הטבח בעוטף עזה הוציא מאנשים אמוציות ומשקעים לא פשוטים. בהתחשב בעמדותיהן הפוליטיות של רוב-ככל המשפחות הנפגעות שבלשון המעטה אינן תומכות בממשלה הנוכחית, ניתן היה לשער כי עוצמת התגובה תהיה חריפה. מאוד. בשילוב המחלוקת הפוליטית שקורעת את ישראל גם בימים אלו ולא התפוגגה למרות המלחמה – התוצאה הייתה בלתי נעימה בעליל.
השרה עידית סילמן
הראשונה לספוג ביזיונות הייתה השרה לאיכות הסביבה עידית סילמן שהגיעה ללוות מספר משפחות פצועים בבית החולים אסף הרופא בצריפין. ביציאתה מבית החולים, פנתה סילמן לבני משפחות פצועים שהטיחו בה: "פשוט תלכו הביתה. אל תיתנו לנו לנהל מלחמה איתכם, כי אנחנו לא מאמינים לכם. על מי נסמוך?" אמרה אחת מהן בכאב.
תחילה היה נראה שנוצר איזשהו דו-שיח משותף, וסילמן אף הציעה את מספר הטלפון האישי שלה למשפחות. בדיוק כשהשיחה עברה לטון רגוע יותר, הגיע למקום אחד מרופאי בית החולים, והתפרץ בצעקות מחרידות. "הרסתם את המדינה הזאת! הרסתם את המקום הזה לכו מפה!" שאג בזעם, והתקרב באיום לסילמן, שנמלטה מהמקום. כשהתרחקה מעט, ניגש אליה אחד מאלו שנכחו בהתרחשות, ואמר לה: "אנחנו אוהבים אתכם, וסומכים עליכם". סיום מרגש לסיטואציה המביכה.
השרה אורית סטרוק
שרת המשימות הלאומיות אורית סטרוק הגיעה למלון ים סוף באילת, בו שוהים אנשי ניר עוז וכרם שלום. כשהשוהים שמו לב לנוכחותה של סטרוק, החלו לנסות לגרש אותה מהמקום בצעקות וגידופים. "חוצפה שאת באה! את אחת מהבוגדים של המדינה! תסתלקו מפה! אף אחד לא רוצה לראות אתכם פה" שאג אחד מהם בגרון ניחר. שטוף שנאה. "מטורפת, לכי לחווארה" הוסיף, כשבכל הזמן הזה מנסים מאבטחי השרה לבלום אותו לבל יפגע בה פיזית. סטרוק ויתרה על הניסיון לעודד את המשפחות, והלכה מהמקום.
מאוחר יותר, הגיבה סטרוק לתקרית, וכתבה כי "'אין מרצים אדם בשעת כעסו". לדבריה, האנשים האלה עברו גהינום והם ממשיכים לעבור גהינום, סבל בל יתואר. "חבל שיש מי שמפיץ שקרים נוראים וגורם להם בכך סבל נוסף ומיותר" סיכמה.
השרה מירי רגב
שרת התחבורה מירי רגב הגיעה לבית החולים שיבא לביקור חולים, אך נמלטה מהמקום כאשר קרובי משפחה של פצועים ניסו לתקוף אותה באופן פיזי. השרה הוברחה לרכבה, אך מספר חמומי מוח התקרבו לרכב כשכוונותיהם לא נראות טובות.
מאבטחי בית החולים והיחידה לאבטחת אישים ניסו להרחיק אותם. אחד מהם התנגד, ומשלא עלתה בידו להתקרב לרכב, זרק על הרכב כוס קפה גדולה שהייתה בידו, תוך שהוא פולט גידופים ונאצות. רגב הסתלקה מהמקום בעוד רכבה מלוכלך ורטוב.
השר יצחק וסרלאוף
בהיותו שר הנגב והגליל, ספג יצחק וסרלאוף ביקורת רבה על שלא מיהר לסייע למשפחות הפצועים והנעדרים. ביקורת שבאה לידי ביטוי בכמה מקרי קיצון. בעודו יושב באחד מאולפני התקשורת, חשף אחד המשתתפים כי שכניו של וסרלאוף בצפון תל אביב איימו עליו שלא יכניסו את משפחתו למקלט. וסרלאוף, שכאמור היה באולפן, סירב להתייחס לסיפור ואמר: "אני לא רוצה להיכנס לזה". אך ידוע כי משפחתו עזבה את תל אביב.
תקרית נוספת התרחשה בפתחו של קיבוץ רוחמה בשער הנגב. מתוקף תפקידו, הגיע השר וסרלאוף לפגישה עם ראש המועצה, אך נעצר בפתח הקיבוץ. בתיעוד שפורסם בתקשורת, נראה אדם נושא נשק, ככל הנראה מחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ, כשהוא מנסה לאתר את רכבו של השר. אחרי שמצא את מבוקשו, ביקש לראות את וסרלאוף, ומשנפתחה דלת הרכב, הטיח בו: "אתה צריך להתבייש בעצמך, בממשלה שלך ובאיך שאתה מתנהג". מאבטחי השב"כ ניסו לומר לו שאין זה הזמן המתאים, מה שהעלה עוד יותר את חמתו.
משהבין האיש שדבריו לא עושים כל רושם, התרגז, והורה לשומרי שער הקיבוץ לסגור אותו מיידית ולא לאפשר לשר להיכנס, תוך כדי שהוא מסנן "יאללה עופו, מגיעים לפה כל החבר'ה מש"ס שלא עשו צבא ורוצים להיכנס. לא נותן לו להיכנס". (אגב, וסרלאוף הוא לא מש"ס, הוא בכלל מעוצמה יהודית, ושירת כלוחם בגולני). לאחר כמה דקות, הורה ראש המועצה על פתיחת השער, והתקרית הסתיימה.
ולסיום: החל מיומה הראשון של המלחמה, נשמעת הדרישה משרי הממשלה בעיקר באולפני התקשורת לרדת לדרום ולמקומות ריכוז המפונים כדי לעודד את רוחם. השרים ממעטים לעשות זאת. דומה שהמקרים שתוארו לעיל עונים לביקורות ולתמיהות על יחס השרים למשפחות.
ניסיון זה כמו לקחת כוס מים עם חולות שקועים בתחתית כשמנערים צפים כל הלכלוכים. כן הוא לב האדם . ניכר אדם ב:"כיסו כוסו וכעסו!"
אי אפשר להלחם נגד הבורא וקודשי ישראל כמו תפילת יום כיפור ולא לצפות לעונש חמור בר מינן על כולנו לחזור בתשובה.דחוף!!!!!!
מה מה מה.הם עשו?
חבל….
חובה לשמור על איפוק ואהבת ישראל עם כל ההתפרציות הנ"ל
אלו אנשים שמדברים מהלב ופחות מהשכל
לגיטימי טבעי והגיוני
חובה עלינו להגדיל את האהבה האחווה והאחדות בנינו
השמאל אכל מכה של החיים, הם עוד לא מבינים שהם שוטים טועים?