רוטמן לשופטים: "אל תתפתו לקבל מחיאות כף מחלק מהציבור"

במהלך הדיון בבג"ץ בעתירות נגד חוק יסוד צמצום עילת הסבירות, פנה יו״ר ועדת החוקה חה"כ שמחה רוטמן לשופטים ונשא נאום נגד הכוונה לפגוע בחוק.

"פרופ' חיים חנני, סגן נשיא הטכניון בשנות השישים המוקדמות יזם ניסוי. הוא פנה לתלמידיו ושאל אותם "לאיזה מידע אתם זקוקים כדי שתוכלו לתכנן צינור שיעביר דם מחיפה לאילת. הסטודנטים החרוצים והמוכשרים הציפו אותו בשאלות.
מהו אורך הקו? מהי הטופוגרפיה? מהי צמיגות נוזל הדם וההרכב הכימי שלו. האם מדובר בדם עשיר בחמצן או בפחמן דו חמצני? מהי מהירות הזרימה והלחץ הצפוי בתוך הצינור? ועוד ועוד שאלות שמצאו את עצמן מיד לדפי הסרטוט ולסרגלי החישוב.

כשסיימו הסטודנטים את מלאכתם והגישו את עבודותיהם הודיע חנני לתלמידיו כי כולם נכשלו במבחן. והסביר "לא ביקשתי לבחון את היכולת שלכם לתכנן צינור דם, אלא לבחון את הרגישות המוסרית שלכם. איש מכם לא שאל מדוע צריך צינור להעברת דם מחיפה לאילת, של מי הדם הזה ומי שפך אותו?"

בעקבות אותו ניסוי, הוקמה בטכניון מחלקה ללימודים הומניים, באתר המחלקה מופיע הסיפור ודאגתו של חנני ממצב בו ״סנדלרים עוסקים באטום״ במדינה, כיוון שהסטודנטים חסרי הכשרה הומניסטית ופוליטית הכרחית (״סרגלי חישוב מהלכים״).

"העותרים, ולצערנו הרב, גם היועצת המשפטית לממשלה, מציעים בפני כבודכם טכניקות משפטיות שונות ומשונות, מן הגורן ומן היקב, מבנגלדש, מאוגנדה ומפקיסטן, כדי לפסול את התיקון לחוק יסוד: השפיטה והם מציפים את כבודכם בשאלות שונות ומשונות. האם ניתן לפסול מכח דוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי, או על פי העיקרון של שימוש לרעה בחוקי יסוד, או בכלל על פי העקרונות של המשפט העברי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין בעניין מס דירה שלישית.
אבל עצם העיסוק בשאלות הללו הוא כישלון במבחן. במידה מסויימת, אפילו התשובה הקצרה שהגשתי שעסקה בשאלת הסמכות, היא כבר כישלון במבחן.

כי כל אלה שאלות על אופן התכנון של הצינור בו יובל הדם, אולם איש לא שואל את עצמו מדוע צריך צינור שכזה?
הדם, על פי מקורותינו, אסור באכילה, כי הדם הוא הנפש".

רוטמן הוסיף ואמר: "בנמשל שלי היום, הדם הוא ציפור הנפש. ציפור הנפש של הדמוקרטיה הישראלית. זכות הבחירה של האזרח הישראלי. מדוע צריך הליך משפטי או פסק דין שיפגע בציפור הנפש של הדמוקרטיה? גם עם כל הטיעונים, המחוכמים, המתחכמים או המטופשים. מה ההצדקה ליטול ממדינת ישראל את המאפיין הבסיסי ביותר שלה כמדינה דמוקרטית? את הבחירות החופשיות. את היכולת של הציבור להביע את דעתו. את היכולת של הציבור לשנות את החוקים שעל פיהם מתנהלים חייו. את היכולת של הציבור לקבוע את ההסדרים שעל פיהם פועל השלטון של העם, על ידי העם, למען העם".

לדברי יו"ר ועדת חוקה, "במשך שנים רבות, בתהליך הדרגתי של התחכמויות משפטיות, נטל לעצמו בית המשפט העליון הישראלי סמכויות שאין להן אח ורע בעולם. בתחילתו של התהליך, הזהיר נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי מפני הצעדים הללו: 'תנאי חיוני לפעולתם התקינה של בתי המשפט במדינה כמדינת ישראל — שבית המשפט יימנע מלעסוק בנושאים שבמדיניות, של בחירה בין השקפות עולם בענייני חברה, כלכלה ופוליטיקה השנויים במחלוקת ציבורית, כל אימת שהכנסת נתנה את דעתה על נושא מנושאים אלה והביעה את רצונה בדרך של חקיקת חוק חרות; ושכל ביטול של חוק חרות על־ידי בית משפט בעניינים כגון אלה יהפוך את בית המשפט לשותף בכיר במלאכת החקיקה ויעשה את השופטים בני־פלוגתא במחלוקות ציבוריות, כאשר חלק מן הציבור מוחא להם כף וחלקו האחר דוחה את פסיקתם כחד־צדדית ומוטעית מיסודה. כך יגיע בית המשפט לא רק לעימות עם הרוב בכנסת, אלא יאבד לו אותו אמון של כלל הציבור, שהוא תנאי בל יעבור למעמדו הציבורי.

כסבור הייתי שהמשטר החוקתי המקובל על כולנו הוא דמוקרטיה פרלמנטרית שבה העם, באמצעות נציגיו הנבחרים, מביע את רצונו כפוסק אחרון בעניינים שבמדיניות. אם הפרלמנט הנבחר אינו ממלא את תפקידו כראוי, לא תימצא תרופה בהשלטת משטר אוליגארכי של קבוצת אנשים, ויהיו חכמים ונבונים וישרים ככל שיהיו — שהם יהיו מוסמכים לבטל דברם של נציגי הציבור בענייני חקיקה, מבלי שיהיו חייבים לעמוד, מעת לעת, לדין הציבור בבחירות. הוא שאמרתי: בקשת תרופת פלא לחולייו של המשטר הקיים, חציית הקו האדום על־ידי בתי המשפט ושירות דוב להם.'" ציטט רוטמן את דברי השופט לנדוי.

חבר הכנסת הוסיף ואמר: "והנה הגענו לימים שנבואותיו של לנדוי התגשמו. אמון הציבור בבית המשפט הלך ודעך, בגלל המעורבות הרבה של בית המשפט בענייני חברה, כלכלה ופוליטיקה. אבל אמון הציבור בדמוקרטיה, נשאר. בשלוש השנים האחרונות העם הלך לקלפי שוב ושוב, במטרה להגיע להכרעה, לממשלה יציבה. שוב ושוב יצא הציבור בהמוניו להצביע בבחירות באחוזי הצבעה מפתיעים ומרשימים, מהגבוהים בקרב המדינות הדמוקרטיות.

חמש פעמים הלכנו לבחירות. כי הציבור הישראלי מאמין בדמוקרטיה. מאמין בבחירות חופשיות. מאמין בחופש ביטוי. מאמין ביכולת לנסות להגיע להסכמה רחבה, בכל הנושאים. והסכמה רחבה לתיקון מערכת המשפט היא הדבר שלו אנחנו זקוקים יותר מכל. הדרך לשם אינה קלה. היא בוודאי תתארך אם תחליטו שהנושא מוטל לפתחכם. אל תתפתו להפוך לשותפים בכירים במלאכת החקיקה. אל תתפתו לקבל מחיאות כף מחלק מהציבור כשהחלק האחר ידחה את פסיקתכם כחד-צדדית וכמוטה, והיציאה מהמשבר החוקתי שישראל מצויה בו כבר שנים רבות רק תתארך ותסתבך".

עם זאת, הוסיף רוטמן: "ברור שאנחנו בכנסת לא נקיים מטעויות. למען האמת, הפרלמנט סובל מחוליים, בדיוק כפי שכתב לנדוי ודיונים בכנסת נראים לא טוב, וחברי כנסת הם לא "מקצועיים", והם צריכים להגיע להסכמות ולדילים. אבל דמוקרטיה זוהי השיטה הטובה ביותר, או הכי פחות גרועה, שמצא המין האנושי לפתור את הבעיות של קבלת החלטות משותפת על ידי מספר גדול של אנשים והיא גם הדרך שמקדמת יותר מכל דרך אחרת את זכויות הפרט ואת השוויון ואת חופש הביטוי.
מי שבנה על קבוצת אליטה אוליגרכית שתשמור לו על זכויותיו, גילה לאורך הדורות שאליטה היא מצויינת בשמירת הזכויות, שלה ושל החברים בה. בקידום זכויות של אחרים, היא יותר חלשה.

ועדיין, תמיד בית המלוכה או היכל המשפט ייראה יותר יפה, מכובד ומסודר, מרצפת ייצור החוקים של הפרלמנט. אבל זוהי הדמוקרטיה. כך נראים החיים עצמם. בניגוד לבית המשפט שפוסק את דינו וקם מכסאו, ומותיר את היישום ואת הריג'קטים לאנשים אחרים, נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה נושאים באחריות הציבורית והפרלמנטרית. אם הם מינו אדם לא מתאים לתפקיד, הם אלה שיסבלו מתת-התפקוד שלו. אם הם קיבלו החלטה לא טובה, הם יהיו אלה שיצטרכו לעמוד בפני הציבור ולהסביר מדוע הם משנים אותה בתוך זמן קצר. וגם בקידום הרפורמה, וגם בנושאים אחרים, בהחלט יכול להיות שטעינו. בהחלט יכול להיות שעוד נטעה, אבל אם אנחנו נטעה, אנחנו נהיה גם אלה שנוכל לתקן ואם נטעה ולא נתקן, יוכל הציבור שבחר בנו, להחליף אותנו, ואז מלאכת התיקון תהיה בידי אלה שיבואו אחרינו".

יו"ר ועדת החוקה פנה לשופטים ואמר: "כמו שאנחנו בכנסת יכולים לתקן את הטעויות שלנו ושל קודמינו בכנסת, גם אתם יכולים לתקן את הטעויות שלכם ושל קודמיכם בבית המשפט. למען האמת, אם בית המשפט העליון היה קשוב לביקורת הציבורית ההולכת וגוברת, שהשמיעו רבים וטובים, מימין ומשמאל לאורך שנים רבות, לא היה כל צורך בתיקון באמצעות החוק. אם בית המשפט היה מכבד את שיקול הדעת של הרשויות האחרות ובעיקר את שיקול הדעת של הציבור שבחר בהם, ומשתמש במגוון הכלים העומדים לרשותו כדי לתקן את העיוות המוסרי והדמוקרטי שבצמד המילים "הכל שפיט" לא היה צריך לתקן את חוקי היסוד. למעשה, עצם קיום הדיון הזה מעיד שבית המשפט לא מכבד את שיקול הדעת של הציבור.
עצם המחשבה כאילו ניתן לקיים דיון משפטי, נקי וסטרילי, כשהשאלה הבסיסית העומדת לדיון היא האם בית המשפט פועל כשורה כיום? או פעל כשורה בעבר, מעידה על טשטוש ערכי. האם אתם יכולים להיות אלה שישפטו בשאלה זו, ללא מורא, ללא משוא פנים, ללא שתהיו משוחדים בשל כך שאתם עוסקים בכבודכם, במעמדכם ובסמכויותיכם? ברור לי שאתם חושבים שאתם פועלים כשורה, אבל אם אתם תהיו הפוסקים האחרונים גם בשאלה הזו, היכן האיזונים? היכן הבלמים?"

לדברי רוטמן: "המפתח לדיון היום הוא לא לתת את התשובות הנכונות אלא לשאול את השאלות הנכונות. והשאלה הנכונה היא האם התרופה לחוליי הדמוקרטיה היא 'בהשלטת משטר אוליגארכי של קבוצת אנשים, ויהיו חכמים ונבונים וישרים ככל שיהיו?' והתשובה היא לא. בא' רבתי.

היו"ר הוסיף והאשים בפני השופטים: "העותרים ולצערי גם היועצת המשפטית לממשלה מביאים לכם ק"ן טעמים, לטהר את מחשבת הפיגול ולדחוף אתכם לקבל הכרעה השוללת את עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית שלנו, ומעמידה מעל העם את בית המשפט. לפני ואחרי כל הטעמים, מדובר בשרץ. במדינה דמוקרטית, העם הוא הריבון. אל תנסו לקחת לעם ישראל את הדמוקרטיה ואת האמון שלו בדמוקרטיה. הצטרפו גם אתם למהלך לתיקון מערכת המשפט ולהשבת האמון הציבורי אליה. זהו אינו מהלך פוליטי. זהו מהלך הכרחי שאליו צריכות להיות שותפות כל רשויות השלטון".

יו"ר ועדת חוק, ח"כ רוטמן סיים את דבריו ואמר: העותרים "מבקשים מכם לתכנן צינור שינקז את ציפור הנפש של הדמוקרטיה. אני דורש מכם שתשאלו למה. שלא תהיו "סנדלרים שעוסקים באטום". העותרים מבקשים מכם משפט ואני בשם רוב העם שבחר בנו דורש צדק. קראנו בשבת את דברי הנביא "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד ייצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער". העם הזה זעק במשך שנים לצדק, אל תכריחו אותו ואותנו לחכות עוד".