כשמדברים על הסכמים ונורמליזציה עם מדינות מפרציות ומוסלמיות, נדמה כי אין מי שמזוהה עם זה יותר מאשר מאיר בן שבת.
בן שבת (57), נשוי ואב לארבעה, נולד בדימונה ולמד במוסדות חינוך בעיר ובבאר שבע – ישיבת בני עקיבא אהל-שלמה. הוא שירת בצה"ל בחטיבת גבעתי וזכה לכמה אותות הצטיינות, לרבות "מצטיין הנשיא".
לאחר שיחרורו הצטרף לשב"כ, שם מילא שורה של תפקידים. האחרונים שבהם בדרגה מקבילה לזו של אלוף בצה"ל — ביניהם ראש האגף הארצי לסיכול טרור וריגול, ראש אגף הסייבר וראש המרחב הדרומי. במהלך שירותו קיבל את צל"ש ראש השב"כ.
בשנת 2017, לאחר שלושה עשורים בשב"כ הוא נקרא על ידי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי. בשנת 2021 סיים את תפקידו לאחר ארבע שנות כהונה עמוסה וגדושה, עם הספקים רבים שהפכו אותו לפנים של הנורמליזציה. משך הכהונה שלו בתפקיד, הוא הארוך ביותר בכהונת ראשי המל"ל ולא לחינם גם בממשלת בנט-לפיד, היה מי שביקש ממנו להישאר בתפקיד.
במסגרת תפקידו במל"ל הוא ניהל את הדיאלוג האסטרטגי של ישראל עם ארה"ב, רוסיה, הודו, מצרים ומדינות נוספות, אולם יש שיאמרו כי שיאה של הקדנציה היה דווקא בניהול המגעים לכינון "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו סודאן וצ'אד, כאשר בן שבת עמד אז בראש המשלחות הישראליות הרשמיות למדינות אלה. הוא קיבל ממזכיר ההגנה האמריקני את "אות השירות המעולה" –"על הובלת יחסי ישראל-ארה"ב לגבהים היסטוריים" , האות הגבוה ביותר הניתן ע״י הפנטגון למי שאיננו אזרח אמריקני.
במהלך כהונתו כראש המל"ל נחשב בן שבת לאיש אמונו וסודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהטיל עליו משימות חשאיות שעל רבות מהן לא ניתן לספר גם כיום, שהוא איננו עוד בתפקיד. על אף החילופין שהיו מאז, רוחו של בן שבת עדיין מרחפת על תהליכים בינלאומיים.
על אף שסיים את תפקידו, בן שבת לא עזב את העשייה הציבורית. בין השנים 21-22 שימש עמית מחקר וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל-אביב. ומזה כמה חודשים עומד בראש מכון ״משגב״ לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים. במקביל, בן שבת מכהן גם כיו״ר המועצה הציבורית של בית הציונות הדתית, כחבר במועצה הציבורית של הקרן למנהיגות-ציונית, חבר המועצה החינוכית-רוחנית של רשת אמי"ת, חבר המועצה המייעצת של קרן ההשקעות SIBF , חבר בחוג הידידים של על"ה ושל מכון "דורות" לפוריות המשפחה.
לקראת חג הסוכות, כשרוחות הנורמליזציה עם סעודיה כבר הפכו כמעט להוריקן, התיישבנו לשיחה צפופה עם בן שבת, ניסינו להבין על התהליכים שמאחורי הקלעים ולשמוע גם על מה שהיה בתקופתו, כשהבשילו המהלכים שהדהימו את העולם ונותנים את אותותיהם גם כיום.
בתקופה האחרונה מדברים כמעט בכל יום וכמה פעמים ביום על הסכמי הנורמליזציה עם סעודיה. אתה "היית שם" אתה רואה את זה קורה?
בן שבת: "להערכתי, הסיכויים להסכם שלום עם סעודיה מעולם לא היו גבוהים יותר. התבטאותו הפומבית האחרונה של מחמד בן סלמאן בנושא זה, היא עדות לרצינות מאמציו ונועדה גם להכשיר את דעת הקהל בממלכה לקראתו.
לשלושת המנהיגים, ביידן, בן סלמאן ונתניהו, סיבות טובות מאוד להתאמץ לשם השגתו של הסכם שלום. חלון הזמנים הקצר שלרשותם, דוחק בהם למצות את מרחבי הגמישות ולמצוא פתרונות יצירתיים, כדי לדלג מעל המשוכות שבדרך ויש סיכויים טובים שכך אמנם יהיה".
בן שבת לא נבהל מההתנהלות הישראלית בנושא הנורמליזציה, על אף שהיא מראה כמעט מעל לכל במה, עד כמה היא מעוניינת בהסכם שכזה.
"ישראל מאוד רוצה הסכם עם סעודיה. המשמעויות שלו דרמטיות. אין צורך להסתיר זאת. כל אחד מהצדדים -ישראל, ארה"ב וסעודיה יודע לנתח היטב את האינטרסים ואת השיקולים של השותפים האחרים ולכן אין לייחס חשיבות רבה לטקטיקה שבה מנוהל המו"מ, אם להעמיד פנים או לשחק Hard to get . הבה ננתח יחד את האינטרסים של כל אחד מהשחקנים:
ביידן זקוק להישג זה לקראת הבחירות לאחר שלא הצליח לייצר הישגים משמעותיים במדיניות החוץ שלו במזרח התיכון ולנוכח התחזקות הציר הסיני. מבחינתו, ההסכם יסייע להרחיק את סעודיה מסין, להחזיר את ארה"ב למזרח התיכון , להציג מענה ל"בעיית איראן", להשיג התקדמות בסוגיה הפלסטינית, להיראות קשוב לצרכיה של ישראל.
בן סלמאן צריך את הנורמליזציה עם ישראל כדי לקדם את חזונו ביחס לסעודיה ולאפשר את השגת יעדיה המדיניים, הביטחוניים והכלכליים של הממלכה. המשך ההתעצמות של סעודיה תלוי ביציבות וביטחון המדינה, ובשיתופי פעולה כלכליים אסטרטגיים.
התמורות הביטחוניות שהוא מצפה לקבל כוללות הסכם הגנה עם ארה"ב, אמצעי לחימה מתקדמים ופתח להצטרפות למועדון הגרעין, דרך הדרישה שלו ליכולות העשרה. במישור הכלכלי הוא מצפה לקדם את תכניתו האסטרטגית 'חזון 2030' שאחד מעמודי התווך שלה הוא גיוון מקורות ההכנסה של הממלכה, ופיתוח הכלכלה המקומית ע"י השקעות, יזמות ושילוב של טכנולוגיות מתקדמות.
ביחס לפלסטינים הוא מצפה לתהליך משמעותי שיחזיר לשולחן את העיסוק בסוגיה הזו ויתן משקל ליוזמה הסעודית לסיום הסיכסוך הישראלי-ערבי, מ-2002 שהוצגה ע"י הנסיך עבדאללה בן עבד אל עזיז אל סעוד וזכתה לתמיכת הליגה הערבית.
מבחינתה של ישראל, השגתו של הסכם עם סעודיה הוא יעד חשוב ביותר. הוא ישים סוף ל- 120 שנות מלחמה אידאולוגית שהעולם הערבי מנהל נגד שיבת היהודים לציון, ויקטין את מימדי הסכסוך בינה לבין העולם הערבי למעמד של סיכסוך מקומי, ישראלי-פלסטיני. הוא יצור שותפויות חדשות אזוריות ובינלאומיות. יהיו לו משמעויות ביטחוניות כבדות משקל והשפעות דרמטיות על הכלכלה. תהיה לו גם משמעות דתית לנוכח מעמדה של סעודיה כמי שמופקדת על מכה ומדינה – הערים הקדושות לאסלאם".
עד כמה ארצות הברית היא מתווך הוגן בעניין, אחרי שברוב הקדנציה הנשיא ביידן היה לעומתי לסעודים וזכה למקלחת צוננים מהם?
בן שבת סבור כי בסופו של דבר מדובר בהסכם מבוסס אינטרסים, אך הוא מזהיר מפני אפשרות של פגיעה באינטרסים הישראליים. "כפי שתיארתי, מדובר בשיקולים ובאינטרסים קרים ומחושבים. הרצון בהסכם משותף לשלושת הצדדים ולכן יש לחלק את מחיריו בין שלושתם. דווקא מנקודת המבט של ישראל, יש מקום לחשוש שהממשל האמריקני נאחז בדרישות של סעודיה בנושא הפלסטיני כדי להגביר את הלחץ עלינו ולקדם את הסוגיה לפי השקפתו. זה יכול להביא לכך שהדרישות מישראל יהיו גבוהות ממה שהיא יכולה להרשות לעצמה בסוגיה הזו, במיוחד לנוכח המציאות הביטחונית והפוליטית הנוכחית".
במהלך הריאיון עם בן שבת, גם סוגיית היחסים המתחממים בין סעודיה לאיראן, עולה על השולחן. במהלך השנה החולפת, סעודיה הדהימה את העולם הערבי וכרתה ברית עם אויבתה איראן. האם הסכם עם ישראל במצב כזה, הוא אכן בר קיימא? שאלנו.
"לא הייתי מגדיר את חידוש היחסים בין סעודיה לאיראן ככריתת ברית. שורשיה של העוינות בין סעודיה לאיראן נעוצים בדת ובהבדלים האתניים, ואלה לא ייעלמו מכוחו של הסכם כזה או אחר" הוא אומר ומאשים את מדיניותה של ארצות הברית בנושא.
"המדיניות שממשל ביידן הוביל ביחס לאיראן והגישה היהירה שהפגין כלפי בעלות הברית שלו באזור, הן שדחקו את הממלכה הערבית לגבש לעצמה פוליסת ביטוח חלופית בדמות ההסכם עם טהראן, בחסותה של בייג'ינג, ובמקביל להידוק קשריה עם מוסקבה. החזון של סעודיה ל-2030 והאסטרטגיה הבסיסית שלה לגוון משענות מדיניות, מציבות אותה לפחות בתקופה הזו כשותפה פוטנציאלית של ארה"ב והמערב".
זה לא סוד שהסעודים דורשים ויתורים מרחיקי לכת עבור הפלסטינים, במסגרת נורמליזציה. האם על ישראל להיענות לכך, עד כדי נסיגה לגבולות 67 ואולי גם הקמת מדינה פלסטינית כמו שמלך ירדן היה רוצה לראות?
"הציפיה בריאד היא לתהליך משמעותי שיחזיר לשולחן הדיונים את העיסוק בנושא הפלסטיני ויתן משקל ליוזמה הסעודית מ-2002. שלושים השנים שחלפו מאז החתימה על הסכם אוסלו הבהירו את מורכבותו של הסכסוך והורידו את כל השחקנים לקרקע המציאות.
כיום, כולם מודעים למחירים שישראל שילמה ועדיין משלמת. אין בר דעת שיצפה מישראל להתעלם מהלקחים שהיא הפיקה ומשולי הביטחון שהיא צריכה כדי למנוע סיכונים. לא נכון יהיה להסכים לוויתורים בעלי משמעות מדינית וביטחונית או לוויתורים בלתי הפיכים (או שמחיר הפיכותם יהיה גבוה)".
באשר לפלסטינים – המדינות שחתמו על ההסכמים עם ישראל לא זנחו את התקווה לשלום בינה ובין הפלסטינים. הן הבינו שאי אפשר לשעבד לכך את יחסיהן עם ישראל. הן גם ראו שהחסם לשלום כזה, לא מצוי דווקא בצד הישראלי.
הדור הצעיר באותן מדינות, שמשווע לעתיד אחר, של חדשנות טכנולוגית ושל שיתופי פעולה, לא צריך לשלם בגלל התעקשות של מנהיגים ששקועים בעבר ולא בעתיד. רכבת השלום יצאה מהתחנה. אפשר להצטרף אליה. כמובן, ככל שמעגל השלום מתרחב ואווירת היריבות מתחלפת ביחסי שותפות, זה משפיע גם על מי שטרם הצטרף. אווירה כזו ותמיכה רחבה שגם תייצר הזדמנויות כלכליות ונוספות, בודאי תוכל לתרום לכך.
בשלהי קדנציית נתניהו הקודמת ונשיא ארה"ב דאז, דונלד טראמפ, בן שבת היה אחד השושבינים הראשיים בהסכמי השלום עם מדינות המפרץ. עכשיו, כשההסכמים הללו כבר נראים כאילו היו כאן עידן ועידנים, אנחנו מבקשים מראש המל"ל לשעבר לספר לנו קצת על מאחורי הקלעים, על הגישושים הראשוניים ועל החשש האם אכן מהלך שכזה יבשיל על ראשם של הפלסטינים.
"נפלה לידי הזכות ליטול חלק במאמצים לכינון הסכמי אברהם" הוא פותח ואומר, "עמדתי בראש המשלחות של ישראל לחתימה על ההסכמים ההיסטוריים האלה עם חלק מאותן מדינות. ההתרגשות הרבה שעוררו אותם הרגעים לא תחלוף לעולם. הרגשנו שאנחנו כותבים בידינו את ההיסטוריה של האזור. הופכים את החזון למציאות. בונים שותפות בין עמים ובין מדינות ויוצרים אופק של תקווה.
"ההסכמים לא באו בחלל ריק, קדמו להם יחסים ממושכים שבנו את האמון והמחישו את הפוטנציאל שיש בשותפות. המגעים התנהלו מול כל מדינה בנפרד. השתתפו בהם אנשים מצוינים מהמערכת הישראלית, מארה"ב ומהמדינות שאיתן נחתמו ההסכמים. דיברנו על הפוטנציאל שגלום בהם, במגוון התחומים: טכנולוגיה וחדשנות, סחר וכלכלה, מים וחקלאות, אנרגיה ותשתיות, תעופה ותיירות, תרבות, בריאות. כמובן, כל זאת, מעבר להיבטים הביטחוניים.
בנאום שנשאתי כראש המשלחת הרשמית לאבו דאבי, הצבעתי על משמעות השם שנבחר להסכמים הללו: "אברהם, אבינו הראשון, נשא חזון חדשני. הוא יצא חוצץ נגד התפיסות והאמונות הכוזבות שרווחו בימיו ויסד את האמונה בא-ל אחד. ה' ייעד אותו להיות מקור הברכה לכולנו, 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'". המילים בהן סיימתי את נאומי נכונות גם לעת הזו: "אנו לוקחים השראה מאבינו המשותף ופורצים דרך לעתיד של תקווה ואופטימיות, של אחווה ושותפות, לקראת שגשוג ושלום".
ההסכם בין ישראל למרוקו, היה גם לבעל משמעות אישית לגבי ראש המל"ל לשעבר. "הוריי וחלק מאחיי נולד במרוקו, גדלתי בדימונה בקהילה חמה של יוצאי מרוקו, המשכנו כולנו לשמור באדיקות על המסורת הזו שבה אנו גאים מאוד.
אחד האירועים שריגשו אותי היה זמן רב לפני החתימה על ההסכם, כאשר מארחיי במרוקו הפתיעו אותי ולקחו אותי לביקור בבית הכנסת "אם הבנים" בקזבלנקה שבו נהג אבי ז"ל להתפלל. אני נולדתי בישראל ואת הסיפורים על בית הכנסת הזה זכיתי לשמוע פעם אחר פעם מהוריי ובני משפחתי וממתפללי בית הכנסת בשכונה שבה גרתי. והנה לפתע – כל הסיפורים מקבלים ממשות ואני זוכה להתפלל באותו המקום, לספוג את אותה האוירה ולהבין כמה מרכזי וחשוב היה בית הכנסת הזה בחייה של הקהילה היהודית באותו מקום".
"כשנתיים לאחר הביקור הזה נחתם ההסכם" הוא משחזר. "יום מרגש במיוחד ששיאו היה בפגישה עם המלך. למרות שהגעתי כנציג של מדינה אחרת, לא הרגשתי זר. האווירה הייתה חמה ולבבית, דיברתי בערבית-מוגרבית בלהג דריג'ה. המלך הקרין מחוייבות מלאה למעשה השלום ורצון לבנות את היחסים בתהליך שיטתי ומבוסס.
"לאחר החתימה על ההסכם נשאנו נאומים. בדבריי ציינתי כי ליחסים בין ישראל ומרוקו יש משמעות מיוחדת, שקשורה בפרק שרשמו אבותינו וזקניהם, על אדמתה של מדינה זו. ציינתי את היחס המיוחד של מלך מרוקו ליהדות ולקהילה היהודית –שגרם לערגה מצד יוצאי מרוקו אל ארץ הולדתם. אמרתי כי רבים מאזרחי ישראל, בני העדה המרוקאית, ייחלו לרגע הזה. העליתי על נס את רבני המגרב, שפסקיהם לאורך הדורות ממשיכים להורות לקהילות רבות בישראל את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון.
"התגאיתי במקום המכובד שתופסים כתביהם של גדולי יהדות מרוקו על מדפי הספריות בבתי המדרש, – "יהדות מרוקו", אמרתי, "הטביעה חותם עמוק על החברה בישראל. בניה השפיעו ומשפיעים בכל תחומי החיים". הוא משחזר ונראה כי המעמד לא יישכח ממנו.
כשאורות הזרקורים מעל הסכמי אברהם כבו, התחושות בישראל היו על סף אופוריה. אולם מאז, שוב ושוב מתקבלות תזכורות שבסופו של דבר מדובר במדינות עם זיקה לפלסטינים. כך קורה בדיונים שונים באו"ם וכך קורה בעת שנשמעות נזיפות, בעניינים הנוגעים בדרך כלל להר הבית, או לפעילויות צה"ל השונות.
מעת לעת ישראל סופגת גינויים מהאמירויות ומבחריין וכמובן סעודיה, שטרם חתמה על הסכם כלשהו. האם לנורמליזציה כזו פיללנו?
בן שבת: "בכל מערכת יחסים יש גם אי הסכמות. כשבאים להעריך את היחסים צריך להסתכל על התמונה המלאה ועל המאזן הכולל. נדמה לי שבהסתכלות כזו, הציון הסופי הוא טוב".
במבט לאחור: איפה הסכמי השלום הללו נתקעו והיכן הן המדינות שהיו אמורות להצטרף להסכמים (מלבד סעודיה) ונותרו מאחור?
"לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם – אמר קהלת. בתהליכים כאלה יש כל כך הרבה משתנים שמשפיעים ומאוד קשה לקבוע מהו העיתוי האידיאלי לכל מהלך. הדבר החשוב ביותר הוא לחרוש כל העת, להכין את הקרקע ולזרוע וכשיבוא הגשם – הוא ימצא את השדה ערוכה לקראתו.
אתן לך דוגמה למשתנים בלתי נשלטים שהשפיעו על קצב ההתקדמות במגעים המדיניים. מגפת-הקורונה. איש לא צפה את הגעתה. בתקופה זו הקשב היה נתון להתמודדות עימה ולא ניתן היה לקיים קשרים באופן בלתי אמצעי. זה האט מאוד את הקצב. כך גם מערכות הבחירות הרבות שתכפו עלינו. מדינות מעדיפות להמתין ליציבות פוליטית לפני שהם נכנסים למערכת יחסים כזו. גם זה גרם להאטה. ועדיין – ישראל מאוד נחשקת. מדינות רבות רוצות בקשר עימנו. אין לי ספק שבע"ה, אחרי סעודיה, נראה התפתחויות נוספות בתחום הזה".
לצד הנורמליזציה עם מדינות הסכמי אברהם, אי אפשר להתעלם מנורמליזציה אחרת. זו של הטורקים, מול ישראל. רק לאחרונה נפגשו נתניהו וארדואן לפגישה מחוייכת והשניים אף סיכמו על הידוק הקשרים בין המדינות וביקורים הדדיים.
לא מדובר בדבר של מה בכך, בהתחשב בדם הרע שזרם בין ישראל לטורקיה בעידן המנהיגים הנוכחיים, אולם הפעם נראה כי ארדואן נחוש לבצע נורמליזציה עם ישראל.
כמי שהיה מקורב לראש הממשלה נתניהו, ראית את הדם הרע בינו לבין הטורקים, אך לאחרונה היחסים בין המדינות התחממו. האם אפשר לדבר על נורמליזציה עם תורכיה?
הנורמליזציה שהושגה ביחסי תורכיה עם ישראל ב-2022 היא חלק ממאמצי הנורמליזציה של טורקיה במזרח התיכון. אני מתנצל על שאני שב ומקטין את משקלו של המרכיב הרגשי, אך גם כאן, משקלם של האינטרסים הוא המכריע.
הגישה הישראלית צריכה להיות כבדהו וחשדהו. נכון למצות את הפוטנציאל לשיתופי-פעולה כלכליים ואחרים ומצד שני להביא בחשבון את ההיסטוריה של היחסים עם ארדואן.
בפרק הבא: המצב הביטחוני, היחס לרשות הפלסטינית ונושאים נוספים
