זה היה בקיץ של תשס"א, ידיד הישיבה איש עסקים אחד ומיוחד בהחזקת התורה יצא לארץ ישראל למספר פגישות עסקיות. לפני תחילת יום העבודה ביום חמישי כ' באב תשס"א, הוא החליט לעצור במסעדה סמוכה ברחוב קינג ג'ורג' לאכול. הוא התאכזב לגלות שיש לפניו שורה די גדולה של לקוחות, והציץ כל הזמן בשעונו, תוך שהוא משמיע קולות שהביעו קוצר רוח. מספר פעמים החל לעזוב את מקומו בתור, רק כדי לחזור מיד, בתקווה שעכשיו זה יתקדם מהר יותר. לפתע הסתובב האיש שלפניו ואמר: "נראה שאתה ממהר. אני לא. למה לא להחליף איתי מקום ? לא מפריע לי לחכות עוד חמש דקות". האיש הופתע בהתחלה שמישהו יוותר על מקומו בתור, אבל אז חשב, מי הוא שיתלונן ? הוא קיבל בתודה אתה הצעה האדיבה. ברגע שקיבל את ארוחת הבוקר, הוא התיישב לאכול במהירות – ויצא מהמסעדה. ידידי הלך כ 200 – פסיעות, כששמע קול נפץ אדיר וחש בחבטה חזקה. הוא הסתובב וראה את מסעדת סבארו, שבה אכל כמה רגעים קודם לכן ארוחת בוקר, עולה בלהבות. לקח כמה רגעים עד שגודל הטרגדיה נקלטו במוחו, ורק אז הוא קולט שבעצם היהודי שהחליף אתו מקום, כנראה נשאר במקום שבו התחולל פיגוע! כן, הוא היה צריך לאכול ארוחה באותו זמן. האיש החביב שילם אולי את המחיר האולטימטיבי. ידידי החל לברר מה עלה בגורל מיטיבו עד שמצא לבסוף את האיש החביב. הוא שכב פצוע בית החולים פצוע, מלווה בבנו הבוגר. "
אבא שלך הציל את חיי!" סיפר הלה לבן הדואג, הוא סיפר לו את כל הסיפור על איך אביו החליף איתו מקום. כשהדמעות זלגו על פניו, ידידי הוציא את כרטיס הביקור שלו ואמר: "אני איש עסקים מצליח באמריקה. המשרדים שלי ממוקמים בקומת 101 st של מגדלי התאומים. אני חוזר הביתה; זה המספר שלי. אם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור למשפחה שלך, אנא הודע לי. תסמוך עלי, נתת לי את חיי. אני אשמח לעזור לך." תסמוך עלי.
שלושה שבועות לאחר מכן קיבל ידידי טלפון מבנו של האיש. ככל הנראה, פציעותיו של אביו הצריכו ניתוח מעבר למה שניתן היה לספק לו בארץ ישראל. הוא נזקק לניתוח ספציפי שיבוצע במיומנות בבוסטון. האם חברם האמריקאי החדש שנרכש יכול לעזור ? טלפון אחד ותוך כמה שעות הכל היה מסודר – מההתחלה ועד הסוף. הניתוח הטיסה המלון הכל הכל עד הפריט האחרון .
והניתוח נקבע לאמצע ספטמבר, ידידי לא עוזב אותם לרגע הוא איתם מהתחלה ועד הסוף ,הוא יפגוש אותם בנמל התעופה קנדי כשינחתו ויהיה איתם משם לאורך כל התהליך. ביום ג', כ"ג אלול תשס"א – 11 בספטמבר 2001 , המיטיב האמריקאי יצא ממשרדו בקומת 101 stשל מגדלי התאומים בשעה 8:00 בבוקר בשעת ,08:31 המטוס הראשון הוריד את מגדלי התאומים
. היהודי הירושלמי הזה זכה פעמיים להציל את חייו של ידידי איש העסקים האמריקאי.
בראשית פרק נ
וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי:……
אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב:
בדברי יוסף לאחיו:כמה פעמים משכנע אותם "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים"
על פני השטח נראה שהאחים גרמו לירידתו של יוסף למצרים. יוסף מדגיש את הכשל של נקודת מבט כזו. ה' מושך בחוטים; הוא מתמרן אירועים מאחורי הקלעים. אנחנו חושבים שאנחנו אחראים, אבל אנחנו חייבים להיות מודעים לכך שאנחנו לא. אנו עשויים לקבל החלטות, אבל רצון ה' עומד ומבוצע תמיד. הקב"ה רצה שהעם היהודי ירד למצרים כחלק מהתוכנית האלוקית שלו. כך, הוא תמרן את האירועים כך שיוסף היה הראשון לרדת, עם יעקב אבינו ושאר בני המשפחה בעקבותיו. כאשר לאדם יש את המזל להסתכל אחורה, להשתמש במבט לאחור כנקודת מבט כיצד להבחין באירועים, ניתנת לו הזדמנות מעוררת קנאה לראות את יד ה' פועל, מנחה את האירועים סביבו לקראת מטרה ספציפית. לאחר מכן אנו מבינים שהאדם אינו מסוגל להרים את אצבעו מבלי שהשם קבע זאת במקור. זה לא המקום ולא הפורום להיכנס לדיון פילוסופי עמוק בנושא סיבה ותוצאה. די לומר שהשם שולט.
אם רק היינו פותחים את עינינו, היינו רואים שהאדם הוא לא יותר מבובה שהמיתרים נשלטים על ידי אמן היקום.
אבל אנו כן יכולים לשלוט במצב על ידי תפילה …
אחד מחילנו מלכיאל בן יוסף הנמצא בעזה. אתמול הוא היה עם פלוגת המילואים שלו באיזור שכבר טוהר ממחבלים ושדחפורים הרסו שם את התשתיות. היה להם הפוגה של כמה דקות וכולם התיישבו לנוח.
מלכיאל שראה שהשמש שוקעת ניצל את ההפוגה להתפלל תפילת מנחה. הוא הסתובב להתפלל לכיוון ירושלים בעוד שכל החיילים ישבו עם הגב לכיוון הזה. בעודו בתוך תפילת שמונה עשרה הוא פתאום רואה להפתעתו שעולה מהקרקע מחבל עם R.P.G כנראה מפיר מנהרה שלא התגלה. מלכיאל מספיק לתת צעקה לכל החברים ויורה לעבר המחבל החברים הצטרפו אליו לירי וחיסלו את המחבל
.
היתה התרגשות גדולה בפלוגה. והחברה של הפלוגה קבלו שמחר כולם עוצרים להתפלל מנחה.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
"אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: (מח, כב)
יעקב אבינו אומר על שכם " וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי "
מביא רש"י שני פירושים, מה כוונת יעקב. א. "כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתכנסו כל סביבותיהם וכו', וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדם".
ב. "בחרבי ובקשתי – היא חוכמתו ותפלתו", וכמו שתרגם אונקלוס: "בחרבי ובקשתי – בצלותי ובבעותי ". דבר משונה מאד. כולנו יודעים מה קרה בשכם. שמעון ולוי עשו במרמה, עבדו עליהם, ואז, שלחו את בני שכם למול וביום השלישי בהיותם כואבים, נטלו חרב והרגו את כולם. עוד מעט יעקב אבינו מקפיד מאוד על המעשה הולך לצעוק עליהם וגוער בהם
"שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם " מפרש רש"י: "אומנות זו של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו". ולמרבה הפלא, בפסוק כאן יעקב אבינו מייחס את מעשה שמעון ולוי אליו: "אשר לקחתי" – אני לקחתי את המעשה שלהם על עצמי ?
שמעון ולוי, שני נערים בני שלוש-עשרה, מצליחים לחסל את שכם. אנחנו יודעים איך שכם נראית היום… השם ירחם. מסתבר שהיא הייתה קן צרעות כבר מאז. איך הם מצליחים ? הם בריונים ? ודאי שלא ! מגלה יעקב אבינו: אתם יודעים איך הצלחתם ? כשאתם הלכתם לשם – אני עמדתי בבית והתפללתי עליכם ! ההצלחה שלכם הגיעה מהתפילות שלי !
בהמשך הפרשה : יעקב אבינו מברך את דן: " יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְב֖וֹ אָחֽוֹר" [מט, יז] , ורש"י מפרש שיעקב התכוון לשמשון שהצליח לנקום את נקמת ישראל מיד הפלשתים. הפלשתים הסבו לישראל צרות צרורות ושמשון הגיבור הצליח לעשות בהם שׁמּוֹת, כפי שמסופר בנביא. בסוף ימיו גילו הפלשתים את סוד כוחו, ומשהורידו את שערות ראשו – סר כוחו ממנו. כשהלכו לרקוד ולשמוח בבית העבודה זרה שלהם, שמשון ביקש שמה'
"וְחַזְּקֵ֨נִי נָ֜א אַ֣ךְ הַפַּ֤עַם הַזֶּה֙ הָאֱלֹהִ֔ים" שופטים פרק טז " הוא לפת את עמודי הבניין שהתמוטט, וכל באיו מתו. חז"ל אומרים שמספר המתים באותו אירוע היה גדול יותר ממספר כל הפלשתים שהרג בחייו. שם היה הניצחון הגדול! על האירוע הזה התנבא יעקב אבינו: " לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְקֹוָֽק:" בכל הציורים, שמשון מצויר עם שרירים מפותחים במיוחד. וכך נכנס לתודעתנו שכוחו של שמשון זה עוצמת גופו, 'שמשון הגיבור…' והאמת, היכן היה שיא ההצלחה שלו ? דווקא כשלא היה לו שום כוח ! איך הוא הצליח, אפוא, למוטט בניין בלי כוח ? כי יעקב אבינו התפלל עליו "לישועתך קויתי ה'"! מהמקרה הזה עלינו להקיש לכל יתר הניצחונות, שגם הם לא היו מכוח העשייה שלו אלא מכוח התפילות
. ה"חזון איש" זצ"ל היה אומר: "כל דבר שהייתי צריך להרבות בהשתדלות – הייתי ממעט בהשתדלות ומרבה בתפילה!" ההשתדלות הטובה ביותר היא בהתפילה.
כדאי שנדע שגם היום ה' מחכה לתפילות שלנו ושנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גלי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
