"שחר של יום חדש", הכריז בזמנו אהוד ברק, האיש שזקנותו מביישת את צעירותו. היה זה כאשר הצליח לנצח את נתניהו בבחירות 99. מאז משתמשים בביטוי הזה בכל פעם שמתרחש משהו חריג בפוליטיקה הישראלית.
גם השבוע התעוררו תושבי המדינה ביום ג' בבוקר לשחר של יום חדש. השמש זרחה, והכל התנהל לכאורה כבשגרה. לכאורה בלבד. השמש אמנם זרחה אבל הרוחות עדיין סוערות. איש אינו יודע איך ומתי זה ייגמר.
מדינת ישראל עברה אין ספור אירועים פוליטיים וציבוריים ב-75 שנותיה. מלחמות, הסכמי שלום, מהפכים פוליטיים, מאבקים כלכליים ועוד ועוד. לרשימה ההיסטורית הארוכה אפשר בהחלט לצרף גם את אירועי השבוע.
עוד לפי ההצבעה השבוע בכנסת על צמצום עילת הסבירות, כאשר הניסיונות למציאת פשרה היו עדיין בעיצומם, היה ברור כי מדובר בשבוע שייחרט בהיסטוריה, ייגמר איך שייגמר. "זה יהיה שבוע של תחילת הדיקטטורה וקץ הדמוקרטיה", הכריזו מתנגדי "ההפיכה". רק חסר היה שיזהירו, שבעוד רגע קט, יחוקק חוק שיחייב את כולם לדבר בהונגרית (או פולנית).
מנגד טענו תומכי הרפורמה, שאם לא יחוקק החוק, תהפוך מדינת ישראל באופן רשמי ומעשי לדיקטטורה של אליטות ההון והצבא, תוך כניעה מוחלטת לאנרכיסטים והכרזה על מהפכה צבאית.
וכך כאשר ההתבטאויות משני הצדדים החריפו, התנהלו בתווך מגעים שקטים למציאת פשרה. סלע המחלוקת לא עסק בחוק צמצום עילת הסבירות, אלא בהמשך חקיקת הרפורמה ובמשך זמן ההקפאה. הפערים לא היו גדולים, אולם חוסר האמון בין הצדדים ובעיקר הלחץ המאסיבי שהפעילו אנשי המחאה על לפיד וגנץ, להימנע מכל סוג של פשרה עד שהקואליציה תיכנע, תרים דגל לבן ותכריז על גניזת החקיקה כולה, סגרו את הסיפור.
מכאן קצרה הייתה הדרך למהומות אלימות של אנשי המחאה, ניפוץ שמשה של רכב בו נהגה אם עם ילדיה, ירי באוויר של תושב בקיבוץ חצרים, הנמנה על ארגון "אחים לנשק" במהלך עימות עם מפגינים בעד החקיקה, מכות ופציעת שוטרים באיילון, הרס תשתיות בכבישים והרבה דמעות תנין נגד המשטרה תוך געגוע של אנשי המחאה לעמי אשד.
כל זה קרה בשבוע אחד בלבד – שבוע שבו אנו מבכים על החורבן.
התמונה והעננה
דרמה בשידור חי: מה אמרו גלנט ולוין זה לזה רגעים לפני ההצבעה בכנסת?
השבוע התהפכו להן היוצרות. בפעם הקודמת, באותו "ליל גלנט" המפורסם ניצחה המחאה, כאשר נתניהו חזר בו משני הדברים: קידום הרפורמה ופיטורי שר הביטחון. היציאה אז של המפגינים לאיילון, ההשבתה של ההסתדרות, איומי הסרבנים ואפילו עצירת הטיסות לכמה שעות, הכניעו את נתניהו והוא נסוג בו. בעקבות כך הרימה המחאה ראש, הסתנוורה מהצלחתה, והייתה משוכנעת שגם הפעם תנצח, עד גניזה מוחלטת של כל הרפורמה.
השבוע הגיע תורה של הקואליציה לנצח. מדובר אמנם בניצחון קטן של צמצום עילת הסבירות, אבל בכל זאת גם זה נחשב לניצחון, לבטח לאחר שהמחאה קידשה על כך מלחמה, סרבנות, איומים, שיבושים ואלימות.
בשני המקרים, גם בניצחון הקודם של המחאה וגם בניצחון הקואליציה השבוע, עמד בתווך שר הביטחון, יואב גלנט. בפעם הקודמת המחאה הייתה על הראש שלו, וגם השבוע הקואליציה ניצחה מעל הראש שלו. ההסבר טמון בעיקר בהתנהגותו טרם ההצבעה בכנסת ובמהלכה.
עוד קודם אישור החוק, התרחשה לה דרמה במליאה סביב ההצבעה. את עיקר תשומת הלב ריכזו שני השרים הבולטים, שמייצגים כל אחד עמדה שונה, לוין וגלנט, כשבתווך ניצב נתניהו. שר המשפטים תמך כמובן בחוק ללא שום תנאי, בעוד שר הביטחון ניסה למתן אותו.
הקרב ביניהם שניבט בשידור חי ממצלמות הכנסת, כששניהם יושבים בשולחן הממשלה משני צדדיו של נתניהו היה מרתק ומדהים גם יחד, עד שהיו שחשבו כי הוא בכלל מבויים. גלנט ניסה להראות שהוא מתלבט עד הרגע האחרון, לוין ביקש להראות נחישות, ונתניהו, נעבך, שישב ביניהם שוחרר באותו בוקר מבית החולים, ונראה בהתאם.
הכתבים והפרשנים הפוליטיים עשו מאמצים רבים לקרוא את השפתיים של לוין וגלנט, כדי להבין מה בדיוק הם אומרים זה לזה. נראה היה כי מדובר בשיחה ערה ונוקבת סביב החוק. שאר השרים בשולחן היטו גם הם אוזן לשמוע את הנאמר ואחד השרים אף נעמד מאחוריהם ממש, כדי לקלוט את ה'נייעס' מקרוב.
מהצד היה ברור שגלנט מפציר בלוין לרכך את החוק כדי לסייע לו במאבק נגד הסרבנות. באחד הרגעים בשיחה, נראה גלנט אומר בפנים מיוסרות: "אתה צריך לתת משהו. משהו". לוין נראה מסביר לו ארוכות שכל הסתייגות כרגע, תסכן את החוק ולכן זה לא ניתן לביצוע מבחינה פרוצדורלית.
גלנט לא ויתר. הוא נראה מתרוצץ בכנסת מאחד לשני. רגע הסתודד עם לפיד, רגע עם גנץ, ואז חזר למקומו ליד שולחן הממשלה וחוזר חלילה. בסופו של דבר זה לא עזר והחוק עבר.
ויכוח ללא פיענוח
הפתק והטלפון: מי חיפש את נתניהו רגע לפני ההצבעה לצורך ניסיון אחרון לפשרה?
הוויכוח הסוער בין שר הביטחון ושר המשפטים, התנהל מעל הראש של ראש הממשלה, כפי שתואר לעיל. גלנט ישב מימינו של נתניהו ולוין משמאלו, סדר ישיבה הפוך ממציאותם הפוליטית.
בעוד הם מנהלים ביניהם את הוויכוח, נראה נתניהו תלוש ואפילו מנותק ממה שהתחולל משני צדיו. לעומד מן הצד נראה, כי הוא נקלע למקום בעל כורחו. שעות ספורות קודם, שוחרר כאמור מבית החולים והמריבה לנגד עיניו לא היטיבה מן הסתם לליבו ולקוצב שהושתל בו. מראהו היה כבוי ואפרורי. בניסיון להסיט את תשומת הלב מהנעשה, היטיב נתניהו את המשקפים לאפו ושקע בקריאת ספר.
לוין וגלנט התעלמו מנוכחותו והמשיכו להתווכח ביניהם. היה מי שכתב כי השניים נראו כשני נוסעים שנקלעו לוויכוח לוהט בטיסה, כשעל הכיסא ביניהם יושב קשיש שמסרב לקום ולהתחלף במקומות עם אחד מהם.
כאשר גלנט ביקש: "תן לי משהו", הוא לא ביקש זאת מנתניהו אלא מלוין, דבר שהוכיח מי מנהל את העסק ומי שולט בעניינים. לוין שמילא את מקומו של נתניהו כאשר עבר השתלת קוצב לב, נראה כממשיך באופן טבעי בתפקיד ומסרב להחזירו לבעליו.
בשלב מסוים קיבל נתניהו פתק ולאחר מכן טלפון ויצא מהמליאה, כשהוא הולך לאיטו ודואג שכולם יראו את שיחת הטלפון שהוא מנהל. הכתבים הפוליטיים ידעו לספר שהשיחה הגיעה מנשיא המדינה בניסיון אחרון לרכך ואף למנוע את ההצבעה. "הנה יש עוד סיכוי לפשרה ברגע האחרון", הסבירו.
השרים לוין ובן גביר מיהרו לצאת אחריו ולבדוק שאין שינוי בעמדותיו. נתניהו חזר למליאה ואמר לסובביו שאין שום שינוי. באותם רגעים ממש דווח כי מלבד גלנט, גם השרים דרמר וסמוטריץ' תומכים בפשרה, בעוד בן גביר מאיים להפיל את הממשלה אם החוק לא יעבור. "בר הסלטים יצא לדרך" אמר עוד קודם השר לביטחון לאומי, כשהוא רומז (בילדותיות) שמנות החקיקה הנוספות יגיעו בהמשך.
שפת הגוף
הצגה מבוימת לתקשורת או מציאות מעשית: המנצחים והמפסידים של השבוע
התנהלותו של נתניהו רגע לפני ההצבעה עוררה מחלוקת סביב כוונותיו. היו שאמרו כי נוח לו להיראות חלש, כמי שנכפה עליו כל העניין, ולא כמי שמוביל את הנושא. אחרים סברו כי הכול היה בכלל הצגה לתקשורת.
הדבר הוליד ויכוח בין שני מקורבים לשעבר של נתניהו, שמכירים אותו מקרוב. אביב בושינסקי שהיה דוברו, התעקש ששום דבר לא היה הצגה, אלא חולשה של ראש הממשלה. לדבריו, נתניהו היה באירועים הרבה יותר קשים וקיבל החלטות כשהוא עומד בכל הלחצים. "ההליכה שלו בכנסת הלוך ושוב עם הטלפון, נתפסה כמי שהוא מתומרן ולא היטיבה עמו".
מנגד טען ניר חפץ, שהיה ראש מערך התקשורת של נתניהו, כי הכול היה הצגה שנועדה להראות כאילו נתניהו עדיין מנהל מו"מ עד הרגע האחרון להשגת פשרה. "ברגע שנתניהו מקבל החלטה קשה ועד ביצועה הוא נכנס לשלווה. במקרה הנוכחי הוא רצה להראות לכולם שהוא בדילמה".
הצגה מבוימת או מציאות מעשית: היועצים לשעבר אינם תמימי דעה ומנתחים אפוא את נתניהו לכאן ולכאן. גם ניתוח המפסידים והמנצחים של האירועים השבוע, אינם חד משמעיים ונתונים לפרשנות. גלנט שיצא בסיבוב הקודם כשידו על העליונה, כשל בסיבוב הנוכחי לדחות את החוק או להביא לריכוכו. מראה פניו הכעוסים לאורך ההצבעה ביטא את תסכולו.
לעומתו יצא לוין כשידו על העליונה, והצליח הפעם לנצח את גלנט, לאחר שהפסיד לו בסבב הקודם, כאשר נתניהו הקפיא אז את החקיקה. שפת הגוף של לוין לאורך ההצבעה שידרה נחרצות, תוך שהוא דוחה את הניסיונות של גלנט לעצור את החקיקה. לצידו של לוין עומדים היום שמונה שרים מהליכוד וכן קבוצה של חכי"ם מהמפלגה. לגלנט אין כוח כזה והוא נאלץ להיכנע לשר המשפטים. בשיחות סגורות אמר כי הברירה שעמדה בפניו הייתה להצביע נגד ולהתפטר. "לא רציתי לעזוב את המשרד. נכון שאשאר על ההגה. אשתדל שההמשך יהיה בהסכמה. מסוכן ללכת באופן חד צדדי. היעד שלי הוא לשמור את הצבא".
ומה באשר לנתניהו: בסביבתו אומרים כי הוא עמד באופן נחוש מול הסרבנות והוכיח שאינו מתקפל בפניה, ובכך הביא הישג לבייס הימני שלו.
נכנע ללחצים
הפתעה באופוזיציה: לפיד היה מוכן להגיע לפשרה מרחיקת לכת יותר מגנץ
כיפופי הידיים לא היו רק בקואליציה בין לוין לגלנט. העימותים הפנים גושיים אפיינו גם את האופוזיציה ולכן הפשרה לא עברה. ההפתעה נרשמה כשגנץ הקשיח הפעם את עמדותיו יותר מלפיד, וגילה עמדות נוקשות כמו ליברמן ומיכאלי, המסרבים לכל הצעה, תהיה מה שתהיה. הפרשנות הייתה שגנץ יפסיד מכך בסקרים. אולם בפועל זה לא קרה. הסקרים דווקא היטיבו עמו.
מי ששינה את עמדתו מסיבות פוליטיות היה יאיר לפיד, שהבין כי רק אם יגלה עמדות פשרה בכל הקשור לחקיקה, יקבל בסקרים יותר מנדטים. לפיכך הסכים לקבל את צמצום עילת הסבירות תמורת דחייה בשנה של שאר הרפורמה.
עמדתו זו של יו"ר יש עתיד" השתלבה עם שעת הכושר שהגיעה לאחר נחיתתו של נשיא המדינה הרצוג מארה"ב. הרצוג מיהר לבית החולים להיפגש עם נתניהו ובמקביל דאג שראש השב"כ והרמטכ"ל ייפגשו גם עם לפיד וגנץ, כדי להבהיר להם עד כמה הסרבנות והמצב בעיתיים במיוחד. לפיד שוכנע, אולם גנץ התעקש.
הדבר נודע לאנשי המחאה והם החלו להפעיל לחצים רבים על לפיד. אחד מהם אף כתב ברשתות החברתיות: "בדבר אחד צדקה מכונת הרעל לאורך השנים: יאיר לפיד באמת חלול". בסופו של דבר המגעים התפוצצו כתוצאה מחוסר אמון בין הצדדים, אף שהפשרה הייתה קרובה מאד. לפיד נשם לרווחה. הוא הצליח להימלט מבלי שהיה צריך לעמוד במבחן מעשי, אך הצטייר כמי שהיה מוכן בכל זאת להגיע להסכם. עכשיו הוא מביט לסקרים, לראות האם המהלך הזה אכן עזר לו.
כך או אחרת, גם באופוזיציה מבינים (בשקט), שהעברת החוק מנעה סכנה, שיכולה הייתה להשפיע גם על ממשלה עתידית בראשותם. ההסבר: אם הקואליציה הייתה דוחה את החקיקה בגלל סרבנות הטייסים, הרי שבעתיד אם תתחלף הממשלה, הסרבנות עלולה הייתה להיות הפוכה. אם הפעם הטייסים איימו (ועדיין) בסרבנות, בפעם הבאה, יעשו זאת הצוותים הטכניים, שלא יתמכו בממשלת שמאל. בשני המקרים אי אפשר להטיס מטוסים.
ובכל מקרה גם בקואליציה וגם באופוזיציה יודעים בבירור, שבנושא המרכזי – הוועדה למינוי שופטים לא תהיה שום חקיקה ללא הסכמה רחבה.
קיץ לחיץ
המחאה, ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה: שלושה אירועים שקשורים זה לזה
שוב זה קורה בקיץ ושוב בזמן זהה: ב- 2005 בקיץ בוצעה ההתנתקות מגוש קטיף. בימין נמנעים מלקרוא לה התנתקות ונוקטים בשם "גירוש". ב-2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה, שגם היא הייתה בקיץ. ב-2023 צמצום עילת הסבירות, הסרבנות, המחאה והאלימות. הכל כרוך וקשור זה בזה.
אין יום שלא משווים בין המחאה הנוכחית לבין מה שהתרחש בהתנתקות. מדובר בעיקר באכיפה בררנית נגד הפורעים. בהתנתקות נחשבה פעולת חסימת כבישים לאלימה, בגינה נעצרו והושלכו רבים למעצר. והנה כאן היועמשי"ת מכשירה לחסום כבישים ולפגוע בחופש התנועה של האזרחים בטענה ש"אין מחאה ללא הפרעה לסדר".
כאשר נזכרים במני מזוז, היועץ המשפטי בתקופת ההתנתקות, שהורה להגיש כתבי אישום נגד חוסמי הכבישים, וטען שזו אלימות שבגינה ניתן לשבת 20 שנים בכלא, והיום הוא טוען שהופעלה אז אלימות, יותר מהמחאה היום, הרי שמדובר באיפה ואיפה ללא כל בושה. אנשים נכלאו אז רק בגין חסימת כבישים ללא שום אלימות נוספת.
גם מפכ"ל המשטרה דאז, משה קראדי ניסה להסביר את ההבדלים, ורק התבלבל עוד יותר, כאשר הציגו בפניו את האלימות של המשטרה בתקופתו כמפכ"ל, שהופעלה באופן קשה ביותר נגד המתיישבים שנאחזו בעמונה. כך או כך, לאורך כל המחאה מרחפת באוויר ההשוואה בינה לבין ההתנתקות.
בתווך התחוללה שנה לאחר ההתנתקות בקיץ 2006 מלחמת לבנון השנייה, שהפכה אותנו, תושבי חיפה והצפון לפליטים ברחבי הארץ, לאחר שבתינו הופגזו בטילים של החיזבאללה. כיום כל הארץ נמצאת בטווח הירי, כך שאין מסתור בשום מקום.
המלחמה ההיא קשורה גם היא לימים אלו, כיוון שהחיזבאללה ניזון כיום ממה שקורה בארץ ואפילו לא צריך להפעיל מודיעין. הכול גלוי ונראה לעין. אם המצב יימשך, אין לנסראללה סיבה שלא להחריף ולהסלים את התקריות על הגבול ואז לצאת למלחמה. כבר היום מסתובבים אנשי כוח רדואן על הגבול ומחוללים פרובוקציות.
נאומו בעבר של נסראללה על העורף הישראלי אותו דימה לקורי עכביש, אקטואלי יותר מתמיד. אין לו שום רתיעה לצאת היום ל"ע למלחמה. השבוע התבטא באומרו כי "ישראל קורסת לתוך עצמה". אז כהיום: הכול כאמור כרוך וקשור זה בזה והכל התרחש באותו תאריך.
מחאה ממומנת
כחול או אדום: האינטרס של כלי התקשורת זועק מתוך הכותרות והצבעים
מה עוד צריך לקרות כדי שנראה ונדע כיצד המחאה ממומנת במיליוני שקלים. עד כה לא ביצע שום כלי תקשורת תחקיר על מקור הכספים הזורמים כנהר שוצף למימון המחאה במטרה להפיל את הממשלה, לפלג את הציבור, לעודד סרבנות ולהרוס את הכלכלה.
הדבר בא לידי ביטוי השבוע ברכישת העמוד הראשון בחמישה עיתונים מרכזיים וגדולים יום לאחר ההצבעה בכנסת. העמוד הראשון (עיטוף בלשון הפרסומאים) הגיע שחור כולו כאבל ובתחתיתו כיתוב: "יום שחור לדמוקרטיה הישראלית". עיטוף כזה עולה בסביבות 250 אלף שקלים ויותר. כלומר רק השחור הזה עלה לאנשי "מחאת ההיטקיסטים" מיליון שקלים ורבע.
אין אפוא שום סיבה, שהעיתונים עצמם לא ילכו שבי אחר המפרסמים הללו עם כותרות מחאה דומות, כפי שאכן קורה בפועל. זו גם הסיבה שהמחאה לא תסתיים כה מהר. יש יותר מידי גופים אינטרסנטים שעושים הרבה כסף מ"תעשיית הדיקטטורה", בדיוק כפי שיש אנשים שעושים כסף מ"תעשית השלום". לתקשורת יש עניין לתדלק את המחאה עוד ועוד, כדי שהיא לא תיגמר לעולם.
די היה להביט גם באוהלים הממותגים של אנשי המחאה בגן סאקר כדי להבין עד כמה הכל ממומן. ואם לא די בכך אפשר לראות את הארץ כולה זרועה בשלטי מחאה ענקיים (עם סמל האגרוף המאיים), שעולים הון. זאת בנוסף למודעות יומיות מעוצבות בעיתונים ובאתרי התקשורת השונים, משרדי הפרסום, יחסי ציבור ומערך ארגוני. מדובר בהוצאה המוערכת (עד כה) במאות מיליוני שקלים. מי מממן את כל זה? האם הכל מגיע מקרב תורמי המחאה? ושמא מדינות זרות מעורבות בכך?
התקשורת היא הנהנית הראשית מתקציבי העתק וכאמור היא מחזירה כפליים לאנשי המחאה. השבוע לאחר ההצבעה בכנסת זה הגיע למצב אבסורד. ב"חדשות 12" העניקו לכותרת צבע אדום זועק עם הכיתוב: "אושר החוק לביטול עילת הסבירות". לעומת זאת ב"חדשות 14" הכותרת הייתה בכחול חגיגי עם כיתוב מדויק על מה שארע: "אושר החוק לצמצום עילת הסבירות". צמצום כחול מול ביטול אדום.
די להתלהב
כאשר הביקורת על לומדי התורה מגיעה מצד ימין היא כואבת שבעתיים
השמש כאמור זרחה יום לאחר ההצבעה בכנסת ודבר לא קרה. עם זאת ברור לכל שהמשך הרפורמה יהיה (אם בכלל) רק בהסכמה רחבה, בדיוק כפי שנכתב במאמר המערכת בשבוע שעבר ב"יתד נאמן", מאמר שזכה לתהודה תקשורתית וציבורית נרחבת.
השבוע המשיכו בקו הזה שאר העיתונים החרדים ואימצו את הנקודה המרכזית: הרפורמה זרה לנו, ואינה משאת ליבנו וחיינו. היא רק ה'היכי תמצי' לסוגיית המשך לימודם של בני הישיבות ללא שום הפרעות וללא שיצטרכו בכל פעם לריב על החוק מחדש.
בהקשר זה של לימוד התורה בשלמות וללא כל הפרעה, קיימת לצערנו ביקורת תקשורתית מכאלו שאינם מבינים לעומק את ערך לימוד התורה. התרגלנו לביקורת כזו, כאשר היא מגיעה מהצד השמאלי של התקשורת. אבל כאשר היא מגיעה מהצד הימני, צריך לבדוק מי מבקריה.
אחד מהפרשנים הפופולאריים, שזוכה להרבה הערכה מצד צעירי המגזר החרדי הוא הפרשן עמית סגל. זאת בשל יכולתו הלשונית ושנינותו המחשבתית, לענות במהירות ולהכניס מנה אפיים ליריבים משמאל. אודה ולא אבוש: גם אני מצטט אותו כאן רבות, כאשר יש צורך בהבהרת נקודות כאלו ואחרות.
והנה אותו סגל, כתב בטור שלו בשבוע שעבר תחת הכותרת "תורמים אבל פחות", באופן בלתי מכובד ובלתי ראוי על ציבור לומדי התורה. "כל מי שמזדעזע ובצדק מגילויי הסרבנות באליטה המשרתת הישראלית, מהנכונות להכפיף את ערך השירות לכל לערך פוליטי, יצטרך לשאול את עצמו מיד אחר כך, מדוע הוא עושה הנחות לשותפיו החרדים ולעצמו. עד מתי נוכל להתקומם על היעדר שירות מסוג אחד ולהדחיק או להכשיר אי שירות מסוג אחר".
סגל, הנמנה על ציבור הד"ל, מזכיר כי הציונות הדתית הייתה פעם יריב אידיאולוגי של החרדים וזו היא עמדתו. חובה איפוא להזכיר כי הציבור החרדי הולך בהוראת גדולי ישראל זצוק"ל ושליט"א לאורך השנים עם הימין לא בגלל שאנו ימניים, אלא בגלל שהימין קרוב יותר למסורת. אבל מי שלא מכבד אותנו ותוהה על השותפות שלנו ש"עושות לנו הנחת אי שירות", אל יצפה מאתנו לתשואות, גם אם הוא יודע לתקוף באופן מושחז את השמאל.
פעילות לא הפסקה
הרפורמה והמחאה אינן מהוות הפרעה לח"כי דגל התורה שממשיכים בפעילותם
בימים אלו ובכלל בחודשים האחרונים, כאשר המערכת הפוליטית עוסקת ראשה ורובה ברפורמה המשפטית ובהשלכותיה, ועסוקה כל כולה בנושאים הללו, יש חברי כנסת מסוג אחר. ח"כים פעילים, שמתרוצצים ועובדים למען הציבור כולו, תוך שהם מתעלמים מכל רעשי הרקע של הרפורמה, המחאות, ההפגנות והאמירות הקשות.
די להביט ביבולם רק מהתקופה האחרונה כדי להבין, שבשעה שכל הזרקורים מופנים לנושא הרפורמה, יש מי שעובדים ומשקיעים ואפילו קוצרים פירות. מדובר בחברי הכנסת של דגל התורה, אחד אחד ללא יוצא מהכלל.
יתד נאמן אמנם נוהג לסקר באופן קבוע ופרטני את פועלם של ח"כי דגל התורה, אבל כאשר נחשפים לכל פעילותם בבת אחת, עולה תמונה מדהימה המצביעה על עשייה ללא הפסקה, תוך התעלמות כאמור מכל נושאי הרפורמה.
לטובת (עשרת) הקוראים ריכז "מקור נאמן" חלק מפעילות הח"כים. עשינו זאת על סמך זיכרון בלבד בהתאם לדיווחים השוטפים. סליחה מראש מהח"כים (ומעוזריהם המסורים), אם השמטנו משהו בדרך, כי רבים הם.
ח"כ הרב משה גפני – יו"ר ועדת הכספים, זכה השבוע לשבחים רבים גם מאנשי האופוזיציה, שציינו כי אם מליאת הכנסת הייתה מתנהלת כמו ועדת הכספים, לא היו בה כאלו חילוקי דעות ופערים. מאז החלה לעלות בהדרגה עלות האשראי הוא נאבק נגד יוקר המשכנתאות וכן על הריביות שנצברו בבנקים בחשבונות העובר ושב ובפיקדונות לטובת הלקוחות. הכול בעצם החל במאבקיו וזה מה שהוביל להחלטות הבנקים לשתף את הלקוחות ברווחים מעלות האשראי. כמו כן הוביל את המאבק לטובת המטפלות במשפחתונים והסדרת מעמדן.
סגן השר הרב אורי מקלב שאינו מחוקק אלא נציגה של דגל התורה ברשות המבצעת פעל ופועל לביצוע ממשי של תהליכים ממשלתיים לטובת הציבור. כך לדוגמא השיק השבוע שיתוף פעולה בין-משרדי בין הרשות החרדית למשרד הכלכלה בהיקף של כמה עשרות מיליוני שקלים. מדובר בעשרות תכניות בתחום התעסוקה, הנגשה דיגיטאלית ועוד. כמו כן בחודש האחרון הביא לשורת תגבורים של מאות קווים בתחבורה הציבורית לימי בין הזמנים, כולל קווים חדשים לחופי הים הנפרדים, שירות כל הלילה בין בני ברק לירושלים, קו מיוחד באזור הכינרת ועוד. במקביל בימים אלו מקיימות עשרות רשויות מקומיות פעילות חינוך ופנאי במסגרת פעילויות הרשות החרדית.
עשייה נטו
הצד השווה לכולם: פעילות שוטפת ומוצלחת למען כלל הציבור ללא שום הפרעות
ח"כ הרב יעקב אשר – יו"ר ועדת הפנים – הצליח להעביר בכנסת ארבעה חוקים חברתיים פה אחד. 1. דייר שומר שבת יורשה להתקין משאבת שבת ברכוש המשותף מבלי שיזדקק לאישור מהשכנים. 2. פטור ממס שבח ומס רכישה לדירה הנרכשת עבור ילד יתום למען הבטחת עתידו. 3. העברה אוטומטית של ביטוח חיים לבנק החדש בזמן מחזור משכנתא, מבלי שהביטוח ייפתח מחדש, דבר שגורר פעמים רבות ייקור הפרמיה 4. הארכת תקופת הטבות המיסוי לעובדי בחירות והורדת תקרת המס, דבר שישליך ישירות על כלל עובדי הקלפיות ועובדי הבחירות. חוק נוסף שלו שמצוי בלב חקיקה הוא הרחבת חוק הגזענות גם על הסתה גזענית נגד חרדים. רפורמת ניוד משכנתאות באופן דיגיטלי, ועוד.
בעקבות פעילות הוועדה לפניות הציבור בראשות ח"כ הרב יצחק פינדרוס, החל הביטוח הלאומי בכתיבת תקנות למימון העברת נפטרים לרשות המקומית בה הם יקברו. בנוסף, בהסכמת הקואליציה והאופוזיציה, אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק להעברת גמלת נכות עבור ילד שנמצא באומנה. בד בבד פעל להקמת שולחנות עגולים עם נציגי ציבור על ידי רשות הדיגיטל הלאומי, על מנת למצוא פתרונות ומענים לציבור החרדי שמתנזר בהוראת רבותינו מהטכנולוגיה המקוונת.
ח"כ הרב אליהו ברוכי, פעל לטובת ניצולי שואה הזכאים לקצבת נכות לבל יקזזו מהם את הסכום מהרנטה לה הם זכאים. כמו כן פעל להפסקת האפליה לפיה ילד עם מוגבלויות בתפקוד קוגניטיבי נמוך, שלא יכול להפעיל את המוט החשמלי בכיסא הגלגלים, אינו זכאי לתקצוב עבור השדרוג הזה (שיותקן מאחורי הכיסא), לטובת בני משפחתו המסייעים לו. פעילות נוספת שלו נועדה להקלה בהליך קבלת החזרי מס לתרומות באופן שהעמותות עצמן יעבירו את הדיווח למס הכנסה ובכך יסייעו לתורם בהליך החזר מס מהתרומות.
שורה תחתונה: ח"כי דגל התורה ממשיכים לפעול למען כלל הציבור ללא שום הפרעות, כאילו אין רפורמה, אין מחאות ואין שום דבר. הם נשלחו לעזור, וזה מה שהם עושים נטו.
שגריר ליום סגריר
התעלומה נפתרה: מדוע נעדר שגריר ישראל בארה"ב מפגישותיו ונאומיו של אחיו הנשיא?
במהפך 77 כאשר מנחם בגין נבחר לראש הממשלה, הגיעו אליו כל הפקידים הבכירים משלטון מפא"י עם מכתבי התפטרות. אבל בגין הג'נטלמן עם ההדר הביתרי השאיר אותם בתפקידיהם. במקום לגמול לו על טובתו, הוא זכה מהם לכתף קרה ולאורך כל הקדנציה תקעו לו מקלות בגלגלים.
במדינות מתוקנות, בעיקר בארה"ב, כאשר הממשל מתחלף לאחר הבחירות, מתחלפת כל הפקידות הבכירה. מדובר בהליך טבעי לחלוטין. כך היה צריך להיות גם בישראל. אבל כאן כאשר ממשלת ימין נבחרת, כל מינוי חדש נבחן בשבע עיניים וזוכה מיד לכותרות ענק. התקשורת מצפה מכל ממשלת ימין לנהוג כמו בגין.
כך או אחרת, אחד התפקידים החשובים ביותר לכל ממשלה נכנסת, הוא תפקיד שגריר ישראל בוושינגטון. מדובר בתפקיד בעל משמעות מדינית רבה, שאמור להוציא לפועל את המדיניות הישראלית מול הממשל. זו הסיבה שמי שממנה בדרך כלל את השגריר בוושינגטון, הוא ראש הממשלה בהסכמת שר החוץ. לעיתים אמנם מתגלעות מחלוקת בנושא המינוי, אבל זכות המילה האחרונה שמורה לראש הממשלה.
השגריר הקודם של ישראל בארה"ב, היה גלעד ארדן, שתפקד גם כשגריר באו"ם וגם כשגריר בוושינגטון. בממשלת בנט לפיד צמצמו את תפקידו לאו"ם בלבד ומינו את מייק הרצוג – אחיו של נשיא המדינה, לשגריר בוושינגטון.
אך טבעי היה שהשגריר הרצוג ילווה את אחיו הנשיא בכל מהלך ביקורו בשבוע שעבר. אולם השגריר נעדר ולא נראה לכל אורך המסע, לא בנאום של הרצוג בקונגרס וגם לא בפגישה בבית הלבן. מהר מאד התברר שלא מדובר בסכסוך משפחתי. הרצוג השגריר נמנע מלהגיע לפגישות כיוון שהיה חשש כי נדבק בקורונה. לפיכך נטל מקדם בטיחות ולא השתתף בפגישות של אחיו.
הרצוג (הנשיא) התאכזב מאד מהיעדרות של אחיו. הוא רצה לתת לו תמיכה פומבית, במיוחד לאחר הפרסומים אודות השיחה הקשה שהייתה בין נתניהו לשגריר, בה טען ראש הממשלה כי הוא (השגריר הרצוג) לא עשה מספיק מול הנשיא ביידן על מנת לקבל הזמנה עבורו לבית הלבן. היו שאמרו כי נתניהו היה משוכנע שהרצוג השגריר סידר את הביקור לאחיו הנשיא ובכך עיכב את ביקורו שלו בבית הלבן.
ההערכה היא שמייק הרצוג, לא יישאר עוד זמן רב בתפקיד. לוח השנה מצביע על אוגוסט 24 (עוד שנה בדיוק). בתאריך זה אמור גלעד ארדן, לסיים את תפקידו כשגריר ישראל באו"ם, ומי שאמור להחליף אותו יהיה (ככל הנראה) השר אופיר אקוניס.
ארדן, ששוגר בזמנו לארה"ב על ידי נתניהו, יקבל כנראה הצעה לכהן כשגריר ישראל בוושינגטון, במקומו של הרצוג. יחסיו עם נתניהו ידעו עליות ומורדות. כיום, היחסים ביניהם טובים מאד. ארדן נחשב למסבירן מעולה, וכל עוד הוא רחוק, נתניהו לא רואה בו איום מנהיגותי.
פורסם לראשונה ב'יתד נאמן'
