בזמן שהפיד רוחש וגועש בעד ונגד ביבי ומלא ברעל והסתה נגד סקטורים שלמים, בכיכר החטופים ניתן לחוש באחדות המפעמת בין כל הנוכחים. איך אפשר לריב ולהתווכח מול האחים מהעוטף ששרדו את התופת. הם בעצמם לא אוחזים בשום דעה אידיאולוגית ולא מעניין אותם כן ביבי או לא ביבי, הם לא חלק מרובריקה מסוימת שממשיכה להתחפר בתוך העמדות ולא להתפכח מאותם אג'נדות שהובילו אותנו לאסון הנורא.
אחת השורדות, נעמה, תושבת בארי ניצבת בדוכן של היישוב שספג את המכות הקשות והיא אומרת לנו בגילוי לב שהתפכחה: "אחרי שישחררו את כל החטופים, מצידי שיטילו פצצת אטום על עזה. לפני זה דגלתי בעמדה שצריך להתחשב בילדים ובנשים שהם בלתי מעורבים, היום אני מבינה שאין בלתי מעורבים".
לכיכר השוכנת בטבורה של תל אביב מגיעים יהודים מכל רחבי הארץ שבאים לעודד את מצב רוחם. אוהד מכפר עזה, מתגורר באחד הבתים הראשונים הסמוכים לגדר שבה חדרו המחבלים. "הם נכנסו לבית הראשון ביישוב, ירו באחד הדיירים, אני הייתי באותו זמן בקומה השנייה ושומע את המחבלים מדברים בערבית. היו לי רגעי אימה שחששתי על חיי. אחרי כמה דקות הם יצאו מהבית ומאז שמעתי בעיקר קולות ירי. רק בראשון בבוקר, הגיעו חיילים וחילצו אותי. עד ראייה נוסף מספר: "ישבנו בממ"ד ובמשך חצי שעה נאבקנו במחבלים שניסו לפתוח את דלת הממ"ד".
אוהד, כמו יתר החברים שלו בעוטף, סבור כי בבוקר שמחת תורה הייתה מתקפת סייבר שהחשיכה את המצלמות של התצפיתניות, ובכך עיוורה את העיניים של העוטף. "רק ביום רביעי הצליחו כוחות צה"ל להשתלט על רוב המחבלים. זה לקח זמן כי המחבלים נכנסו לפירים בקיבוצים שחפרו מבעוד מועד", הוא מגלה. "חיל האוויר בכלל לא היה רוב היום, חיכינו לצבא ולמסוקים, אך הם לא באו".
רוב התושבים בכפר עזה שוהים כעת בקיבוץ שפיים שבשרון, אך מספר חברים העדיפו להישאר בתל אביב ולנהל מאבק לשחרור החטופים. הם ישנם באוהלים שהקימו שם. אתמול הם עשו הפרשה חלה למען שחרורם, בשבוע שעבר נערך מעמד הכנסת ספרי תורה ומאות תושבים בעוטף חבשו כיפות ותקעו בשופרות. "אנחנו מקבלים אהבה אינסופית מעם ישראל שמתאחד וסוף סוף חזרנו לאהוב את אחד השני".
