דקות לאחר שנשמעו אזעקות הצבע האדום ברחבי הארץ בבוקר יום שבת השחור, הגיע חובש נהג אמבולנס ותורן מוקד במד״א פניאל בוסקילה למוקד החירום 101 של מד״א, וענה לשיחות הראשונות שהתקבלו. היום, 10 ימים לתחילת המלחמה הוא מספר על רגעי האימה, הפחד והזוועות שנשמעו בצידו השני של קו הטלפון.
״הגעתי ברגעים הראשונים ומיד התחלתי לענות לשיחות 101״ משחזר חובש מד״א פניאל בוסקילה תושב חדיד, ״שיחות ראשונות הגיעו בסביבות השעה 06:40, אחרי השנייה ואתה שומע דברים איומים. אנשים צורחים, בוכים, מדממים למוות מתחננים לעזרה. השתדלתי בכל כוחי להרגיע אותם ולהדריך איך לעצור את הדימום, להמתין לכוחות הביטחון שיגיעו לחלץ.״
״ההדרכה הרפואית דרך הטלפון הייתה לעצור דימומים, איך להתקין חוסם עורקים,אמרתי להם לקחת את החגורה ואיפה בדיוק להתקין אותה. הם שלחו לנו מיקומים מדויקים שלהם ואנחנו ניסינו כמה שאפשר להעביר אותם לכוחות הביטחון".
״אני מדבר איתם ויודע שחלקם לא יחזיקו מעמד.״ הוא אומר וקולו נסדק, ״אנחנו פשוט עבדנו על אוטומט, סדר הפעולות היה ברור אבל התחושות מאוד מאוד קשות. עם כל שיחה שאתה עונה לה – הלב נופל. אתה מקבל שיחות שהן כל כך קיצוניות וזה פשוט לא פוסק.״
״קיבלתי שיחה מצעיר שניסה לברוח מהמסיבה. הוא אמר שיש לידו חברים שלו והם הרוגים. הוא עצמו פצוע ירי בחזה, וכל הזמן אני שומע ירי מסביבו. הוא תיאר לי את המחבלים בשיחים כשהוא מתחבא בתוך התעלה ולוחש.״
״בשיחות הקשות מנשוא האלה, אנשים מדברים איתך ואתה שומע אותם דועכים לאט לאט. שומע את הנשימות האחרונות במקביל לקולות ירי ופיצוצים. צעירים לוחשים לי בטלפון, כשחברים שלהם מתים לידם והם עצמם פצועים. אני מדבר איתם ויודע שחלקם לא יחזיקו מעמד״.
״מודיעה נוספת התקשרה ואמרה שבעלה היה בדרך חזרה מבית הכנסת ועכשיו הוא שוכב ולא זז בחניה של הבית באופקים.היא רואה אותו מהחלון והוא לא זז כבר חצי שעה. באופקים התקשרה אליי בחורה שאמרה שהיא רואה איך רכבים יורים על כל הבתים, ואיך גופות מוטלות ברחוב.״
