היועצת של בנט מותחת ביקורת חריפה על רה"מ והצבא

שמרית מאיר, היועצת לעניני ערבים של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט כותבת טור ביקורת כלפי התנהלות הממשלה,ומערכת הביטחון. "התחושה היא שישראל עדיין פועלת על פי פרוטוקול ההסלמות הרגיל. כלומר מהלכים מוכלים וצפויים שאין מטרתם שינוי מציאות עמוק. לא נראה שהצבא והדרג המדיני שינו את עמדתם וחותרים למיטוט חמאס. הכוחות נאספים בדרום לפעולה שלא ברור מה תכליתה למעט גביית מחיר (תוך תשלום מחיר נוסף)".

מאיר ממשיכה ומפרטת: "הדרום עדיין שורץ מחבלים ובעזה מרחב הפעולה מוגבל בגלל השבויים (ותכף חמאס יתחיל עם מניפולציות מהגיהנום) ובשורה התחתונה- חמאס כבר קיבע נצחון תודעתי היסטורי שספק אם יש משהו בתפריט הצה״לי הסטנדרטי שמסוגל למחוק אותו. ״חמאס קיבל מכה קשה״ – משפט שאף ישראלי סביר לא יסתפק בו עכשיו. במקביל בצפון: חזבאללה, גם באמצעות הארגונים הפלסטינים, מותח את החבל בהר דב ובכלל. את רצף הצהרות התמיכה של הנשיא ביידן יש לקרוא גם בהקשר של אזהרה ללבנון. הם משאירים אותנו באויר (״על רגל וחצי״ נסראללה נהג לומר), שולטים בארוע וממתינים לראות לאן הולך הסד״כ הצה״לי ומה בדיוק נעשה

מה שאני אומרת זה שאי אפשר לעשות את הדבר הצפוי והמתבקש כשאויבינו מנחיתים עלינו הפתעות מכל עבר. צריך תגובה ״בלתי פרופורציונלית״, אבל כזאת שמשרתת את האינטרס האסטרטגי של ישראל.
ציר ההתנגדות: איראן, חמאס, חזבאללה – פועל בתאום הדוק. בצהל אימצו לאורך השנים מדיניות בידול קיצוני (זה לא חמאס, זה הגאפ, זה לא גאפ, אלה סוררים, זה לא נסראללה זה חמאס לבנון וכו וכו), גם כדי לתרץ הימנעות מתגובה. אני מציעה היפוך תפיסה: לראות את השטח בשליטת ציר ההתנגדות כמרחב אחד.
לדוגמא: חמאס שולח עזתים לטבוח בישראלים? התגובה תגיע היכן שנוח ומועיל לנו. למשל, בפגיעה בנכסים אסטרטגיים של חזבאללה בלבנון. למה? ככה. הרי אתם אומרים שאתם חזית אחת, ומאיימים בפתיחת חזית נוספת – בבקשה.הדבר החשוב הוא לא לנוע בציר שסללו עבורנו אויבינו, לנסות להפתיע. אי אפשר שגם חזבאללה יכה ראשון. פשוט אי אפשר שכח רדואן יעשה בצפון מה שחמאס עשה בדרום. זו תהיה התפרקות מוחלטת. המוח הישן שלנו, שבו מאוחסנים הכללים הישנים, חסר ערך. צריך מערכת הפעלה חדשה. אויבנו זיהו חולשה ופעלו. פעם אחרי פעם אנחנו מנתחים את נסראללה, סינוואר, חמנאאי, בכלים רציונליים ושוכחים שהם מונעים מאמונה ולעתים סוג של מיסטיקה. למשל נבואות על סופה של ישראל. תקדימי העבר מלמדים שצה״ל יודע להתעשת, להתרומם ולהחטיף חזרה חזק, בעיקר כשמצטרפים חיילי המילואים. הענין הוא שצריך מטרה אסטרטגית בהירה. ממוטטים את חמאס לטובת אבו מאזן? תגידו את זה. משאירים אותו מוחלש? תגידו. קונים שקט לחמש שנים? תגדירו לאן חותרים ומה נקודת היציאה".

מאיר מותחת ביקורת על כך שנתניהו לא מיהר להכות בחמאס ולהפתיע אותו. "אני אישית חושבת שמבצע נגד חמאס מצריך אלמנט הפתעה. על הרכבת הזאת לא עלינו כשהיה אפשר, וחבל. נניח שנהרוג אלף עזתים. חמאס יהיו מרוצים מזה. התחביב שלהם הוא ספירת גופות. מול חמאס כמו מול חזבאללה המטרה השכלתנית היא איכותנית: שיתוק היכולת הרקטית, פגיעה ביחידות העלית, פגיעה בהנהגה. לסיכום, לא באינרציה, לא לעשות את המובן מאליו, להגדיר תכלית, לתכנן יציאה, להכין העורף ולהבין שאין ברירה אלא ללכת ראש בראש עם הבריון השכונתי. נמנענו מלהתעמת עם חמאס וביזבזנו שלושה מבצעים צבאיים על גאפ, עד שחמאס הגיע לפתח הבית. גם חזבאללה עלול להגיע".