ראש ישיבת 'חברון' וחבר מועצת גדולי התורה הגאון רבי דוד כהן נאם בכנס לב שומע בפני מחנכים רבים שצפו בשידור חי , בדבריו העביר מסר לראשי ישיבות כיצד לפתוח את זמן הקיץ בצל הקורונה
בהדרכתו אמר כי "בשיחת טלפון קל יותר לנהל שיחה נעימה עם תלמיד, כי העמידה מול הרב פנים אל פנים יוצרת ריחוק, משא"כ בטלפון. בשיחה זו צריך להמנע מלחץ על התלמיד לא לדחוק אותו לדבר, כי זה רק ירחק אותו יותר, אתה צריך לנהוג ב"את פתח לו", לפתוח לו את הפתח לדבר ולומר מה שעל לבו, מה מצבו הלימודי, מצבו הנפשי, בלי לחץ, אבל להעביר לו את המסר שהדלת פתוחה, שאם ירצה לדבר יש לו למי לדבר"
"היו כאלה שדיברו שבזמן כזה ראוי להכניס לימודים בצורה שונה מהרגיל. ואמרתי על זה דבר חריף למי שהציע כן, אתה רוצה לעזור לציבור, אבל אתה ממשיך את בין הזמנים.
לבא ולקבוע לימוד של "לבו חפץ", הלכה, חומש, נושאים תורניים חדשים, משמעות הדבר היא שאנחנו ממשיכים את בין הזמנים, בבין הזמנים צריכים להתרענן אז לומדים נושאים נוספים. אבל המגמה שלנו היא להתחיל את הזמן.
אם לא נעמיד כאן זמן, לא יהיה לנו בית מדרש, לא יהיה לנו המשך כאשר בעז"ה יפתחו הישיבות, והרי מדברים כבר לפתוח את בתי המדרשות. צריך לקבוע לעצמינו – בין הזמנים נגמר והתחיל הזמן.
כמובן, שבתנאים שהוזכרו, דירות קטנות והפרעות, צריך להתחשב ולפעול במסגרת האילוצים, ובוודאי בלי לחץ. אבל המסגרת צריכה להיות המסגרת של ביהמ"ד. אם מעבר למסגרת ביהמ"ד, ישנה אפשרות ללימודים נוספים שנותנים הרגשת התרעננות וחידוש, מה טוב ומה נעים, אבל התנאי העיקרי, הוא להיות שייך לביהמ"ד ומחובר אליו, ולא – אתה נמצא בביהמ"ז.
לכן אין טוב לעשות סדרים חדשים אלא היסוד צריך להיות כפי הרגיל, עיון בבוקר, בקיאות בצהרים וסדר שלישי בקיאות או עיון. לימודים נוספים יכולים להיות רק חוץ מסדרי הישיבה ונוסף עליהם".
צפו בנאום המלא:
לדבריו "עם ישראל עבר נסיונות קשים בדורות קודמים, היו תקופות הרבה יותר קשות, שביחס אליהן הנסיון הזה הוא קל. השואה לא רחוקה מאתנו, יהודים עברו משברים קשים מאוד. אני עוד זוכר את תקופת הצנע שהיתה ביצה א' ליום, בהיותי בישיבת חברון לא היו כלל ביצים, אלא רק מי שקנה ביצה הטבח היה מטגן אותה, עברנו מלחמות, שהיו פחדים גדולים, היו התמודדויות רבות, הדור הצעיר לא רגיל לזה, שנים רבות שלא ראינו נסיונות כאלה. לא ראינו מי שניזוק מהנסיונות האלו, אדרבא הנסיון יותר מחשל. הבעיה היא שהדור הזה הוא יותר מפונק, דור נהנתן, דור שלא מורגל בדאגות, אבל ברור שלא זו היא צורת החיים הנכונה והראויה. העולם נברא עם מצבים של צרות ומלחמות, עם ישראל עדין בגלות, אין מצב של כולו טוב. צריך לאמר להם, בחיים יש קשיים, צריכים להבין שהכל זה השגחה עליונה, ויש להאמין באמונה שלמה שהקב"ה מוביל אותנו לכיוון הנכון ואסור לנו ליפול במצבים האלה, הדבר הנורא ביותר הוא להרים ידים ולומר קשה לי, אינני יכול ולהתיאש. עלינו לומר, אני מתמודד, אני יכול".
התייחסות מעניינת של ראש הישיבה במהלך דבריו לנשיא לשעבר ברק אובמה "היה בארה"ב נשיא ששלט בכל אמריקה בבחינת עבד כי ימלוך, שהיה אומר תמיד "אני יכול", זו היתה הסיסמא שלו. אבל זה לא נכון, אדם לא יכול שום דבר, הקב"ה מנהל את העולם. אותו אדם השאיר אחריו אדמה חרוכה".
"אבל אנחנו הבני תורה רשאים לומר "אני יכול", מבחינה רוחנית, כי כמו שהקב"ה שולח נסיונות כך הוא שולח כוחות לעמוד בהם, אנחנו יכולים בעז"ה להוציא את הכוחות לפועל, מסוגלים להתמודד ולהצליח ולעמוד בנסיונות בעז"ה. ויש ללדעת, אמנם לפעמים עננים מכסים את השמש, אבל בסופו של דבר השמש זורחת, והמשבר יחלוף. צריך לדעת שיש בורא עולם, הכל בהשגחה, להתמודד ולהמשיך הלאה".
כל מילה בסלע
חבל מאוד שאתה לא מיישם את השיטות האלו מול התלמידים שלך,
אז מה אם הם לא נולדו חילוניים
כל תלמיד צריך לקרב.
בושה