השבוע נהרגו בעזה 21 חיילים כתוצאה מפיצוץ מטענים שצה"ל הכין. זה כואב. תקלה דומה אירעה לפני מספר שבועות ובה נהרגו 9 חיילים. ההערכה שלי שבמקרים כאלו התוצאה נובעת משילוב של חוסר מחשבה (שבעתיד יש לקוות שתהיה), חוסר ניסיון (ברור שאין לנו מספיק ניסיון באירועים כגון אלו) וחוסר מזל. התוצאה כואבת. תמיד כואבת. לא צריך להשלים עם אירועים כאלו ועדיין במלחמות הם יקרו.
לאחרונה פורסם שלמעלה מ 20 חיילים נהרגו בתמרון האחרון בגלל ירי דו-צדדי – דו"צ, או במילים אחרות: חיילים שיורים בשוגג בחיילים אחרים. זהו, עלינו להבין שזירת קרב היא לא אזור סטרילי ושבמלחמה תמיד יהיה חשש כבד לנפול חיילים. כמובן שצריך לעשות הכל כדי למנוע את הנפילה הבאה, להיזהר, להפיק לקחים.
סוגיית החטופים היא אירוע שייזכר לדראון עולם בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל עם ישראל. אני נכלל בין מי שמאמינים שישראל עושה הכל כדי להביא לשחרורם. אני מאמין שאנחנו מצידנו יכולים וצריכים להציע הצעות מפליגות כדי להביא לשחרור, אבל אני גם מבין שבצד השני נמצאים חיות אדם, בראשותו של יחיא סינואר, שממש לא מדבר בשפה שלנו.
אנשים צריכים להבין שישראל יכולה להיות נדיבה ככל שתהיה – בצד השני יושבים אנשים שההיגיון שלהם שונה מזה שלנו, גם אמות המוסר שלו שונות מאלו שלנו. התוצאה – כואבת. כואב לי לראות ישראלים טובים שמאשימים את הממשלה, את הכנסת, את כלל נבחרי הציבור באי-שחרור החטופים. כאמור, אני מאמין שישראל כן עושה מאמצים אדירים, אבל נתקלת בחומה אטומה.
אני מאמין שעל ישראל להמשיך להציע הצעות נדיבות, גם כואבות, חוץ מהדרישה לסיום המלחמה. זה לא. אנחנו חייבים להמשיך להכות בחמאס בתקווה שנגיע גם למנהיגיו.
אני שומע אנשים טובים שזועקים שוב ושוב שאסור להכניס סיוע הומניטרי לעזה כדי ללחוץ על חמאס. הבעיה היא שהסוגיה אינה בידינו, אלא בידי האמריקאים. אין לנו ברירה אלא להיעתר לדרישותיהם, שאם לא כן – ייסגר לנו חלון הזמן של הפעילות בעזה, וגם בל נשכח שאנחנו תלויים בהם גם ברמה הביטחונית לאספקת נשק ותחמושת.
לכן, אני מציע ללכת למהלך מפתיע, שאולי נצליח לשכנע את האמריקאים לתמוך בנו בו: סגר רק על העיר חאן יונס. בעיר זו נמצאים, כך אומרים לנו, מנהיגי חמאס, ולכן יתכן שסגר על העיר יפגע בהם, ילחץ עליהם ויקדם את הניצחון. מציע לממשלה לשקול זאת ברצינות.
ישנם דיבורים שונים על הדרכים לסיום המלחמה. ארה"ב מנסה להוביל מהלך יותר גדול מאשר הסתכלות טקטית על זירה כזו או אחרת. האמריקאים מציעים עסקה כוללת במסגרתה יוכרז הסכם שלום עם סעודיה ועוד מדינות ערביות מתונות, הסדר ראוי בעזה שיבטיח בטחון לתושבי עוטף עזה, באותה הזדמנות גם הסדר עם לבנון-חיזבאללה והרגעת הרוחות גם ביו"ש.
כל שנדרש מישראל הוא להסכים לוויתורים דקלרטיביים (הכרזתיים) שאי פעם בעתיד תהיה מוכנה לא לשלול סוג של מדינה פלסטינית מוגבלת, בלי צבא וכדומה. לא עכשיו – בעתיד.
בעיניי, בניגוד לדעתו של עורך אתר זה, אני חושב שישראל צריכה לשנות מדיניות ולהפסיק להגיד "לא". לשם כך אפשר תמיד לסמוך על הפלסטינים הם אלה שתמיד יגידו את ה"לא".
אנחנו יכולים לשנות פאזה ולהצטייר בעיני העולם כשוחרי שלום. נכון לנו להגיד "כן" ולקדם את השלום האזורי ממנו נרוויח המון. זה דורש שינוי מחשבתי ופרידה מפנאטיות. אני מאמין שנרוויח המון. אין הדבר אומר ויתורים בטחוניים. זה – לעולם לא.
ההכרזה שנמתן להם מדינה היא אסון .צכיך להכריז שמדינה זה דבר שאין. לו היתכנות בשום פנים ואופן