נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים במליאת הכנסת בישיבה המיוחדת לציון 75 שנים לכינון הכנסת. הנשיא הרצוג התייחס לחללי המלחמה בעזה ואמר: "מודיעי צה"ל נקשו ביומיים האחרונים על דלתות עשרים וארבע משפחות – מכל קצוות הארץ, כשבפיהם הבשורה המרה מכל. כ"ד חללים, הטובים שבטובים, הגיבורים שבגיבורים, שיחד עם כלל החללים והנרצחים במערכה הקשה הזאת, משקפים את דמותנו היפה. את הפסיפס הישראלי – המרהיב, הכואב, הגאה. מכל רחבי הארץ, מכל קהילה, משלל אורחות חיים, תפיסות עולם, אמונות ודתות; ותיקים ועולים מכל קצות תבל. אנחנו מחבקים מכאן את משפחותיהם, ונושאים תפילה חרישית: שרק נהיה ראויים.
כבר מאה ועשרה ימים שכולנו, נושאים את תמונות החטופים על לוח ליבנו, ועמן תמונות נוספות שמלוות אותנו ועומדות לנגד עינינו, יום-יום, שעה-שעה. בקשות, קריאות, לפעמים אפילו צוואות, של בנות ובנים אהובים, של משפחות שכולות, של פצועים, של משפחות חטופים. ואנו, כולנו, ובמיוחד נבחרי הציבור, שהתברכנו בעם שכזה, בדור שכזה, שואלים ומחויבים לשאול את עצמנו כל העת: מה אנו עושים כדי שנהיה ראויים להם? כדי שנהיה ראויים להקרבתם. כדי שנהיה ראויים לגבורתם. כדי שנהיה ראויים לזכרם. כדי שנהיה ראויים."
בהמשך דבריו התייחס הנשיא הרצוג לשיח במשכן הכנסת ועל השפעתו על השיח הציבורי: "ביום הזה, יום הולדתה של כנסת ישראל – מקדש הדמוקרטיה שלנו – חשוב לי להדגיש: אחדות אינה אחידות, אחדות אינה סתימת פיות, אחדות אינה הפסקת הדיון והוויכוח בדברים הנוגעים לליבת הקיום של המדינה, החברה והדמוקרטיה הישראלית. הבית הזה, בית המחוקקים, הוא גם מקדש הוויכוח והדיון הישראלי, והמרחב לקבלת ההחלטות המשפיעות ביותר על חיינו. כך היה, וכך יהיה, וכך ראוי.
אין לאף אחד ספק שהבית הזה יקיים בקרוב מאד את הדיונים החשובים וכנראה גם הסוערים ביותר שיש. על מלחמה ועל שלום, על היום שלפני ועל היום שאחרי, על ביטחון, על כלכלה ועל חברה, על מדיניות ותהליכים פוליטיים וחברתיים, על הסקת מסקנות והפקת לקחים, וכן, גם על תהליכי הנורמליזציה שלנו במזרח התיכון – שחמאס, חיזבאללה, החות'ים, וראש תמנון הרשע באיראן מנסים לסכל בכל כוחם.
בדיונים האלה יש מקום חשוב לקואליציה, ומקום חשוב לא פחות לאופוזיציה. אבל, כשאנחנו ניצבים ברגעים היסטוריים האלה ועומדים בפני אתגרים שמעטות האומות הניצבות בפניהם, אני חש חובה לבטא כאן את רחשי לב העם, ולומר: יש דרך לנהל ויכוח. גם כשמתווכחים: להיות ראויים! אסור לחזור לשיח של השישה באוקטובר. אי אפשר לדבר על שינוי בשיח הציבורי, בלי שהמשכן הזה יעשה בעצמו שינוי בשיח. אי אפשר לדבר על כבוד הדדי ועל אחדות – בלי שהכנסת תיקח חלק מרכזי בשינוי. הדרישה של העם, של המשפחות, של החללים – חייבת לחלחל לכאן. חייבת להשתקף כאן. חייבת להפוך לצו החקוק על קירות המשכן הזה. זו חובתנו, כלפי העם הזה, כלפי הדור הזה. להיות ראויים.
לסיום אמר הרצוג: "אחיותיי ואחיי משפחות החטופים אני אומר: אנחנו מחויבים להחזיר הביתה כל אחת ואחד מהם ופועלים בכל דרך לשחרורם. זה חלק קריטי בברית בין מדינת ישראל לאזרחיה ולחייליה. עם שלם עומד אתכן בימים הנוראים האלה! החטופים ואתן בלב של כולנו – כל דקה, כל שניה. אני מחזק גם את אחיותינו ואחינו המפונים מבתיהם בדרום ובצפון, ומייחל לשובן המהיר של המשפחות והקהילות לבתיהן – בהשקט ובבטחה."
