברחוב שהוביל את תושבי ירושלים ועולי הרגל אל אחד מארבעת שעריו של הר הבית, ומתחתיה, כך נראה, עבר רחוב – הלא הוא המשכו של הרחוב אשר נחשף מתחת ל'קשת רובינסון' המוכרת מדרום. עוד ייתכן, כי הקשת שימשה גם כתמיכה לאמה שהובילה מים מהר חברון להר הבית. הארכיאולוגים מעריכים, כי לאחר חורבן הר הבית בידי הרומאים, בשנת 70 לספירה, הקשת שוקמה, הורחבה, והמשיכה לשמש את מי שהגיעו אל המתחם המקודש במתכונתו החדשה.
ד"ש מבית ראשון
מלבד הגילויים החשובים מתקופת בית שני, ברשות העתיקות מצליחים למצוא גם ממצאים נדירים מתקופת בית המקדש הראשון. כך למשל במהלך פעילות סינון עפר ארכיאולוגי המתקיימת בגן הלאומי עמק צורים בחסות עמותת עיר דוד יחד עם רשות הטבע והגנים, נמצא ממצא מפתיע במיוחד: משקולת אבן זעירה ועליה חרוטות בכתב עברי קדום האותיות ב' ק' ע'.
המשקולת, המתוארכת לימי בית המקדש הראשון, נמצאה בעפר ארכיאולוגי שמקורו ביסודות הכותל המערבי – צפונית לעיר דוד, למרגלות קשת רובינסון. העפר הועבר משטח החפירה לאתר הסינון שבגן הלאומי עמק צורים לצורך מיון קפדני ובמהלך הסינון נחשפה המשקולת.
משקולת הבקע שימשה כמידת משקל שכנגדה ניתנה תרומת מחצית השקל. "משקולות בקע מימי הבית הראשון הן ממצא נדיר, אך המשקולת הזו נדירה אף יותר כי הכתובת המופיעה עליה, כתובה בכתב ראי והאותיות חרוטות משמאל לימין במקום מימין לשמאל. ניתן להסיק מכך שהאומן שחרט את הכתובת על המשקולת התמחה בכתיבת חותמות שכן חותמות נכתבו תמיד בכתב ראי על מנת שלאחר הטבעתן, תופיע הכתובת בכתב רגיל". אומר הארכיאולוג אלי שוקרון, אשר ניהל את החפירה מטעם רשות העתיקות.
לדבריו, "ככל הנראה, אומן ייצור החותמות התבלבל כאשר חרט את הכתובת על המשקולת בטעות בכתב ראי כפי שהיה רגיל ומהטעות הזו ניתן ללמוד על הכלל: האומנים שחרטו על משקולות בימי בית ראשון הם אותם אומנים שהתמחו בהכנת חותמות. התנ"ך, הממצא, קרוב למקדש שלמה, צפונית לעיר דוד, יסודות הכותל- הכל מתחבר".
משקולת נוספת אותרה לפני כשנתיים בקשת וילסון, "המשקולת עשויה בצורת כיפה עם בסיס שטוח. בראש המשקולת נחרת סימן שדומה לאות ע', סימן מצרי שמייצג קיצור של המילה 'שקל', ולידו שני קווים לציון שני שקלים. המשקולת שוקלת 23 גרמים, ואנו יודעים מממצאים קודמים מירושלים, כי משקלו של שקל בודד כ-11.5 גרמים – הרי שלפנינו משקל מדויק של שני שקלים. הדיוק במשקל מעיד על היכולות הטכנולוגיות, כמו גם על החשיבות שיוחסה לדיוק במשקלים בירושלים הקדומה". מספר ד"ר ברק מוניקנדם-גבעון ותהילה ליברמן, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות:
לדברי הארכיאולוגים, "בתקופה זו עוד לא היה שימוש במטבעות כסף, ולכן למשקל מדוייק היה תפקיד מאוד חשוב במערכת המסחר. הנשים והגברים שהסתובבו עם המשקולת הזו, יצאו לקניות כאן בירושלים הקדומה של לפני 2,700 שנים, ובעזרתה מדדו ושקלו על המאזניים כמויות מדוייקות של תבלינים או מאכלים בשוק".
מוניקנדם-גבעון וליברמן מוסיפים, כי "מערכת המשקולות של השקל שמשה בבית המקדש הראשון, שם גבו מס שנתי של מחצית השקל לטובת שימושי המקדש וקורבנות. הממצא הייחודי, שנמצא במכלול שמתוארך לתקופה הרומית, מראה כי אזור הכותל רווי ממצאים מתקופות מגוונות, חלקן קדומות ביותר".
"בקלות ניתן לדמיין את האזור של הר הבית הומה אדם בתקופה של החגים והעלייה לרגל. מעבר לצרכי המקדש שנרכשו על ידי העולים: קרבנות, מנחות וכו', הם גם רכשו לעצמם מזון, מצרכים בסיסיים ומזכרות מהמסע למקדש בירושלים. המשקולת הזו שימשה, כנראה, באחד ממרכולי ירושלים בימי בית המקדש הראשון, ובאמצעותה וידאו כי הרוכל מספק לקונה תמורה הוגנת. אמנם, באופן חריג, השנה אזור הכותל לא היה הומה אדם במהלך החג, אך משקולת האבן הזו היא תזכורת לכך שכבר בימי בית ראשון היה מדובר באזור מרכזי שוקק פעילות", אומרים החוקרים.
ההצצה הנדירה שקיבלנו באמצעות החפירות הארכיאולוגיות והעתיקות שנחשפו, הן רק חלק מממצאים רבים שמתגלים מידי יום. חלקם שייכים לתקופות סוערות ואחרים שייכים לתקופות שלוות, ולנו לא נותר אלא לצפות למימוש ההבטחות הנבואיות "עד ישבו זקנים וזקנות, ברחבות ירושלם; ואיש משענתו בידו, מרב ימים. ורחבות העיר ימלאו, ילדים וילדות, משחקים, ברחבותיה" "והיה כאשר הייתם קללה בגוים, בית יהודה ובית ישראל–כן אושיע אתכם, והייתם ברכה: אל-תיראו, תחזקנה ידיכם", כשהבולטת שבהבטחות היא נבואת הנביא זכריה, "כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה, ולמעדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו".
כתבה יפה. אך חבל שחדרו לתוכה מוטיבים ציוניים כפרניים והזויים כדוגמת המשפט. "אך כיום הקריאה של סיסמת המרד בכל מטבע כזה שנמצא בחפירות הרחוב מקבלת משמעות נוספת"
קצת תמונות וסרטונים היו מחברים אותנו יותר