השבוע החולף היה בלתי שגרתי, ולא בגלל שזהו השבוע הראשון של בין הזמנים. לאחר שבועות ממושכים של חסימות כבישים, שיבושים, אלימות ואנרכיה, נרשם שקט יחסי בכל החזיתות. הכנסת בחופשה, המוחים יצאו גם הם לחופשותיהם (בעיקר בחו"ל), הסרבנות ירדה קמעא מהכותרות, ונשארנו רק עם החום הכבד, לו חלק רב בהרגעת הרוחות.
ברקע מדברים על אפשרות להסכם שלום קרוב עם סעודיה, דבר שיסייע לנתניהו להסיט את דעת הקהל מכל אירועי החקיקה והמחאה. במקביל נמשכת ההסלמה בצפון עם התגרות בלתי פוסקת של נסראללה, שמשוכנע כי המחאה פגמה בלכידות הפנימית הישראלית והופכת את העורף הישראלי לפגיע יותר.
הדיבורים הללו של מלחמה (עם החיזבאללה) ושלום (עם סעודיה), מחזירים אותנו לפרופורציות ולנושאים בהם עסקה תדיר מדינת ישראל: יותר מדיניות וביטחון, ופחות נושאים פנימיים. מבחינת אנשי המחאה, מדובר בהפסקה קלה בלבד. ההפגנות הפכו ללחם חוקם. מנהיגיהם התמכרו לאור הזרקורים, לכותרות הגדולות ולמיקרופונים. הם לא ימהרו לוותר על כך.
אהוד ברק, ראש הממשלה הכושל ביותר, אהוד אולמרט, האסיר המשוחרר, דן חלוץ מוכר המניות הידוע, בוגי יעלון, איש פייק הצוללות, וכמותם מנהיגי המחאה, שקמה ברסלר, משה רדמן, נדב גלאון, רועי נוימן וחבריהם, מסרבים לחזור לבתיהם ולהיעלם לשגרת יומם, חלקם לעבודתם וחלקם לחיי הפנסיה המשעממים. השבוע הנוכחי היה לבטח קשה להם עם מיעוט ראיונות ומיעוט תשומת לב תקשורתית. יש להניח בוודאות שהם יעשו הכול כדי לחזור לקדמת הזירה. "יש ברשותנו ארסנל רעיונות להמשך המחאה", הבטיחו לכל מי שהיה מוכן לשמוע.
מסיכום השבוע עולה עוד, כי המילה שחזרה על עצמה יותר מכל הייתה המילה חרם. ערוצי התקשורת השונים טענו, שנתניהו ממשיך להחרים אותם ומקיים ראיונות רק עם העיתונות הזרה. מנגד הסבירו בליכוד כי נתניהו נאלץ לקיים ראיונות באנגלית כדי לתקן את הנזקים האדירים שגרמה המחאה לישראל. ראשי המוחים עשו זאת בחו"ל, כשהוציאו לשם את כל המחלוקת הפנימית במטרה להבאיש את ריחה של ישראל, יותר מהבואש שהמשטרה נמנעת מלפזר עליהם. "הנזקים של המחאה גדולים יותר מנזקי תנועת הבי.די.אס ומהחרמות שלו", הסבירו בליכוד.
בד בבד תמכו ערוצי התקשורת בחרם הפוליטי שהטילו כמה חברות עסקיות גדולות ומפורסמות על ערוץ 14, שמצדו הכריז חרם על אותן חברות. כולם אפוא מחרימים את כולם. חרם צורם שאינו תורם מאומה אלא זורע פירוד ואיבה.
הרכב מעכב
מה צפוי להיות בדיון ההיסטורי על חוק הסבירות בהרכב בג"צ מורחב שטרם היה כמותו?
עוד לפני הדיון בבג"צ אתמול בנושא חוק הנבצרות, החליטה נשיאת ביהמ"ש העליון, אסתר חיות על הרכב מורחב של כל 15 שופטי בג"צ, שידון (ב-כו' אלול) בעתירות שהוגשו נגד החוק לצמצום עילת הסבירות, שהתקבל ביום האחרון של מושב הקיץ בכנסת. מדובר בהרכב היסטורי שטרם היה כמותו בעבר.
ההרכב המורחב אינו מעיד בהכרח על תוצאת ההליך, אלא נובע מהרצון של חיות למנוע טענות אישיות נגדה, בשל עמדתה בעבר נגד הרפורמה. אם לא הייתה מאיישת את כל ההרכב כולו, היו טוענים נגדה שהיא בוחרת את ההרכב הנוח לעמדותיה שלה עצמה. ולמרות כך יש הטוענים שההרכב המורחב נועד להכשיר ולתת לגיטימציה להחלטה האפשרית לביטול חוק היסוד (צמצום הסבירות).
בהרכב המורחב של ה-15 נכללים ארבעה שופטים אקטיביסטים שמונו בתקופת ממשלת לפיד -בנט. התוצאה שככל הנראה תתקבל תהיה 10:5 לטובת ביטול החוק. חמשת השופטים השמרנים (סולברג, מינץ, שטיין וילנר ואלרון) מול כל השאר. לו היה ההרכב מונה 11 שופטים כפי המקובל בנושאים גדולים, היו ארבעת האקטיביסטים נשארים מחוץ להרכב. במקרה כזה התוצאה שהייתה מתקבלת היא 6:5, קרי רוב מזערי בעד ביטול החוק.
חיות, שככל הנראה רוצה רוב מרשים יותר בעד עמדותיה, העדיפה אפוא הרכב מורחב והיסטורי. בד בבד ייתכן שאם אכן יהיו כל חמשת השופטים השמרנים נגד פסילת החוק, הרי שמדובר בדעת מיעוט שאי אפשר להתעלם ממנה, ולכן הבג"צ לא יעז לקבל את העתירות ללא הסכמה רחבה של כל השופטים.
כך או כך יהיה זה המשפט האחרון בטרם תפרוש השופטת חיות לביתה (ולראיונות בתקשורת של "נשיאת העליון בדימוס" נגד הרפורמה). יש הטוענים כי חיות תבקש במשפט הזה להנציח את מורשתה האקטיביסטית נגד החוק, כפי שעשו שופטים שפרשו לפניה, שניצלו את המשפטים האחרונים שניהלו, להנצחת מורשתם. כך עשתה השופטת מרים נאור, שכבר אינה בין החיים כאשר אפשרה רח"ל פתיחת מרכולים בשבת. כך עשתה הנשיאה ביניש כשהרחיבה את הזכאות להבטחת הכנסה, וכך נהג הנשיא ברק שקבע, שחוקיות כל סיכול ממוקד תיבחן לגופו. ימים יגידו האם חיות תלך בעקבותיהם.
בכל מקרה, עוד לפני הדיון בחוק הנ"ל, כבר החל סביבו קרב עיקש רווי לחצים מכל הצדדים.
מתפוצצים ולוחצים
כיצד ינהג נתניהו וכיצד ינהגו אנשי המחאה לאחר ההחלטה של הבג"צ על הסבירות?
עיני המערכת הפוליטית והציבורית נשואות לתוצאות המשפט, שיקבע רבות את המשך הדרך בכל הקשור לרפורמה. אם השופטים יורו לראשונה על ביטול סעיף בחוק יסוד, ויקבלו את העתירות נגד החוק שהתקבל בכנסת על צמצום עילת הסבירות, תתחולל כאן מהומה רבה.
נתניהו כבר רמז השבוע בראיונות שהעניק לתקשורת הזרה, כי הוא מצפה ששופטי בג"צ יצייתו בעצמם לחוקי היסוד של המדינה ולא יפסלו את חוק הסבירות שיתקבל בכנסת. מנגד התקשורת והשמאל מפעילים לחץ רב מהצד השני על השופטים לפסול את החוק. כולם מתפוצצים מזעם ולוחצים בהתאם.
על פי התנהגותם עד עתה של אנשי המחאה והתקשורת, סביר להניח שאם הבג"צ לא יפסוק לטעמם, הם יתקפו אותו ויטענו כי הדבר מוכיח כיצד המדינה שינתה פניה, ולכן יש להגביר עוד יותר את המחאה, לעודד סרבנות, לפגוע בכלכלה ולגרום לרופאים לרדת מהארץ.
עם זאת קיימת גם טענה הפוכה מצד אנשי אופוזיציה, שמסבירים כי אם הבג"צ יפסול את כל החוק לביטול עילת הסבירות, ירגיש הימין שהוא חייב לנקום ואז יתאחד כולו סביב יריב לוין. להערכת רבים הבג"צ ינקוט בקו ביניים, לא יפסול כליל את החוק, אלא יורה על תיקון אחד או שניים ממרכיביו. אפשרות נוספת: החלטה על המתנה עד שהממשלה תבצע מהלכים ספציפיים שעילת הסבירות נדרשת לצורך ההכרעה בנוגע לאותם מהלכים.
בהודעה הרשמית של הליכוד התפתלו לומר כי "ממשלות הקפידו לכבד את בג"צ, וגם בית משפט מקפיד לכבד חוקי יסוד". אולם גורמים בכירים בליכוד מעריכים כי למרות סירובו של נתניהו להתחייב כי יציית לפסיקת בג"צ, הממשלה צפויה לכבד כל הכרעה. הדברים באו לידי ביטוי באמירה מפורשת של שרי הליכוד יואב גלנט ומיקי זוהר, שהדגישו כי "ישראל היא מדינת חוק ואנו נפעל על פי החלטת בג"צ".
מי שסיכמה את הדיון היא ח"כ גוטליב, שאמרה כי היא אישית לא תכבד את קביעת בג"צ במידה שיחליט על ביטול החוק כיון שאין להם סמכות כזו. "אני אומרת לבג"צ: מספיק לשחק אתנו משחקי כוחות, מספיק עם הילדותיות הזאת". על פי התחזית שלה, הבג"צ ימנע מלמתוח את החבל עד קריעתו האפשרית. "הבג"צ יעשה לנו קצת 'נו נו נו' וישאיר את החוק על כנו".
יועצות ניציות
עימות חזיתי בין היועמשי"ת של הרשות המחוקקת ליועמשי"ת של הרשות המבצעת שיוכרע על ידי הרשות השופטת
בשעת כתיבת שורות אלו (אתמול לפנה"צ) מתנהל לו הדיון בבג"צ לפסילת חוק הנבצרות שעבר בכנסת כחוק יסוד. עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון, מדבר בפאתוס נרחב נגד נתניהו, מתוך מחשבה אולי שהוא נמצא בקפלן. המחאה הגיעה לתוך דיוני הבג"צ.
עוד קודם הדיון התנהל לו קרב משפטי והתנגשות חזיתית בין היועצת המשפטית של הרשות המחוקקת – הכנסת, ליועצת המשפטית של הרשות המבצעת – הממשלה, שתוכרע (שמא כבר הוכרעה) על ידי הרשות השופטת הבג"צ.
הדיון עסק בעתירות שדרשו לפסול את התיקון לחוק היסוד המונע את הוצאתו של ראש הממשלה לנבצרות. החוק קבע את הסיבות לנבצרות ראש ממשלה: אי מסוגלות פיזית או נפשית בלבד. לפי החוק נדרש רוב חריג ביותר, בממשלה ובכנסת, לשם הוצאה לנבצרות: שני שלישים מהשרים בממשלה, אם ראש הממשלה יודיע בעצמו שהוא אינו מסוגל לכהן, ושלושה רבעים מחברי הממשלה, במקרים שנבצר ממנו למלא את תפקידו, ואז נדרש גם רוב של 80 חברי כנסת. עד שהחוק תוקן, הוא התייחס רק למצב שבו ראש הממשלה "נבצר" מלמלא את תפקידו אבל הותיר למערכת המשפט את הפרשנות, מתי עשויה להיות נבצרות ומי מוסמך להכריז עליה.
היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, התייצבה לצד הממשלה, בעוד היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה התייצבה בעד העתירות. קרב ניצי של היועצות.
היועמשי"ת בהרב מיארה טענה כי החוק שנחקק בכנסת הוא פרסונלי בהתאם למידותיו של נתניהו ולכן יש לפסול אותו. לעומתה הגנה אפיק על החוק שנחקק בכנסת וציינה כי מידת הפרסונליות של החוק מוגבלת. לטענתה, אין שום סיבה וסמכות לבטל את חוק היסוד הזה.
המשפטן יובל אלבשן, המעורב עד צווארו בחוקי הרפורמה טען אתמול כי חש סחרחורת בשל הקפיצות הלוגיות שעושה היועמשי"ת בהרב מיארה כדי לבסס את התזה המפותלת שלה. רגע היא טענת שהחוק פרטני מידי, ורגע היא מסבירה כמה הוא כללי ומסורבל.
הוויכוח הזה מוכיח לדעת אלבשן את טענת תומכי הרפורמה לפיה היועמשי"ם והשופטים מינו את עצמם לשליטים האמיתיים במקום הממשלה והכנסת. אחרת לא ברור מדוע בהרב מיארה הייתה צריכה בכלל להיכנס לעניין הזה, בפרט כאשר יועמשי"ת הכנסת הכשירה את החוק. עו"ד אביעד הכהן הצטרף גם הוא לביקורת נגד היועמשי"ת לממשלה וטען כי היא טעתה כאשר נכנסה לאירוע, בבחינת "יעצת מרובה, לא יעצת".
הדיון אתמול הינו הראשון בשרשרת החוקים שיעלו על שולחן הבג"צ בשבועות הקרובים, ששיאם כאמור הדיון בהרכב המורחב בחוק עילת הסבירות. קבלת העתירות תביא לתקדים חוקתי שיחריף את המאבק בין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת. מהר מאד יסתבר שהכול נפיץ, אך לא הכול בגי"צ.
פשרה לא ישרה
שבוע לאחור: מי באמת טרפד את ניסיונות הפשרה שנמשכו עד הרגע האחרון?
בדיוק כמו רעידת אדמה, שלאחריה מגיעים רעשי משנה נוספים עד שהאדמה שוקטת, כך נמשכו להם השבוע רעשי רקע כהמשך להצבעה בשבוע שעבר על צמצום עילת הסבירות. הדי האירוע טרם נדמו והוויכוח השבוע משני צדי המתרס הפוליטי, התנהל סביב השאלה מי הכשיל את הפשרה, שלדעת כולם הייתה ממש מעבר לפינה. כל צד האשים את הצד השני וכך נמשך לו משחק האשמות ("בליים גיים") בדיוק כפי שהיה צפוי להיות.
אז מה באמת היה שם והאם אפשר להצביע על האשמים: בשורה התחתונה לאחר שמנקים את כל רעשי הרקע מגלים, כי מי שאחראי לסבבי הבחירות החוזרים ונשנים תוך גרימת נזקים קשים לכלכלה הישראלית ולשיח הקשה בין חלקי הציבור, הוא אותו אחד שהכשיל את הפשרה. הכוונה כמובן לאביגדור ליברמן. יחד עמו הייתה גם מירב מיכאלי, אבל היא בכל מקרה כבר אינה רלוונטית, ועושה את צעדיה האחרונים במערכת הפוליטית בטרם תימוג כליל.
בטרם נגיע לליברמן, נחזור למה שארע במליאה שעה קלה טרם ההצבעה, כאשר הכנסת עדיין הצביעה על ההסתייגויות שהגישה האופוזיציה נגד החוק. בעוד כולם נושאים עיניים משתאות ומתרכזים בתמונה שתישאר חקוקה ומרכזית בכל הקשור לעילת הסבירות, בה התחנן גלנט ללוין "תן לי משהו", נרשמו מהלכים נוספים מאחורי הקלעים, בפרסה מאחורי המליאה וגם במליאה עצמה.
גלנט לא הסתפק בניסיון לשכנע את לוין לתת לו משהו, ונראה מתרוצץ בין ספסלי האופוזיציה ומתלחש ממושכות עם גנץ ובעיקר עם לפיד. בדיעבד התברר כי מאמציו למציאת פשרה כמעט ונשאו פרי. הרעיון היה לדחות את תחולת חוק צמצום עילת הסבירות לחצי שנה עד הראשון בינואר 2024, ובינתיים להמשיך בשיחות ולנסות להגיע להסכמות.
לפיד היה בעד, כיון שרצה להחזיר אליו חזרה את המנדטים שנשרו לגנץ, בזכות נטייתו לפשרה. גם נתניהו נתן את הסכמתו, בתקווה שהמהלך הזה ימתן את ההפגנות, יוריד את הלחץ הבינלאומי ויעניק לו שקט ממושך.
אלא שלצורך יישום הפשרה הזו, הייתה צריכה הקואליציה למשוך את החוק חזרה, להחזיר אותו לוועדת החוקה, לרכך אותו מעט, כדי למנוע את פסילתו האפשרית בבג"צ, לאשר אותו במהירות שיא בוועדה ואז להחזירו לכנסת לצורך ההצבעה. מדובר במהלך מורכב, אך אפשרי ליישום.
החשיפה והדליפה
כלי ראשון: ההתכתבות בזמן אמת בין גלנט ללפיד והודעת ההודאה של מיכאלי
הזמן היה קצר מאד עקב נעילת מושב הקיץ. הניסיונות להאריך את המושב נתקלו עוד קודם בסירוב. ראשם של הח"כים (לא כולם) היה כבר בטיסות החופשה לחו"ל. לפיכך הקואליציה דרשה הבטחה מהאופוזיציה, שלא להערים קשיים והסתייגויות בהעברת החוק בוועדת החוקה, על מנת לזרז את ההליך ולסיים הכול באותו יום.
הרעיון הנדיב של גלנט התקבל כאמור על ידי גנץ ולפיד. אולם מי שטרפדו אותו היו ליברמן ומיכאלי, שאמרו כי יגישו שוב את כל ה-28 אלף הסתייגויות. בכך הם קברו סופית את הפשרה, וגרמו לבעירה.
הדברים הללו פורסמו בסוף השבוע בתקשורת, אך די הובלעו בתוך ים הדיווחים על המחאה והשלכותיה, על מרד הטייסים והסרבנים, על ההשלכות הכלכליות ועוד. כאשר נשאל לפיד על הפשרה שנדחתה, נוח היה לו לגלגל את האשמה לעברם של לוין, ובן גביר. אלא שעד מהרה התבררה האמת לאמיתה באמצעות העיתונאי מיכאל שמש, שחשף את ההתכתבות בין גלנט ללפיד, דקות לפני ההצבעה הסופית.
יו"ר האופוזיציה שקיבל את ההצעה של שר הביטחון, כתב לו חזרה: "אין לי איך לעשות את זה, כי ליברמן ומיכאלי לא בעסק" ובמילים אחרות: הם אלו שמטרפדים את הפשרה, בדיוק לפי מה שנכתב לעיל.
בזמן אמת, הודה אפוא לפיד, מי אשם ומדוע אין פשרה. אולם השבוע שינה את גרסתו, וכאשר נשאל על הפשרה שכמעט הושגה, השיב: "מהיום הראשון אמרנו שאין טעם לבנות על הבטחות נתניהו מפני שהוא תמיד ישקר. מה שלא נסגר בחקיקה, לא יקרה. פתרונות של הרגע האחרון במליאה אינם הדרך הנכונה כשמתעסקים עם נוכלים".
לפיד מנסה כדרכו להתנער מאחריות ולגלגל אותה הלאה. אולם ההתכתבות שלו עם גלנט מעידה כאלף מונים אחרת. אם באמת חשב שאי אפשר להגיע להסכם פשרה בגלל "נתניהו השקרן", הוא היה כותב זאת לשר הביטחון, ולא מאשים את ליברמן ומיכאלי בטרפוד הרעיון.
וכיצד מגיבים "חתן וכלת השמחה": ליברמן לא הגיב, אך מיכאלי, ניסתה לעשות הון פוליטי מהעניין, וציינה כי היא גאה על כך מאד, כיון שאם זה היה קורה, המחאה הייתה נרדמת. "זו הייתה זריקת הרדמה ולא מתווה פשרה. טוב שהתנגדנו".
הנה לנו אפוא מכלי ראשון מי באמת טרפד את הפשרה שהייתה קרובה עד מאד.
פורסם לראשונה במדור "מקור נאמן" ב"יתד נאמן"
