המלחמה מול החמאס נכנסה לחודש השלישי. על פי הדיווחים צה"ל מתקדם התקדמות יפה בעזה. ראינו מחבלי חמאס מרימים ידיים ונכנעים, ראינו את כוחות צה"ל כובשים שטחים חשובים ברצועה.
לצערנו הקרבות גובים קורבנות מחיילי צה"ל. נשמעות אמירות כאילו שהאמריקאים לוחצים קלות על ישראל להתכוונן לסיום הקרבות. לי ברור דבר אחד – אסור שהמלחמה תסתיים בלי תמונת ניצחון מובהקת לצה"ל. תמונת ניצחון היא תפיסתם של סינואר ושל מוחמד דף כתנאי הכרחי, אך לא מספיק. צריך גם שהחמאס יאבד את יכולתו לפגוע באזרחי ישראל. אז, ורק אז, יוכלו משפחות המפונים לשקול את חזרתם לישובי עוטף עזה, כמובן אחרי עבודות שיקום יסודיות. כמובן שאסור לשכוח את החטופים.
כל פעולה צריכה להיות מוכוונת להצלתם. וגם אם כדי לשחרר חטופים צריך להכריז על עוד הפוגה – יש לעשות זאת בשל המובן מאליו – יש לעשות הכל כדי להציל את נפשם של החטופים. צה"ל חזק דיו כדי לחזור לפעילות מלאה גם אחרי הפוגה. הוא הוכיח זאת פעם אחת ויוכיח זאת שוב, אם יצטרך. בעניין זה יש להעלות על נס את עצם המאמץ לחלץ חטופים על ידי פעולות נועזות של חיילי צה"ל. אמנם השבוע פעולה כזו לא צלחה, אבל הדבר מוכיח נחישות ודבקות במטרה.
ובעת הזו אסור לשכוח את הצפון. כרגע אנחנו בעצם רק מגיבים לפעולות של החיזבאללה. הם יורים – אנחנו יורים. הם אינם יורים – גם אנחנו חדלים אש. בינתיים עשרות אלפים מתושבי הגליל, כולל תושבי העיר קריית שמונה, נטשו את בתיהם ובעצם הם סוג של עקורים מביתם. זה לא יכול להמשך זמן רב. זהו גם מצב בלתי נסבל בעליל. מדינת ישראל חייבת לגרום לכך שיהיה בטוח להתגורר בצפון, בגבול עם לבנון. לאחר אירועי 7 באוקטובר סף הרגישות של כולם עלה ולכן החזרה הביתה לא תהיה אוטומטית. התושבים יידרשו בטחון ותחושת בטחון ותפקידם של קברניטי המדינה לדאוג לכך.
בדיקת מצב הרוח
השבוע פורסם סקר מנדטים בערוץ 13. ישנה מחלוקת האם ראוי בכלל לערוך סקרי בחירות בעת מלחמה, כאשר כולנו תובעים מהפוליטיקאים לעסוק רק במלחמה ולא בפוליטיקה. ועדיין אני מתייחס לפרסום הסקרים כאל נייר לקמוס הבודק את מצב הרוח האזרחי במדינה בעת הזו. ניתוח הנתונים מאד מעניין. הקואליציה הנוכחית קיבלה בסקר 46 מנדטים בלבד.
כדאי לשים לב שערב פתיחת המלחמה פורסם במעריב סקר של מנחם לזר בו קיבלה הקואליציה 55 מנדטים והליכוד קיבל 28 מנדטים. הירידה באהדה לקואליציה נבעה כמובן מהרפורמה המשפטית והתגובות הקשות אליה. כשכולם חשבו שמדובר בתוצאות שהן שפל שאפשר רק להתרומם ממנו הגיעה המלחמה וטרפה את הקלפים עם ירידה נוספת, כאמור.
יש לזכור שלקואליציה 64 מנדטים, כלומר היא הפסידה במהלך הדרך ובוודאי בעת המלחמה 18 מנדטים (!). זוהי ירידה נדירה בחיים הפוליטיים בישראל. הנהנה המרכזי הוא בני גנץ שזינק ל 37 מנדטים לעומת 29 מנדטים שהיו לו ערב המלחמה ובוודאי לעומת 12 המנדטים שקיבל בבחירות.
אבל, צריך לשים לב שהמנדטים של בני גנץ הם פריכים, כלומר שכל משב רוח קל גוזל ממנו מנדטים. איך יודעים? קמיל פוקס, סוקר ערוץ 13 הוסיף תחילה את שמו של יוסי כהן, שקיבל בסקר 12 מנדטים שרובם המכריע על חשבון בני גנץ שירד מ-37 מנדטים ל-27 מנדטים, איבוד של 10 מנדטים.
התמונה אפילו דרמטית יותר כאשר הסוקרים הכניסו למשחק את נפתלי בנט, הזוכה לעדנה בדמות 19 מנדטים, שמורידים את בני גנץ ל 22 מנדטים בלבד. מה שעולה מכל הניתוחים הוא שבני גנץ מהווה כלי קיבול לכל המאוכזבים – מימין ליכוד ומשמאל – יאיר לפיד. אבל מה שיותר ברור הוא שקולות רבים של ימין רך בדמות יוסי כהן ובנט רק "חונים" עכשו את בני גנץ ובבוא העת יעברו אליהם, אם אכן ירוצו.
אגב, מה שעוד עולה מהסקר שאם אכן שחקנים חדשים בדמותם של בנט, יוסי כהן וגם האלוף במילואים יאיר גולן יכנסו למגרש הפוליטי – נישאר אחרי בחירות בלי הכרעה ברורה. כיום הליכוד הוא המנצח המובהק של הבחירות האחרונות עם 32 מנדטים (לעומת 18 מנדטים בלבד בסקר 13 שהתפרסם השבוע), אבל אם תוצאות הסקר יהפכו למציאות – הרי שהמפלגה הגדולה ביותר תהיה עם עשרים וכמה מנדטים. זו אינה מובהקות.
כלומר, אם אלו יהיו התוצאות – תוקם ממשלה בה יהיו חברות מספר מפלגות שלאף אחת מהן אין רוב מובהק על פני האחרות. זה עשוי להיות מעניין. תוצאות הסקר שפורסם השבוע בו כאמור נראה שלקואליציה הנוכחית אין סיכוי בבחירות חדשות – ברור שנתניהו יעשה הכל כדי לשמר את הממשלה ואת הקואליציה הקיימת. מכאן ברור למה נתניהו מתמסר גם לסמוטריץ' וגם לבן גביר. הוא רוצה להבטיח שהם יהיו איתו גם ביום שאחרי המלחמה.
דרוש טיפול מיידי
בתחום הכלכלי מתרחשת דרמה גדולה שאינה בראש סדר היום של הממשלה: מחסור עצום בפועלים לבניה ולחקלאות. המשק הישראלי והפלסטיני (יו"ש) התרגלו לסמוך זה על זה. הקבלנים הישראלים הסתמכו על כוח עבודה משטחי יו"ש ואילו הרשות הפלסטינית התרגלה שקבלני ישראל מפרנסים את פועליה.
המלחמה הביאה להפסקת הסידור מטעמי בטחון. עכשיו המשק הישראלי נותר ללא פועלים ולכן הממשלה חייבת לדאוג להבאת פועלים זרים במספרים גדולים של עשרות אלפים.
אם זה לא יקרה ומהר – הענפים הללו הנשענים על עובדים זרים או פלסטינאים – יהיו במשבר אדיר, חברות ומשקים יקרסו ואיתם יקרסו גם קבלני המשנה שלהם ועם כולם גם הבנקים יהיו בבעיה רצינית של חובות אבודים. מישהו בממשלה חייב להבין ולטפל בסוגיה. במיידי.
