מאחורי הקמפיין לעצירת המלחמה מסתתרים מניעים פוליטיים / אריה זיסמן

מאזינים בהנאה

אין עצימות, יש חמיצות: ערוצי התקשורת הערבים משדרים את אווירת הדכדוך ומתעודדים

עוד לפני שדובר על המעבר לשלב השלישי של המלחמה, שלב העצימות הנמוכה, כבר החלו בעלי הטורים והפרשנים הבכירים בתקשורת לשדר חמיצות ודכדוך. חלקם עשו זאת מיד בתחילת הלחימה, כאשר ציינו כי אין שום התכנות להשיג את שתי מטרות הלחימה, מיטוט החמאס ושחרור החטופים בו זמנית. מאז לאורך כל המערכה משדרים רבים מאנשי התקשורת תחושה של הפסד, דשדוש, ואי יכולת להגיע להכרעה ולבטח חוסר אפשרות להגיע ל"תמונת ניצחון"

עד לפני כשבוע, עסק הקמפיין של אותם פרשנים בעידוד עסקה לשחרור החטופים במחיר של "כולם בעד כולם", קרי שחרור אלפי מחבלים עם דם על הידיים תמורת החטופים (החיים והמתים) שבידי החמאס. אותם פרשנים לא העזו לדבר על היענות לדרישת חמאס להפסקת הלחימה באופן מוחלט. הדיבור על כך היה מחוץ לתחום. הם אמנם טענו כאמור ששתי מטרות המלחמה סותרות זו את זו, ודחו את עמדת הצבא שדווקא הלחץ הצבאי הביא לעסקאות הקודמות. אולם כאמור לא העזו לדרוש את הפסקת הלחימה.

כל זה נגמר. הקמפיין החדש של אותם פרשנים, אנשי תקשורת ואנשי צבא בדימוס נע עתה סביב הדרישה להפסיק כליל את הלחימה. "קודם נפסיק את הלחימה ואז נתקדם בעסקה", הם טוענים בנאיביות. חלקם מסבירים ביובש עם ארשת פנים עגומה, שנגמר עידן הניצחונות ונגמרו תמונות הניצחון. לדבריהם, כי אלו שאומרים, "נילחם עד הסוף, עד השמדת החמאס אינם אומרים אמת. כוונתם כמובן לנתניהו ולאנשי הימין.

דרישתם להפסקת הלחימה מעוררת מחלוקת בעיקר בקרב אנשי המילואים שחוזרים מעזה ולא מבינים מדוע לעצור את הלחימה לפני סיומה. לשם מה נהרגו כה הרבה חיילים. השארנו הרבה חברים מאחור" הם אומרים בכאב בלתי מוסתר.

אין מנוס מלקבוע כי מאחורי הקמפיין לעצירת המלחמה מסתתרים מניעים פוליטיים, שחלקם צפים על פני השטח. הרעיון שלהם נובע מהחשש, שנתניהו ייקח לעצמו את הקרדיט אם יירשם ניצחון ברור בעזה, ואז יבקש להתמודד שוב על ראשות הממשלה. "הדיבורים על הפסד ואי יכולת להכריע את החמאס, מרפים את ידי הצבא ומשרים אווירה של דכדוך ודשדוש", אומרים גורמים בימין.

הדבר כמובן נופל על אוזניים קשובות בצד השני. ערוצי התקשורת הערבים משדרים שוב ושוב את דברי אותם פרשנים ישראלים כהוכחה להפסד הצפוי של מדינת ישראל בעזה. יש להניח שסינואר מאזין לוויכוחים כאן ואומר לעצמו: עלי להמתין ולשרוד עוד קצת ואז הלחימה תיפסק ואוכל לצאת בתהלוכות ניצחון ברצועה.

מי שכבר אמר את הדברים באופן מפורש, הוא מנהיג החיזבאללה נסראללה. באחד מנאומיו האחרונים אמר: "חכו חכו מה יקרה בישראל בסוף הלחימה. חכו חכו! המחלוקת שם תפרוץ עד השמיים". נסראללה לצערנו מכיר היטב את הלך הרוח בישראל ובעיקר באולפנים.

עכשיו ולא לשווא

המילה הכואבת בה משתמשים משפחות החטופים הפכה לסיסמה של מתנגדי הממשלה

המילה הפופולרית ביותר בימים אלו בשיח הפוליטי, "עכשיו", אומצה ונלקחה מהכאב הגדול של משפחות החטופים, שדורשות "שחרור עכשיו". בכל ראיון שהם מעניקים ובכל כינוס בו הם משתתפים, הם חוזרים על קריאתם לשחרר את יקיריהם מעזה "עכשיו"! בתקווה שקריאה זו לא תהיה לשווא.

מילת ה"עכשיו" אומצה בהתלהבות על ידי אנשי המחאה, שחלקם מנהלים את הקרב שלהם נגד הממשלה והעומד בראשה על גבם של החטופים. כך לדוגמא, בסרטון שהופץ השבוע, מתועדת אישה כשהיא מחלקת סרטים צהובים (סמל שחרור החטופים) באחד הצמתים בתל אביב. נהג שפתח את חלונו כדי לקבל את הסרט, גילה כי על תיקה של המחלקת הוצמדה מדבקה גדולה ובולטת: "הדחה עכשיו". לשאלתו, האם יש קשר בין המדבקה לסרטון הצהוב, נמנעה האישה מלענות ועברה לרכב הבא. הקשר ברור.   

כך או כך, כאשר משפחות החטופים דורשות שחרור עכשיו, זה בהחלט מובן, שהרי כאבם ברור וחד. הם עושים כל שביכולתם לשחרר את יקיריהם ומותר להם להשתמש בכל מילה שהם מוצאים לנכון, מבלי שיחטפו ביקורת. זאת למרות שעצם הקריאה מעלה את מחיר החטופים אצל אנשי החמאס.

אבל כאשר המילה הזו הופכת לסיסמא של מתנגדי הממשלה, זו כבר נשמע שלילי ולא אחראי. במקום להפנות את הקריאה הזו לדרום אפריקה, להאג, לאו"ם, לצלה"א, ואפילו לארה"ב, שלא התנתה את הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה בשחרור החטופים, זה נשמע רע וכאמור מעלה עוד יותר את מחיר החטופים בכל עסקה עתידית אפשרית.   

במבט (פוליטי) לאחור אפשר לראות, שבכל פעם שמצמידים את המילה "עכשיו" לקריאה כלשהי, זה פוגע במטרה וברעיון. הדוגמא הבולטת היא "שלום עכשיו", קריאה שלא הביאה לישראל שום תועלת, אלא רק נזקים וחורבן. ההפגנות של אנשי "שלום עכשיו", חיזקו את ידי מצרים בהסכם השלום עם ישראל עד מסירת כל סיני. בדיעבד סיפר גם פייסל חוסייני הממונה על ענייני ירושלים ברשות הפלשתינית, כי "שלום עכשיו" היוותה גורם בכרסום האחדות הישראלית. ואכן תנועה זו מצטיירת עד היום כבעיתית וקיצונית.

המילה עכשיו משמשת גם את אלו שרוצים "בחירות עכשיו", ובלבד "שנתניהו ילך הביתה עכשיו"! המניעים הפוליטיים ברורים: הסקרים כרגע נוטים לטובת מתנגדי הממשלה, ולכן מבחינתם עדיף "בחירות עכשיו". 

מנגד נמצאים אותם אנשי הצבא וכן הדרג המדיני, שדורשים שלא לעמוד עם סטופר ביד, אלא לתת לחיילים לבצע את מלאכתם. גם הם משתמשים במילה "עכשיו" אך בהטיה שונה: "ניצחון עכשיו, מחלוקת ופוליטיקה אחר כך".     

"יחד, מחדש"

בחירות עכשיו: אנשי המחאה עוטפים את מאבקם באריזה חדשה וידידותית יותר  

ראשי המחאה שהובילו את ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית רוצים מאד לצאת שוב לרחובות, ולהפגין נגד הממשלה והעומד בראשה. המפגשים על הכבישים חסרים להם. אולם הם מבינים שזה לא הזמן. מחאה ציבורית בתקופת מלחמה, כשבכל יום מתפרסמים שמות של חללים נוספים, לא תתקבל בהבנה. האווירה הציבורית הרגישה לא מאפשרת הפגנות נגד הממשלה בתקופת מלחמה. כאשר יורים, לא מפגינים. מלבד זאת הרפורמה המשפטית כבר מתה בבג"צ, והסיבה הזו נעלמה לבלתי שוב.

לפיכך מנסים אנשי המחאה להתחכם ולצאת לרחוב עם סיסמא אחרת. שלטי החוצות כבר נראים במקומות רבים בארץ, הקמפיין יצא לדרך והוא ארוז בצורה ידידותית ונשמע מתקתק ולא מזיק: "יחד, מחדש". המסר כפול: מצד אחד משדרים אחדות עם המילה "יחד". מצד שני דורשים  משהו חדש, ללא מחאות, בלי גינויים ובלי נאצות.

מאחורי המסר הידידותי הזה, עומדת התכנית להחליף את נתניהו באמצעות בחירות מידיות עכשיו, אפילו תוך כדי לחימה. אנשי המחאה מחכים בכיליון עיניים שגנץ יעזוב יחד עם מפלגתו את הקואליציה, וזה יהיה האות ליציאה לרחובות. ההתארגנות הפעם תהיה שונה.

ראשי המחאה מקווים לגייס מילואימניקים שיחזרו מעזה, לצד המפונים מהדרום ומהצפון, משפחות החטופים וגם משפחות שכולות. המסר המרכזי יהיה כאמור: בחירות עכשיו, תחת הסיסמא: יחד מחדש. המארגנים מקוים לראות בין המפגינים גם אנשי ימין, שיתמכו בבחירות לאחר הכישלון הצבאי והמדיני.

להערכת אנשי המחאה, אם הם לא ייצאו לרחובות ואם לא תהיה מחאה ציבורית אפקטיבית ורחבת היקף, אין שום סיכוי שיוכרזו בחירות מוקדמות. נתניהו אינו מתכוון לעשות את מלאכתם ולהודיע מעצמו על הקדמת הבחירות.

בינתיים נערכות הפגנות קטנות מדי מוצאי שבת ברחבת הבימה בת"א נגד נתניהו, ללא כוח קפלן וללא אחים לנשק. המפגינים נושאים שלטים בהם נראה נתניהו בצירוף כף יד מדממת על רקע קריאות נגדו "בוגד"! בוגד"! "אנחנו לא רוצים להשאיר את הרחובות ריקים לגמרי ולתת למכונת הרעל להשתלט", צוטט אחד המארגנים.

התקציב להפגנות הללו לצורך הארגון, השלטים, מערכת ההגברה וכו', מגיע מהכספים שנותרו מהתרומות להפגנות המחאה נגד הרפורמה, שנקטעו עם תחילת המלחמה. "כוח קפלן" אמנם נעדר רשמית מההפגנות הללו, אבל אישים מרכזיים בו דוגמת משה רדמן, קוראים ברשתות החברתיות להגיע ולהשתתף בהם. רדמן עצמו, שהצהיר עוד טרם המלחמה על כוונתו להקים מפלגה, עורך גם חוגי בית. גם הוא סבור שכאשר גנץ ואיזנקוט יצאו מהממשלה ויקראו לבחירות, הכול יתפרץ החוצה למשהו ענק ביותר, שטרם היה כמותו.

הדלפות תכופות

הולכים ומתרבים הסימנים לסופה של ממשלת החירום, שלושה חודשים לאחר הקמתה

צמד המילים "היום שאחרי" הפך לפופולרי ביותר מאז תחילת המלחמה. כל דבר נמדד ב"יום שאחרי".

השימוש המרכזי בצמד המילים הזה הוא בשאלת היום שאחרי בעזה: האם כבר עתה צריכים לדון בכך, או קודם לנצח ורק אז לעסוק במה שיקרה ברצועה. הצדדים לכאן ולכאן, ועמם כמובן השיקולים הפוליטיים.

נתניהו מעוניין לדחות כמה שיותר את הדיון ביום שאחרי בעזה, כדי להימנע מחילוקי דעות בתוך הקואליציה שלו עם הימין, על רקע הדרישה האמריקאית להכשיר את הרש"פ ("החדשה") כמי שתשלוט בעזה ביום שאחרי. מנגד גנץ ואיזנקוט כן דורשים לדון במצבה של עזה ביום שאחרי, וטוענים כי הצבא חייב לדעת לאן מועדות פניו. הוויכוח הזה עלול לזרז את יציאת "המחנה הממלכתי" מהקואליציה.

על רקע זה דובר השבוע על ה"יום הפוליטי שאחרי" יציאת גנץ מהקבינט. כיצד הדבר ישפיע על המשך כהונתה של הממשלה והאם נתניהו יוכל לתחזק את 64 חברי הקואליציה שלו להמשך תפקודה.

אם לשפוט על פי בעלי הטורים השונים בתקשורת, הרי שהולכים ומתרבים הסימנים לסופה של ממשלת החירום, שלושה חודשים לאחר הקמתה. הסימן הראשון הוא הפרגונים והקרדיטים שהעניק נתניהו לשר בן גביר במסיבת העיתונאים במוצ"ש. בן גביר גם הצליח למנוע את הקיצוץ במשרדו וישב עם נתניהו לכמה שיחות אישיות, טרם ההצבעה, דבר שלא זכה בו שום שר אחר. ההערכה היא שנתניהו שומר את בן גביר צמוד אליו, כדי לשמור על הקואליציה שלו לאחר יציאתם הצפויה והקרובה של גנץ ומפלגתו. נתניהו השלים עם יציאתם והוא יודע שהיא צפויה להיות בקרוב.

סימן נוסף הוא ההדלפות מתוך הקבינט לפיהם איזנקוט מצדד בעד החזרת החטופים גם במחיר של סיום הלחימה. הנושא הזה נחשב לנקודת תורפה שעוללה להביא לפיצוץ השותפות. ההדלפות הללו גורמות לחילוקי דעות קשים בין הצדדים והגיעו השבוע גם לכנסת (נרחיב בהמשך).

מלבד זאת, ההדלפות הופכות את הקבינט לקרקס ומי שנפגעה מכך השבוע, הייתה השרה מירי רגב. על פי ההדלפות, במהלך ויכוח בין שר הביטחון יואב גלנט לבין השר לביטחון פנים איתמר בן גביר בנושא פעילות הצבא ברפיח, עצרה מירי רגב את הדיון, ואמרה לשרים: "עכשיו אני אוציא את הפופקורן". כתב כאן 11 מיכאל שמש דיווח כי רגב, לא עצרה רק באמירה המבודחת, אלא באמת הוציאה שקית פופקורן וחילקה לחבריה.

רגב הכחישה את הדברים הללו בתוקף וטענה כי מדובר בהדלפה מגמתית. "מדובר בפרסום שקרי. לא היו דברים מעולם. זו השמצה מרושעת, שקר מוחלט ומשולל יסוד".

חידוש ודשדוש

האם גדעון סער יצטרף לגנץ ויעזוב בקרוב את הממשלה בגלל ביקורתו על התנהלות המלחמה?

רוב הפרשנים ברוב כלי התקשורת דוחקים בשרים גנץ ואיזנקוט לצאת מהקבינט ומעניקים להם עצות אחיתופל, העיקר כדי לפרק את ממשלת נתניהו. בדברי "הפרשנות" שלהם הם עוקצים את השניים ומנסים לרפות את ידם, תוך התעלמות מהסקרים ומהדעה הכללית של הציבור, שמצדדים בעד המשך הישארותם בממשלה.

העקיצות נועדו כאמור לעלוב בשני הרמטכ"לים לשעבר ולגרום להם לנטוש את משמרתם. "לא רק לישראל אין אסטרטגיית יציאה. גם לגנץ ואיזנקוט אין", כותבת אחת הפרשניות (סימה קדמון), מהמתנגדות הקבועות של נתניהו. לדבריה, "לא רק ישראל מדשדשת וקרועה בין המשך המלחמה לבין עסקה להחזרת חטופים. גם גנץ ואיזנקוט מדשדשים ולא יודעים לקבל החלטה".

במטרה לשכנעם ליטול את מטלטליהם ולצאת מהקבינט, כותב גם פרשן הארץ (סמי פרץ) את דעתו ומסביר כי המצב הזה נוח לנתניהו, ורע מאוד למדינת ישראל. "זה מספק לנתניהו את הטוב בשני העולמות: יציבות פוליטית מצד ימין, ושותפות באחריות לניהול המשבר הביטחוני מהמחנה הממלכתי".

ההערכה היא שעם המעבר לשלב ג' של עצימות נמוכה בצפון הרצועה, ולאחר שיסתיים התמרון הנוכחי בחאן יונס ובאזור רפיח בעוד שבועיים שלושה (עם או בלי חיסולו של סינואר ושאר בכירי חמאס), גנץ יעזוב את הממשלה. כל זאת כמובן אם לא תהיה הסלמה בצפון.

החידוש הוא שגם גדעון סער ומפלגתו "תקווה חדשה", עשויים לצאת מהממשלה. עד כה הם התנגדו לצאת באמצע המלחמה וכן התנגדו להקדמת הבחירות, אולם השבוע מתח סער ביקורת על אופן ניהול המלחמה וטען כי הוא מתנגד להורדת העצימות של הצבא ולצמצום היקף הכוחות, לפני שתירשם התקדמות בנושא החטופים ובנושא חיסולם של מנהיגי חמאס.

הביקורת על גנץ מגיעה באופן מפתיע גם מחברי מפלגתו פנימה, שמושפעים מטורי הפרשנים ומדוברי האולפנים. האסטרטגיה של גנץ מתסכלת אותם. "אנחנו מצהירים בכל מקום שלא משנה מה, אנו לא נפרוש מהקואליציה בזמן המלחמה. הדבר מאפשר לנתניהו לקפל את גנץ שוב ושוב", אומרים ח"כים במחנה הממלכתי, ומתעלמים מהעובדה שבזכותו של גנץ יש להם מקום בטוח בכנסת הבאה (לפחות על פי הסקרים) 

דינמיקה שלילית

נתניהו נלחם בסקרים ומנסה להראות לגנץ בישיבות הממשלה מי בעל הבית האמיתי

מי שמנסה למנוע את היציאה של גנץ ואיזנקוט מהממשלה הוא שר הביטחון יואב גלנט, שקרא להם השבוע באופן פומבי להישאר בה. "אני פונה לשני השותפים הבכירים שלי נתניהו וגנץ. זו עת לאחדות, שותפות ופשרות בינינו כדי להשיג את מטרות המלחמה". גלנט, כידוע נחשד זה מכבר כי הצעד הפוליטי הבא שלו יהיה לחבור לגנץ.

נתניהו לעומתו, אינו מקל על גנץ ובישיבת הממשלה השבוע, במהלך הדיונים על תקציב המדינה, התרשמו השרים כי הוא דיבר מול גנץ בהתנשאות, במטרה להראות לו מי באמת מבין בכלכלה וכיצד פועל המשק גם בימים אלו וגם לאחר המלחמה. "נתניהו הפנה מבט של זלזול בגנץ, במטרה להראות לו ולכולם מי מתאים להיות ראש הממשלה ומי לא", העיד אחד השרים. "הסקרים אמנם מראים שהציבור חושב שגנץ מתאים יותר לתפקיד, אבל נתניהו כמובן אינו חושב כך".

ואם לא די בכך, טוענים בסביבתו של נתניהו, כי מי שמדליפים את חילוקי הדעות וחילופי הדברים מהקבינט, הם גנץ וחילי טרופר מהמחנה הממלכתי. השר דודי אמסלם אמר זאת השבוע באופן מפורש בנאומו במליאת הכנסת. לדבריו מדובר בהדלפות שקריות. "הם נהנים מזה, זה האינטרס שלהם", הסביר.

גנץ כאמור לא ממהר לקבל החלטה. הוא יודע שאם ייצא מהממשלה יחלו הפגנות קשות וגדולות נגד הממשלה ויש הטוענים שהוא מבקש למנוע זאת. גנץ אינו יאיר לפיד ויש לו אחריות ממלכתית. אולם אם הוא ירגיש שהוא כבר לא נספר בקבינט ועמדתו אינה נשמעת, לא תיוותר לו ברירה והוא יצא החוצה. השבוע הודלף כי גנץ הגיש מסמך לנתניהו ובו רשימה ארוכה של דברים הנוגעים למלחמה וליום שאחרי. אם הדברים יידחו על הסף, זה יזרז את פרישתו בתוך כחודש.

בינתיים גנץ ואיזנקוט עדיין בקבינט והציבור גומל להם על כך בסקרים. גם אם הם יחליטו לצאת, הממשלה עדיין תשמור על שלמותה, אולם זה לא יהיה קל עקב הדינמיקה השלילית שתיווצר בה. הדבר עלול להשפיע על המורדים הפוטנציאלים בליכוד לפעול לאי אמון קונסטרוקטיבי, ומכך נתניהו חושש מאד.  

המורדים החדשים

מה עומד מאחורי המכתב הפנימי בליכוד ומדוע זה מזכיר את שרון וההתנתקות?

בליכוד מתחילים להפנים שקיימת אפשרות יותר מסבירה, שנתניהו לא יוכל להישאר בראשות המפלגה ולהוביל אותם לבחירות הבאות. אחרת לא ניתן להסביר את ההתארגנות הפנימית שמתפרשת נגדו, מחזה שאינו מוכר ואינו שכיח בליכוד.

בפעם האחרונה שמהלך כזה ארע, היו אלו קבוצת "המורדים" שיצאו נגד ההתנתקות שהוביל יו"ר המפלגה דאז אריאל שרון, בטרם פרש ל"קדימה". עתה זה קורה סביב כמה דברים יחד: הכוונה להכניס פועלים פלשתינים ליו"ש, הוצאת חלק מהכוחות מהרצועה ותחושה שאין לשרי הליכוד ולח"כי המפלגה השפעה על הנעשה, כיון שנתניהו קובע את כל המהלכים בקבינט המצומצם. 

שרי הליכוד בקבינט המורחב מרגישים כעציצים ללא השפעה. "זה הפך לשיטה", הם אומרים, "כל החלטה שלא צפויה לקבל את תמיכת הממשלה או את תמיכת הקבינט הרחב מוכרעת בקבינט המלחמה בהתאם לתכנית הצבאית, מבלי לאתגר אותה".

מי שהרים את "נס המרד" הוא ח"כ משה סעדה, אותו שריין בזמנו נתניהו ברשימה. סעדה הוציא מכתב לשרי הליכוד, בו הוא דורש לקיים דיון בסיעה על החלפת הפועלים הפלשתינים בפועלים זרים, כפי שהציע השר ברקת. במכתב תמכו שליש מחברי סיעת הליכוד – 15 חברים ושרים, בהם ברקת ושקלי.

מדובר כאמור בתקדים שאינו זכור בליכוד, ויכול להעיד על מצבו של נתניהו ועל האופן בו הוא נתפס פנימה בתוך המפלגה. באופן זה ניתן גם להסביר את ההכחשה הגורפת בליכוד של כל הפרסומים על ההצעות מרחיקות הלכת כביכול, שהוגשו למפלגות האופוזיציה "יש עתיד" ו"ישראל ביתנו" במטרה להכניסן לממשלה על חשבון מפלגת "עצמה יהודית" וכן לתת להם מקומות (ללפיד ולליברמן) בקבינט המלחמה. בליכוד ובסביבת נתניהו הודיעו כי הם מכחישים בתוקף את הפרסומים. שנועדו לדבריהם "לפורר את ממשלת האחדות בזמן מלחמה".

גורמים פנימיים אמרו כי קיימת אפשרות גם שמדובר בניסיון של ספין פנימי כדי להראות, שלנתניהו יש עוד אפשרויות להרחיב את הממשלה, ולכן היה חשוב מיד להכחיש את הדברים על ידי כולם.

כל זה מלמד כאמור שהמצב בתוככי מפלגת השלטון אינו מזהיר. הסקרים הקשים מעכירים את האווירה והדיבורים על בחירות מוקדמות מיד אחרי המלחמה, גורמים לחכי"ם רבים לחשב את צעדיהם מחדש ולחשוב על מעמדם העתידי, אם הסקרים יגשימו את עצמם והליכוד יצטמק ביותר ממחצית כוחו דהיום.   

כלכלה והכללה

הסתה והסטה: הנתונים והקרדיטים שנעדרים באופן מכוון בעיתונות הכלכלית  

כל מי שנחשף לעיתונות הכלכלית עוד טרם המלחמה וגם בשבועות האחרונים, יכול להתרשם לכאורה, שתקציב המדינה ברובו מיועד ל"כספים הקואליציוניים" החרדים. המילה "מיליארדים" חוזרת שוב ושוב בסוף כל משפט כחלק מתעמולת ההסתה. לידה מצמידים את הצרכים החרדים, החינוך החרדי והאברכים, וכך היא מוגשת לקוראים חמה ומסיתה.

השיח הזה קיים בכל העיתונות הכלכלית, כאילו הכתבים הכלכליים גמרו אומר ביניהם לכתוב מידי יום על הנושאים הללו, הגם שאין בהם שום חידוש מלבד ההסתה שחוזרת על עצמה, כל פעם במילים אחרות. מדובר בכותרות דמגוגיות תוך ניצול המצב העכשווי הבעייתי ותוך ניסיון לשסות איש באחיו.

הנה דוגמא של כותרת (שלשום) מהעיתון "כלכליסט": "כסף להשתמטות זורם על חשבון הוצאות המלחמה". צמד המילים "כסף להשתמטות" מובלט בענק. בכותרת המשנה מוסבר כי "חלק גדול מהכסף של התקציב יעבור למערכות "שמעודדות השתמטות משירות צבאי בזמן מלחמה".   

בימים כתיקונם, אפשר היה להפריך את הדברים תוך הצגת נתונים והשוואה לתקציבים אחרים ועם הסבר כי אין כאן משהו חדש ושונה. אולם הימים הללו שונים, ואין כל רצון של שום דובר חרדי – חבר כנסת או פרשן, לעלות לראיון בכלי התקשורת כדי להתעמת בנושא. העיסוק בכך יוביל בהכרח שוב להסתה ובמקום להסביר אותה, ייאלץ הדובר להתגונן מפני שאלות פופוליסטיות על המלחמה והשלכותיה. זו הסיבה שקולם של הח"כים, שבעבר נהגו להסביר את הדברים הללו ולהתעמת סביבם, נאלם ונעלם. שיקוליהם נכונים.

"הפירוש שלי לכל הפרסומים הללו נשאר כשהיה", אומר לנו ח"כ הרב משה גפני, יו"ר ועדת הכספים. "בדיוק כפי שהם נהגו לפני המלחמה, כך הם נוהגים עכשיו. אנחנו לא המטרה, כיון שמדובר בתקציבים שאינם גדולים יחסית. המטרה שלהם ממוקדת בנתניהו והם עושים זאת דרך ההתקפה על התקציבים הללו. כרגע הם רוצים לפרק את הממשלה, ליצור בקיעים פנימיים ולהגיע לבחירות. הכספים הללו מהווים תירוץ גרידא לשאיפתם זו".

דבריו של יו"ר ועדת הכספים מגיעים בדיוק השבוע כאשר הצליח בוועדה לאשר את מתווה נובמבר דצמבר לטובת בעלי העסקים בדרום ובצפון בכל האזורים המיוחדים ויישובי הספר. ההצעה הייתה לתת להם 0.61% מהמקדם שהיה עד היום. לא הסכמתי ודרשתי לתת להם 0.75%  מספר הרב גפני. "הדיון נמשך שעות ארוכות. אנשי אגף התקציבים לא הגיעו לדיון ועצרתי הכול עד שיגיעו. ואכן כאשר הגיעו הצלחנו לאשר את זה ללא התנגדות".  

"מדובר בסכומים משמעותיים ביותר", מדגיש יו"ר ועדת הכספים ומיד מוסיף: "העיתונות הכלכלית לא תציין כמובן את המאבק הזה שהתנהל בדיון ואת ההתעקשות בוועדה למען בעלי העסקים. זה הרבה פחות פיקנטי 'מהכספים הקואליציוניים'. קשה להם לתת קרדיט לוועדה על כך. אולם זו המציאות ואני משוכנע שהציבור לא טיפש ויודע להעריך".     

מלחמת הכוכבים

נאומו של אביב כוכבי השבוע מסמל את כוונותיו העתידיות בדרכו לפוליטיקה

אביב כוכבי. זוכרים? האיש היה עד לפני שנה רמטכ"ל, ולפני זה מילא תפקידים רבים בשירות הצבאי, סגן הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הצפון, ראש אמ"ן, ראש חטיבת המבצעים, מפקד אוגדת עזה, מפקד עוצבת האש ומפקד חטיבת הצנחנים.

השבוע הפציע כוכבי בנאום פומבי ראשון, וכמובן התייחס לפרעות שהיו בשמחה תורה ולאחר מכן למלחמה. כוכבי שהיה מהאחראים לקונספציה המוטעית של "החמאס מורתע", לקח מיד בתחילת דבריו אחריות בציינו שהוא אחראי לפעולות שנעשו בצבא בתקופתו, ומאז הטבח הוא שואל את עצמו מה יכולנו לעשות אחרת. "האירוע הזה יצטרך להיבדק מכל הזוויות. יצטרכו לחקור את צה"ל – גם את תקופתי. אני אחראי לפעולות שנעשו בצה״ל בתקופתי".

מיד לאחר מכן עבר כוכבי לדבר על "השיח המפלג" על "התקיפות המילוליות", "ההתבטאויות הקיצוניות והרעילות" וציין כי הוא מאוכזב מכל זה.

דבריו אלו של כוכבי מעידים כאלף מונים שהאיש עושה את צעדיו לתוך התחום הפוליטי. כך בדיוק מדבר גנרל צבאי שרוצה לקפוץ למדמנה הפוליטית. אלא שלכוכבי לא יהיה קל. הוא אמנם לוקח אחריות, בניגוד לכאלו שנמנעים מלקחת, אבל לקיחת האחריות אינה פוטרת אותו מהתשובות הרבות שהוא צריך להנפיק על מה שארע.

רבים רואים בכוכבי את אחד האחראים הראשים למחדל, יותר מהרמטכ"ל הנוכחי הרצי הלוי ואפילו יותר מראש אמ"ן אהרון חליווה (אותו מינה כוכבי לתפקיד). לטענת מבקריו, לא מספיק לקחת אחריות, ואז לדבר סרה נגד המערכת הפוליטית, כאילו ממקום נקי.

בכל מקרה דבריו של כוכבי זכו להבלטה רבה ולכותרות גדולות. אי אפשר שלא להזכיר את מה שכתבנו כאן לפני כמה שנים, בתחילת דרכו כרמטכ"ל, כי האיש לא יסתפק בקרירה צבאית ובעתיד נראה אותו מתמודד על ראשות הממשלה, כאשר מולו יעמוד יוסי כהן – ראש המוסד דאז. הכתרנו אז את הכתבה כ-כ' מול כ'. מלחמת כוכבים בין כהן לכוכבי.

הראשון, כבר נמצא חזק בתוך העניינים, מתראיין (ברהיטות) ומופיע בסקרים. השני, החל את המרוץ שלו השבוע. מעניין יהיה לראות האם ביום מן הימים התחזית הזו תתגשם והשנים יתמודדו זה מול זה.

אחריות ואפרוריות   

הרמטכ"ל שמונה במחטף ובמשמרתו ארעה החטיפה הגדולה ביותר שידעה מדינת ישראל מעודה

מי שבוודאות לא ילך לפוליטיקה לאחר פרישתו (המוקדמת בקרוב) יהיה הרמטכ"ל הנוכחי הרצי הלוי. האיש שנחשב לאפרורי, אינו מתאים לפוליטיקה וגם הכתם הרובץ עליו של הכישלון בתקופת כהונתו, הוא כתם בל יימחה.

השבוע מלאה שנה לכהונתו של הלוי ויש להניח שלא כך הוא חשב שיחגוג את האירוע. כבר בבחירתו (על יד גנץ) נתקל בקשיים, משום שנתניהו שהיה באופוזיציה התנגד והעדיף מועמד אחר (איל זמיר). אולם ממשלת המעבר הצליחה להעביר את המינוי בטענה שיש אירועים ביטחוניים גדולים מידי, שלא ניתן לחשוף אותם ולכן חשוב למנות תכף ומיד רמטכ"ל ולא להמתין עד אחרי הבחירות. בפועל הרצון היה למנות אותו ולא את מועמדו של נתניהו.

הלוי נכנס לתפקיד וקיבל תוך זמן קצר את ראש הממשלה החדש. מיד בהתחלה נפלה עליו הרפורמה המשפטית, תוך גלישת השיח הפוליטי לתוך הצבא. הרמטכ"ל החדש התקשה להתמודד מול איומי הסרבנות של הטייסים ובמקום לגנות את התופעה, העדיף להתעלם ממנה.

הדבר עמד לצנינים בעיני מפלגות הקואליציה ושרי הממשלה, שדרשו ממנו לצאת באופן נחרץ נגד גילויי הסרבנות בצבא. הלוי נכנע לביקורת ויצא בהצהרות נגד הסרבנים, אבל ללא שום פעולות נגדם. הוא לא השעה אותם ואפילו לא זימן אותם לשיחת נזיפה. תחת זאת נהג בהם בכפפות של משי.

בד בבד התריע הלוי בפני הממשלה על הקרע הפנימי שמביא לשחיקה בהרתעה הישראלית, אך דבריו לא נשמעו, כאמור בגלל הימנעותו מלצאת נגד הסרבנים. בכל מקרה גם אם היו שומעים לו, אזהרותיו התייחסו בעיקר לחיזבאללה ולאיראן ולא לחמאס. הלוי כמו כל בכירי הצבא כלל לא העלה על דעתו, שהחמאס הוא זה שיפתח בהתקפה ויגרום לטבח הנורא.

בתחילת המלחמה העדיף הלוי לשלוח לחזית הפומבית את דובר צה"ל דניאל הגרי, בעוד הוא נותר מאחור. אולם גם הוא הבין שעליו לומר את מילות הקסם "אני אחראי", כדי שיוכל להמשיך בתפקידו ללא ביקורת. זאת למרות שהלוי היה גם כן מאבות הקונספציה, שגרסו שמזוודות הכסף שמקבל סינואר ירסנו אותו מלבצע פעולות טרור.   

כך או כך יש הטוענים שהלוי היה צריך להשאיר מיד לאחר הטבח, מכתב התפטרות מותנה שייכנס לתפקידו מיד לאחר הלחימה. הלוי לא עשה זאת וכיום יש כבר אנשי שמאל שקוראים לו, שלא להתפטר לאחר המלחמה עד שגם נתניהו יתפטר.

הלוי צפוי להעלם מהר מאד מהחיים הצבאיים, לא יגיע לתחום הפוליטי וייזכר כרמטכ"ל שמונה במחטף, ובמשמרתו ארעה החטיפה הגדולה ביותר שידעה ישראל מעודה.

הטור נכתב ופורסם במקור במדור "מקור נאמן", בעיתון "יתד נאמן"