ידיד עו"ד אברהם נבורקסי מומחה גדול ועוסק בבוררות. מספר, אנשים שיש להם סכסוך ביניהם מגיעים אליו, מקבלים קנין, וחותמים שיקבלו את ההכרעה של הבורר. בכך אנשים חוסכים דיונים ארוכים בבית הדין, ומצליחים להגיע להסכמה מבלי להגיע לדין תורה. כמובן, כל תהליך של בוררות הינו לפי דיני התורה הקדושה, וברוך ה' זכיתי לסייע ליהודים רבים ליישב את הסכסוך ביניהם.
במשרד שלי מופיעים יהודים מכל שכבות הציבור, גם כאלו שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות. בסייעתא דשמיא קניתי נאמנות גם בקרב אנשים כאלו. הם השתכנעו שאם רוצים צדק אמתי ודין של אמת, כדאי להם לדון על פי דיני תורה.
המעשה שאני רוצה לספר לכם עוסק בשני בעלי דין כבדים, שני עשירים בסדר גודל, שכל אחד מהם טען בעלות על שורה של בניינים. הטענות שלהם סבבו סביב רווח או הפסד של עשרה מליון דולר. לאור גורליות הפסק הם החליטו לבוא אלי, כדי שאכריע ביניהם.
החומר הכיל המוני מסמכים, ראיות, חוזים, אסמכתאות, ואני הוצרכתי לקרוא את כל החומר, בלי לדלג על שום פרט, ואחר כך לערוך את הפסק בכובד ראש, ולהוציא לאור דין אמת. חישבתי פחות או יותר כמה ימי עבודה אצטרך להקדיש לכך, ובסופו של דבר הודעתי ללקוחות שעד סוף החודש, שיחול ביום שישי, יהיה הפסק מוכן.
קבעתי תאריך כזה שאוכל לעמוד בו, מכיוון שהיה לי חשוב לעמוד בדיבורי. הרבה מהמוניטין שיצא לי, בסייעתא דשמיא, קשור לזה שאני מתאמץ לשמור על מוצא פי ולעמוד בזמנים. עבדתי קשה, קראתי את כל האותיות הקטנות, הסעיפים והכוכביות, למדתי את החומר היטב ואחר כך ניגשתי לעומק העניין ההלכתי. אכן, בסופה של עבודה מייגעת ערכתי את הפסק, שדרש גם הוא ניסוח שקול ומחושב, ובאותו יום שישי, כפי התאריך שנקבתי, ניגשתי אל המדפסת במשרד ונתתי לה פקודה "הדפס" . עוד רגע קט, והפסק יצא לאור. אפס. המדפסת אינה מגיבה. אני בודק את המכונה, והכל נראה תקין. אולי יש משהו שתקוע בפנים? אני מרים את החלק העליון של המדפסת, אבל אז נחות עיני על השעון. עכשיו חצות היום בדיוק.
יום שישי, ערב שבת בחצות, ואני עומד במשרד וצריך להקדיש רק עוד כמה דקות כדי לשכנע את המכונה לעבוד. מצד שני יש לי קבלה שאני עומד בה כבר שנים, מאז שלמדתי מסכת פסחים, דף נ – העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם. אחרי שלמדתי את כל העניין שמובא שם, בגמרא, ועיינתי בדברי הפוסקים בשולחן ערוך, החלטתי החלטה נחושה – בערב שבת ויו"ט, מחצות ואילך, אני סוגר את המשרד ופונה להכנות לקראת שבת קודש. ברוך השם, מאז שקיבלתי זאת על עצמי, אני עומד בזה שבוע אחרי שבוע. גם השבוע?
בתוכי מתגוששות שתי דעות. העורך דין של הלקוח שלי, שמחכה לפסק, והנאמנות שהשגתי ביושר על ידי העמידה בזמנים. הרי העבודה הזו משולמת כהוגן, ואני צריך להוכיח שהתשלום שווה את העבודה, ומצד שני יש לי כבר קביעות, להפסיק בחצות.
משהו בתוכי דחק בי להתעסק עם המדפסת רק עוד כמה דקות, הן בלי להדפיס את הפסק ולחתום על כל עמוד אין ערך לכל העבודה, אבל הקב"ה ריחם עלי, ואל מוחי נכנסה מחשבה טהורה. חשבתי, הן העורך דין לא נמצא אתי כאן בחדר ועומד עלי שאגיש לו את הפסק הערוך, אבל הקב"ה נמצא גם נמצא!
הוא כאן, רואה הכל. יודע את השעה ואת ההחלטה, רואה אותי ומתבונן בי, מעמיד אותי בנסיון ומבקש ממני לעמוד בו, כמו קורא אלי: "אברהם! אברהם!", ואני, מה אומר? "הנני!" באותו רגע מופלא הפניתי עורף אל המשרד, ונעלתי את הדלת, כשאני מניח מאחוריה את כל ענייני העבודה. יהיה מה שיהיה, אחרי חצות לא עובדים.
אחרי כשעה התקשר אלי העורך דין לשאול מה עם הפסק. התנצלתי שאכן סיימתי את מלאכת הכתיבה, אבל המדפסת קרטעה. ביום ראשון בע"ה הוא יקבל את כל החומר. סבר וקיבל.
שבת קודש פרשה את כנפיה, ואני זכיתי לחוש הפעם כי הקרבתי קרבן להשם. בהרגשה זכה וטהורה קיבלתי את פני שבת המלכה.
ביום ראשון העורך דין מתקשר אלי, ואני אומר לו: כן כן, כבר כבר ניגש להדפיס את זה. אבל העורך דין עונה לי בחזרה: "רגע רגע, אל תמהר להדפיס, העשיר שאתה פסקת בדיון שלו, קיבל בשבת דום לב, ובקשר ליורשים זה סיפור חדש". הייתי המום. דום לב!
כמה ארעי הוא אדם. מתעקש על עשרה מליון דולר, ואינו יודע אם יוכל ליהנות מהם. העשיר הזה, היה בצד המפסיד! הוא היה אמור לדעת על ההפסד כבר ביום שישי. אתם יודעים מה זה אומר? אם הפסק היה מתפרסם אז, מה היו אומרים ?
העשיר המפורסם קיבל דום לב בגלל האכזריות של הבורר. הוא ראה שהוא הפסיד עשרה מיליון דולר, ומרוב
הלם וצער נדם ליבו. הלקוח הזה היה אדם מפורסם מאוד, ואין ספק שהתקשורת הייתה עושה מטעמים מהסיפור הזה, עוד היו מזמנים אותי למשפט על מה שגרמתי לאחד מעשירי תבל. הייתי עלול לאבד את הנאמנות שלי, ולסגור את המשרד אחת ולתמיד.
אבל הקב"ה ריחם עלי, ואיש לא חושב שיש קשר בין הפסק לדום לבו של העשיר. המדפסת לא עבדה ואני זכיתי לעמוד בנסיון באותו רגע גורלי של חצות היום בערב שבת.
למדתי פרק חשוב בחיים. קל ונעים לקבל קבלות טובות, אבל כשיש סיוע מן השמים וזוכים גם לעמוד בהן עד הסוף, רואים את ההצלחות שהן מביאות. ברוך השם שזכיתי לראות את הברכה. כי השבת היא מקור הברכה.
" וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה " [ בראשית פ"ב פ"ב]
מה היה העולם חסר ? מנוחה. באת שבת באת מנוחה ! כלתה ונגמרה המלאכה ! [רש"י[
תכלית הבריאה היא כדי ישראל יעסקו בתורה וישמרו אותה, כמו שאמרו חז"ל: [שבת פח א] 'תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם ישראל מקבלין את התורה, אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו', אלא שעל אף החובה של ישראל ללמוד תורה ולקיים את העולם, עדיין הם אנוסים לעמול לפרנסתם, כדאי' [ברכות לה ב] 'אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה', ולכן חלקם מספיקים רק לקבוע עיתים לתורה, ומעטים הם שתורתם אומנתם, ולא יבטלו ממנה לעמל הפרנסה. והנה שבת קודש הוא יום שביתת מלאכה, ואין אדם טרוד בעמל פרנסתו, וכל ישראל פנויים להגות בתורה, וממילא באה תכלית הבריאה לשלמותה, ומתקיים תנאי הבריאה ורצון הבורא מראשית בריאתו, בשביל התורה ובשביל ישראל. זהו שכתב רש"י שעד יום השבת, העולם היה חסר מנוחה, כי לא יכלו ישראל לעסוק בתורה ולקיים את תנאי הבריאה בשלמות, ורק כשבאה שבת, באה מנוחה, כי נפנו ממלאכתם ללמוד תורה, וממילא התגשמה תכלית הבריאה.
באסרו חג, דרש מרן הגר"י זילברשטיין בפני הקהל, ואמר במה לדעתו יש להתחזק בימים הנוראים הללו. ההרגשה הברורה היא, אמר הרב, שהקב"ה מדבר ישירות אלינו, אל שומרי המצוות, ובמקום שנפטפט מה 'הם צריכים לעשות', אנחנו מחויבים לחשב את דרכינו, ולפייס את בוראנו יתברך ויתעלה.
והדבר הראשון הוא – חיזוק בענין שמירת השבת.
המגיד מדובנא – שקיבלתי מרבותיי שכל משליו וסיפוריו הם הלכה- למעשה – משל את משלו ואמר, ששמירת השבת דומה למלך שהיה לו עבד אחד ששירת אותו, אבל רעייתו של העבד ההוא היתה הרבה יותר מוצלחת ממנו, והמלך נעזר בה ובחוכמתה. עד כדי כך שגם אם העבד חטא פה-ושם, המלך הותירו על כנו ומשרתו, ולא הענישו, והכל בגלל אשתו, שחוכמתה היתה פי כמה וכמה מזו של בעלה. יום אחד נכנסה האשה אל טרקלין המלך, שהבחין על-אתר בפצעים ומכות שהיו על פניה. לכשהתעניין המלך מי היכה אותה, התחמקה האשה, ולא השיבה. לא לקח למלך זמן רב כדי להבין שהמכ ה היה לא אחר מאשר בעלה, שהוא העבד שלו. חמת המלך בערה בו, וציווה להוציא את העבד להורג, באמרו: 'עד עכשיו הותרתי אותך בחיים, למרות שלא היית העבד הכי-צייתן, בגלל אשתך; אבל עכשיו, שאתה מכה בה ומפריע לה במילוי תפקידה, אין לך זכות-חיים'! ו
כך הוא גם בעניינה של השבת, ושמירת הלכותיה, כותב המגיד מדובנא. השבת היא המלכה, היא הכלה של עם ישראל, כמו שאנחנו אומרים 'בואי כלה, בואי כלה'. אם העם היהודי שומר על השבת, ומקפיד על כל הלכותיה, מלמדת עליו השבת בעצמה – ככלתו – זכות גדולה, וגם המלך, מלכו של עולם, משאיר אותנו בשל כך בחיים, והכל בגלל השבת. אבל ברגע שאנחנו מבזים את שבת המלכה, ומוכיחים לעיני כל העולם יחס מנוכר אליה, אומרים בשמי-שמים שעכשיו אין לעם ישראל זכות-הגנה מפני האויבים !!! וכיון שכך, מי ישמור עלינו ???
ועל כך התפייט ה'אבן עזרא' בפיוטו הנודע, ואמר 'כי אשמרה שבת – א-לישמרני'! הנה לנו מחסה והגנה, ושמירה מעולה מאין כמוה, מפני כל הפגעים הרעים הבאים לעולם, רח"ל. נשמור שבת, והאלוקים ישמור עלינו השבת עצמה תסנגר עלינו
לכן, פנה הרב, והציע הגר"י זילברשטיין שכל משפחה תלמד בביתה 2 הלכות-שבת מדי יום ביומו, ובכך נעניק לעצמנו, ולכל העם היהודי, הגנה טובה מאין כמוה. השבת בעצמה תסנגר עלינו ותלמד זכות על עם-ה', המתחזק בהלכות שבת, ומוכיח שהיא חשובה לו
כניסתה של שבת-קודש, והכלתה על היקום כולו, גורמתַ לשינויים-של-ממש בנפשו של כל מי שדם יהודי זורם בעורקיו. כניסת השבת מחוֹללת התרוממות רוח והשראה-רבתי, ואם רק לא נתעלם ממנה, ולא 'נבריח' אותה מאתנו בכוח, נוכל להגיע באמצעותה לדרגות גבוהות, שבימי החולין הן היו רחוקות מאתנו עד מאוד. בימינו, כאשר הכל מחפשים סגולות לשמירה,
יש להוסיף כאן דברים מתוך 'ערוך השלחן' בשם השל"ה. "כאשר שמענו כן ראינו בכמה מקומות, והדורות הקודמים היו מקדימים הרבה בקבלת שבת, וכו',
והשל"ה בסידורו קודם קבלת שבת מבאר, שהאומר מזמור שיר ליום השבת אחר השקיעה מביא סכנה רבה, ולכן יזהרו לומר קודם שקיעת החמה, שאם לא כן, המזיקים שנבראו בערב שבת בין השמשות מתעוררים ממקומם להזיק".
דברי השל"ה ברור מללו, ואם נרצה לשמור עצמנו מן המזיקים, עלינו לקבל שבת לפני שקיעת החמה.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גול'ט זצוק"ל
הכותב בלב שבור וכואב ומשתתף בצערן הגדול של עם ישראל !
שבת שלום ומבורך !
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
