ארבעה חודשים
כיצד מסקרת התקשורת הכללית את העסקה וכיצד עושה זאת התקשורת מימין?
ארבעה חודשים חלפו מאז הטבח הנורא והמספרים הכואבים רק עולים ועולים. על הפרק בדיוק כמו בשבועות האחרונים העסקה להשבת החטופים, עם שאלת המחיר. הנושא כולו הפך לפוליטי ולכלי ניגוח נגד הממשלה ונתניהו (נרחיב בהמשך). הפרסומים השבוע בתקשורת האמריקאית על מספר החטופים שאינם בין החיים, הוסיף כאב לכאב ותרם עוד יותר להעצמת הוויכוח הפנימי על קיום העסקה.
משפחות החטופים מביטות בכותרות העיתונים ונעות בין תקווה לייאוש. רגע הם משוכנעים שהעסקה קרובה ולכן הם מגבירים לחץ על הממשלה, ורגע אחר הם נוכחים לראות עד כמה הפערים בין הצדדים גדולים ועד כמה העסקה מתרחקת.
מעניין לראות כיצד הדבר משתקף בתקשורת הכללית וכיצד מסוקרת אותה עסקה בתקשורת המגזרית מימין. תחילה התקשורת הכללית: "התקרבות בדרך לעסקה", נכתב באחת הכותרות הראשיות. "מתקרבים להסכם", נכתב בכותרת אחרת. "המתווה המתגבש לעסקת חטופים כולל עצירת לחימה זמנית למשך שישה שבועות, שעשויה להוות בסיס להפסקת אש מתמשכת", צויין במקום אחר ביתר פירוט. "על-פי הערכות, העסקה תכלול שלושה שלבים: חולים ומבוגרים תחילה, לאחר מכן נשים ולבסוף יתר החטופים.
בעיתונות מימין, זה נראה אחרת: "לא ניתן יד לעסקה מופקרת", נכתב בכותרת הראשית של "בשבע", תוך ציטוט מראיון שהעניק שר האוצר בצלאל סמוטריץ', יו"ר מפלגת הציונות הדתית. "הפסקת אש ארוכה כחלק מעסקה תעצור את תנופת המערכה ההכרחית", נכתב בשער של העיתון "מקור ראשון". "דור הניצחון לא ישלים עם עסקת כניעה", נכתב באחד המאמרים.
הכותרות מכאן ומכאן מראים כיצד הפכה העסקה לנושא פוליטי על מלא. אמור לי במי אתה תומך פוליטית, ואומר לך מה דעתך על העסקה.
הבא בתור
מהי ליבת הוויכוח בין שתי העמדות המנוגדות – בעד עסקת החטופים ונגדה?
למרות כל הנכתב לעיל ולמרות חילוקי הדעות בין שתי הגישות – בעד עסקה ונגדה, יש גם נקודות רבות בתשובת חמאס שהוגשה השבוע, שהן בגדר של קונסנזוס כמעט מלא.
רוב מוחלט של הציבור מתנגד לתנאי של הפסקת הלחימה באופן מוחלט. ההתלבטות היא האם לדחות על הסף את הדרישות של החמאס, או להיכנס למשא ומתן בניסיון לרכך אותן. ההחלטה אמור להתקבל בקבינט המלחמה שהתכנס אתמול.
עד אז ניתן לשמוע את הבדלי הניסוחים בין ראש הממשלה למשפחות החטופים שערכו שלשום מסיבות עיתונאים בזו אחר זו. המוטו של הדברים דומה. כל אחד דואג ל"הבא בתור", אך המסקנות שונות. בעוד נתניהו מדגיש שאם ניענה לעסקה כמו שהיא, היא לא תביא לשחרור החטופים אלא לטבח נוסף, הצהירו משפחות החטופים, שאם לא תבוצע העסקה והחטופים לא יחזרו, "יידע כל ישראלי שהוא הבא בתור".
הציבור נקרע מכאן ומכאן. מצד אחד הוא מבין שיש לנהוג באחריות לאומית וללמוד מכישלון עסקת שליט, שם חזרו המשוחררים לבצע פיגועים ולרצוח אזרחים. מאידך קשה שלא להזדהות עם כאב משפחות החטופים. אין לקנא בנתניהו ושאר חברי קבינט המלחמה שצריכים לקבל את ההחלטה. בינתיים החמאס מקל עליהם עם התנאים הקשים והבלתי קבילים שהציב.
סינואר לבטח מבחין במה שקורה. להנהגת חמאס ידוע מה קורה בחברה הישראלית וכיצד סוגיית החטופים יכולה להוציא עשרות אלפים לרחובות. לפיכך הם יעשו הכול לשמור אותם בידיהם כאמצעי לחץ על ישראל.
תבוסתנות תקשורתית
כיצד מסקר הארץ את "הניצחון הישראלי בעזה" וכיצד עושה זאת התקשורת האמריקאית?
נתניהו חזר ואמר השבוע כי הצבא בדרך למיטוט החמאס (נרחיב בהמשך). האם מדובר בהבטחה ללא כיסוי, או שהדבר אפשרי. לצורך כך יש להביט לאחור ולבדוק מה ארע כאן מאז תחילת המלחמה.
ההערכה היא שבארבעת החודשים האחרונים חוסלו ונפגעו כשני שליש מכוחו הצבאי של ארגון הטרור חמאס. מדובר ב- 17 מבין 24 גדודי הארגון שפורקו מיכולות הפעולה כמסגרת צבאית. המשמעות: המחבלים שנותרו בחיים לא יוכלו להגיח מפיר נסתר ולפגוע בחיילים בפעולת גרילה, כפי שעשו עד כה. עם זאת מרבית בכירי הארגון ובהם מוחמד דף, מרוואן עיסא והאחים מוחמד ויחיא סנוואר – עדיין בחיים.
בתקשורת הישראלית לא מתרשמים מההישגים ומנסים לגמד אותם תוך רצון ללעוג לנתניהו שמדבר כל הזמן על ניצחון מוחלט. אולם בתקשורת העולמית משתאים לנוכח ההישגים. מאמר מערכת ב"וול סטריט ג'ורנל" השבוע, נוזף בתקשורת הישראלית באלו המילים: "אולי פספסתם, אבל בתוך תבוסתנות התקשורת, ישראל מנצחת במלחמה בעזה"
במאמר נכתב כי המלחמה אמנם רחוקה מסיום, אבל חאן יונס עומדת ליפול והכוחות במערב העיר מכותרים, כאשר ישראל מתקדמת בכל הכיוונים לרבות מתחת לקרקע. העיתון האמריקאי מוסיף, כי מה שהאט את הקצב הישראלי, אלו המיגבלות שהטיל הנשיא ביידן יחד עם הזהירות הישראלית הנדרשת בסוג הלחימה עזה. עם זאת, העיתון מזכיר שגם הקרב האמריקאי על מוסול נגד דאעש ארך תשעה חודשים.
המוטו של המאמר: ישראל זקוקה לזמן לנצח ובחמאס בונים על מעצמות המערב שימנעו זאת. בהמשך מוזכרים הנתונים שפורטו לעיל על הנזקים שהחמאס ספג, כאשר 20 אלף מתוך 30 אלף חמושי חמאס, חוסלו או נעצרו.
בדווח אחר נאמר כי "ייקח 70 שנה לשקם את עזה". על פי דו"ח האו"ם לסחר ופיתוח, הפגיעה בכלכלה העזתית כה גדולה שרק בשנת 2092 היא תחזור להיקפים שרשמה ב-2022.
אנקדוטה נוספת בנושא: לעיתון השמאל הארץ, קשה להודות שהצבא מנצח בעזה, שמא הדברים יתפרשו כתמיכה בנתניהו. לפיכך מצא העיתון את הדרך כיצד לכתוב על הניצחון, באופן עקיף. הפתרון: כותרת קצרה בת שלוש מילים: "אין לאן לחזור".
בכתבה עצמה נראות תמונות של עזה לפני ואחרי, תוך הדגשה ש-1.7 מיליון עזתים נעקרו מבתיהם בשל ההפצצות הישראליות במלחמה. מדובר בהרס בקנה מידה עצום המגיע ל-50% מהבניינים ברצועה. "המציאות שיצר צה"ל בתגובתו על מתקפת החמאס, תשפיע שנים קדימה על האזור כולו", נכתב.
הנה זו הדרך שמצא "הארץ" לכתוב על הניצחון, בלי להזכיר את המילה הזו, בלי להזכיר את נתניהו וכמובן להזכיר את העזתים "המסכנים והעקורים". מדהים.
נתונים חיצוניים
הצלבת מידע משני גורמים: כך קובע הצבא מי מהחטופים כבר אינו בין החיים
לפני שבועיים נכתב כאן ב"מקור נאמן" המשפט הבא: "לפי הנתונים שבידי הצבא, 30 חטופים מתוך 136 שמצויים בידי החמאס כבר אינם בחיים, וייתכן שהמספר האמיתי גדול אף יותר". כבר באותו בוקר נשאלתי על ידי קוראים, האם לצבא יש נתונים ודאיים על כך, והאם מדובר בנתונים רשמיים. השבתי, שאין על זה פרסום רשמי, אולם הצבא כבר הכריז עליהם כמי שאינם עוד בחיים.
שלשום הלך צעד (כואב) קדימה, העיתון "וול סטריט ג'ורנל", האמריקאי, לו מקורות טובים בישראל, וציין כי רק 85 מתוך ה-136 החטופים שנמצאים בידי חמאס נותרו בחיים. 51 לא שרדו. הנתונים הללו צוטטו גם ב"ניו יורק טיימס" וזכו להבלטה רבה בכותרות כאן בישראל.
השאלה הנשאלת: כיצד ועל סמך מה קבע הצבא, את מספר החטופים שאינם בין החיים. מתברר כי הכרזה על חטוף כמת נעשית רק לאחר שעושים הצלבה בין שני מקורות מידע אמינים. לדוגמא: עדות של חטופים שחזרו מהשבי, וכן עדויות וסרטונים של החמאס, דרכם הם מנהלים מלחמה פסיכולוגית ומציגים חטוף הרוג. לאחר מכן עוברים הממצאים הללו לוועדות מומחים, ורק לאחר בדיקתם המקצועית, מוצגת מסקנה ולאחריה הודעה למשפחות.
לפי הנתונים עד כה מתברר כי קיימים עוד חטופים לא מעטים, לגביהם אין שום עדות וסימן חיים מאז הטבח הנורא. ב"ניו יורק טיימס" וב"וול סטריט ג'ורנל", סיכמו כנראה את כל הממצאים הנ"ל ולפי זה הגיעו למסקנה שבידי החמאס אין יותר מ-85 חטופים שנמצאים בחיים.
לפי אותם פרסומים, חלק ניכר מהחטופים שאינם בין החיים, נרצחו כבר ביום הטבח. ההערכה היא, שאחרים שנהרגו לאחר מכן, נרצחו בידי שוביהם לאחר שקיבלו הנחייה ממפקדי חמאס, לרצוח את החטוף במקרה של תקיפה ישראלית בקרבתם, מתוך הנחה שמדובר בניסיון חילוץ. זו הסיבה שמשפחות החטופים מתריעות בכל הזדמנות מפני ניסיונות חילוץ כושלים, שמסכנות לדעתם את חיי יקיריהם.
בד בבד קיים חשש לחיי החטופים הקשישים, החולים והפצועים. ישראל אמנם העבירה לפני חודש תרופות שיועדו לחטופים, אולם אין לדעת האם המשלוח הגיע ליעדו.
כך או אחרת, הפרסומים הזרים השבוע על אי הימצאותם בחיים של 51 חטופים, עוררו עוד יותר את מאבק המשפחות בדרישה מהממשלה לחתום מיד על העסקה להחזרת כל החטופים יחד "בכל מחיר". המשפחות הציגו את הנתונים שפורסמו, וטענו כי אם לא יבוצע שחרור מידי, הרי שגורלם של ה-85 שנותרו בחיים, יהיה ל"ע דומה לאלו שכבר אינם.
הכפשה מבישה
מוותרים על החטופים למטרות פוליטיות: כך מנסים לשסות את המשפחות נגד נתניהו
אין דבר שמתנגדי נתניהו לא יעשו כדי להכפישו. נתניהו אמנם מסייע להם לא במעט בשרשרת טעויות, ובעיקר בבריחה מלקיחת אחריות ובאי הודעה על כוונה לפרישה בתום המלחמה. אולם שום דבר לא מצדיק את הקמפיין הנוכחי שלהם, שעולה על כל מה שהיה עד כה. לפני שנגיע אליו, נפתח בהקדמה קצרה.
במהלך סבבי מערכות הבחירות האחרונות, ניסו יריביו הפוליטיים, אנשי השמאל והתקשורת לגייס נגד נתניהו את משפט תיקי האלפים, ולטעון שאינו כשיר לנהל מדינה ולא יוכל לעשות זאת כיון שיהיה עסוק במשפטיו. הציבור לא קנה את זה והצביע לנתניהו שוב ושוב. כל הפרשות שניסו להדביק לו, ובעיקר פרשת הצוללות (בוגי, בוגי) טבעו במצולות הים.
לאחר הבחירות, עוד לפני הרפורמה המשפטית, יצאו להפגנות נגדו בגלל מינוי סגן השר אבי מעוז, ועוד כל מיני סיבות זוטרות, שניסו להבעירן, אך שוב ללא הצלחה.
הניצחון הגדול שלהם היה ברפורמה המשפטית, כאשר הצליחו לזרוע אימה בציבור, לפיה ישראל עומדת להפוך לדיקטטורה. ההפגנות הגדולות בקפלן וברחבי הארץ, נטעו בהם תקווה שהנה מתקרבים לקץ שלטונו של נתניהו. אלא שהמלחמה קטעה את ההפגנות, גנץ נכנס לממשלה, וצריך עכשיו לחפש משהו חדש כדי להעיר ולהבעיר את הציבור נגד נתניהו.
ישבו, חשבו ומצאו: הבה נגייס את נושא המאבק לשחרור החטופים כדי לשסות את בני משפחותיהם נגד נתניהו, תוך ליבוי המסר לפיו הוא לא מעוניין לשחררם, אך ורק מסיבות פוליטיות אישיות.
ואכן רפרוף מהיר על הכותרות, הפרשנויות והדיווחים מגלה שכל "אוהבי" נתניהו בתקשורת, במחאה ובשמאל, עשו יד אחת (מונופול) וכולם עם מסר אחיד: נתניהו אינו מעוניין בשחרור החטופים מסיבות פוליטיות אישיות.
ניקח לדוגמא את הפרשן הבכיר של ידיעות, נחום ברנע, שכותב בטורו כי "נתניהו מנהל מערכה מורכבת. המטרה היא לסכל את העסקה בלי שמישהו יוכל להאשים אותו בסיכולה. הוא לא מוכן לשלם את מחיר העסקה ולא מוכן לשלם את מחיר טרפודה".
פרשנים אחרים הנמנים על יריביו, הולכים על הראש שלו עוד יותר חזק. לדבריהם, החטופים שהופקרו בשביעי באוקטובר, מוקרבים עתה למען סיסמאות חלולות של "ניצחון מוחלט" ולמען הבייס של נתניהו שמקדש את המלחמה בכל מחיר, רק למען שרידותו הפוליטית של אדם אחד וממשלה אחת. לפי אותה תזה: אם תהיה עסקה, לא תהיה קואליציה. ואם לא תהיה עסקה, יפרשו (אולי) גנץ ואיזנקוט, אבל הממשלה תישאר על כנה. לפיכך נתניהו מעדיף שלא להגיע לעסקה. במילים אחרות: ממשלת הימין חשובה יותר מהחזרת החטופים.
מיותר לומר, מה הדברים הללו עושים למשפחות החטופים, שמנסים להיאחז בכל שביב של תקווה להחזרת יקיריהם, והנה הם קוראים, שומעים וצופים בפרשנויות שמסבירות להם כיצד נתניהו מעדיף את שרידותו הפוליטית על פני החזרת יקיריהם הביתה. לא פלא שחלק ממשפחות החטופים נופלות בשבי הפרשנויות הללו ומצטרפות להפגנות הפוליטיות נגד נתניהו ונגד הממשלה. כל האמצעים של יריבי נתניהו כשרים כדי להכפישו, כולל שימוש ציני במשפחות החטופים.
"ניצחון מוחלט"
כולם בקמפיין: הסיסמא החדשה שאימץ נתניהו וההתקפות המרומזות של גנץ
עם ובלי קשר להכפשות לעיל, אי אפשר להחמיץ את הסיסמא של נתניהו, עליה הוא חזור שוב ושוב בכל הופעה תקשורתית, בכל ראיון, בכל נאום ובכל הזדמנות: "ניצחון מוחלט על החמאס". כך היה השבוע בישיבת סיעת הליכוד כאשר נתניהו הצהיר שאסור לסיים את המלחמה לפני שמגיעים לניצחון מוחלט. "זה ייקח זמן, חודשים, לא שנים", אמר, "אבל אנחנו נהרוג את החמאס".
הדברים הללו נאמרו גם כאשר השתתף השבוע בכינוס מפקדי מילואים ב"יד לשריון" בלטרון. "תמצית המדיניות שלנו – ניצחון מוחלט על החמאס", חזר נתניהו על סיסמתו. וכך במשך 11 פעמים, חזר שוב ושוב על "ניצחון מוחלט" בווריאציות שונות: "ניצחון מוחלט על החמאס, יביא לעוד הסכמי שלום". "ניצחון מוחלט ינחית מכת אנושה גם על ציר הרשע איראן וחיזבאללה". "ניצחון מוחלט יחזיר את המפונים הביתה". ובקיצור "אין תחליף לניצחון המוחלט".
יריביו כאמור אינם מתרשמים מהסיסמא וטוענים כי היא בסך הכול נועדה לדחות את עסקת החטופים. גם שותפיו לקבינט המלחמה, גנץ ואיזנקוט משוכנעים שנתניהו נמצא בתוך קמפיין ומכאן הסיסמא שלו. גנץ שאינו מחמיץ הזדמנות לצאת במרומז נגד נתניהו, עשה זאת השבוע שוב.
במסיבת עיתונאים שכינס, לא חידש דבר, מלבד סיפורו האישי על כוונתו לעבור ולהתגורר כבר בשבועות הקרובים בקיבוץ יד מרדכי שבעוטף עזה. מיד אחר כך עבר שוב לרמוז נגד נתניהו באומרו כי לצערו "בימים האחרונים יש מי שמנהלים שיח פלגני בכנסת. שהופכים את ישיבות הקבינט למופעי השתלחות בצבא, משווים את אולפני התקשורת לאויבינו ולאלו שרצחו את בנותינו ובנינו". ולמי שטרם הבין הוסיף גנץ: "להיות מנהיג ציבור בעת משבר, זו אחריות גדולה. אני קורא לכולם מכל צדי המפה הפוליטית, רגע לפני שמדברים – חישבו על הלוחמים ועל החטופים, חישבו לאן הגענו".
דבריו של גנץ במסיבת העיתונאים לעיל, עוררו כעס בליכוד כיון שהתפרשו כביקורת על נתניהו. "אם גנץ רוצה להיות חלק מהממשלה, זה מצוין. אבל שייתן כתף ולא יתקוף מבפנים", התבטא השר מיקי זוהר. הביקורת לא נגמרה בכך. בקטע הבא.
מאחורי הגב
את מי משרתות המתקפות של גנץ נגד נתניהו והאם נעשה השבוע ניסיון פוטש להדחתו?
שרים נוספים בליכוד ציינו שגנץ ואנשיו מגיעים רק לקבינט המלחמה ולקבינט המורחב, אך מחרימים את ישיבות הממשלה. "אנחנו היינו רוצים לשמוע את עמדותיו של גנץ בממשלה, אבל הוא לא מגיע" אמרו. בהקשר זה חשוב לציין כי בניגוד לגדעון סער וסיעת "תקווה חדשה", גנץ ואנשיו אכן לא מגיעים לישיבות הממשלה. מבחינתם, כל ההצטרפות שלהם לקואליציה הייתה רק לצרכי המלחמה. לפיכך הם מקפידים שלא לדרוך חס וחלילה על מפתן חדר הממשלה, אלא אם מדובר בישיבת קבינט.
הדבר מכעיס את שרי הליכוד, אותם שאינם חברים בקבינט, כיון שהם לא נחשפים מקרוב לעמדות של גנץ, ובעצם מדלגים עליהם ולא סופרים אותם. מכאן התסכול שלהם וקריאתם לגנץ להגיע לממשלה ולחשוף את עמדותיו. בשלב זה גנץ ואיזנקוט אינם מתכוונים לעשות זאת.
כך או כך, קשה להבין לאן באמת חותר גנץ. הוא אמנם מנסה לבדל את עצמו מנתניהו, אבל לא ברור מדוע הוא נוקט במתקפות מרומזות נגדו. אם הדברים נועדו לרצות את יריבי נתניהו משמאל, הרי שהם לא מסתפקים בכך, אלא דורשים מגנץ לצאת לגמרי מהממשלה.
מנגד, תומכי גנץ וכן מיליון המצביעים החדשים שהצטרפו אליו (על פי הסקרים), מעוניינים שיישאר בממשלה, ימשיך להיות ממלכתי ויימנע מכניסה למריבות פנימיות. לפיכך לא ברור מדוע הוא מקפיד לתקוף את נתניהו מבפנים.
אין מנוס אלא לחזור על החשיפה השבוע של "התחנה הצבאית" לפיה על רקע המתיחות בממשלה, ניסו במחנה הממלכתי לשכנע שרים וחברי כנסת בליכוד להביא להחלפת נתניהו עוד בכנסת הנוכחית. על פי הדיווח, שליחים מטעמו של גנץ פנו לשרים וחברי כנסת בניסיון לקדם את החלפתו של נתניהו, ואמרו להם כי אם יצליחו להעביר אי אמון קונסטרוקטיבי "המחנה הממלכתי" ידאג לעתידם הפוליטי.
במסגרת המתווה שהוצע, ימונה חבר ליכוד אחר לתפקיד ראש הממשלה כמועמד פשרה לתקופת קצובה. בתמורה, הוא לא יתמודד על ראשות הליכוד כדי לא להוות איום על חברי כנסת אחרים מהמפלגה. "זה יהיה שווה לחברי הכנסת ושרי הליכוד, כיון שעל פי הסקרים, הליכוד יקטן מאד בכנסת הבאה, לפיכך שווה להם לקבל שריון במחנה הממלכתי". בסביבתו של גנץ בחרו כמובן שלא להגיב לדברים הללו. אבל השמועות הפוליטיות פורחות.
אונר"א זה רע
כך סייעה הקריקטורה ב"יתד השבוע" למאמץ ההסברתי נגד האנטישמים בעולם
התקשורת העולמית מסקרת באינטנסיביות רבה את מעורבותה של אונר"א בפעילות הטרור והטבח שהיו בשמחת תורה בעוטף עזה. הדבר יצר שיח גם ברשתות החברתיות השונות, שם ניטש קרב הסברה מילולי בין אויבי ישראל אנטישמיים לבין מסבירנים ישראלים, רובם אנשים חובבים, שהתגייסו מרצונם לקרב הזה.
קשה להסתיר את הנתונים: אונר"א שהוקמה בזמנו על ידי האו"ם על מנת לטפל בפליטי 48, הנציחה את מצבם ומחנכת כבר שנים לשנאה ואנטישמיות. המורים שהיא מעסיקה בעזה, לא בושים ולא מסתירים את זה. אנשי הסוכנות מתפקדים כארגון טרור ויעידו על כך מצבורי הנשק, מפקדות הטרור ומשגרי הרקטות שנמצאו על ידי החיילים בתוך בתי ספר של אונר"א ברצועה.
ביום הטבח בשמחת תורה, לא הסתירו אלפי המורים של אונר"א את שמחתם על מה שארע. 12 עובדים אף השתתפו בפועל בטבח, כפי שהעידו הממצאים ששוגרו על ידי ישראל למדינות העולם. מדובר במורים, יועצים חינוכיים ועובדים סוציאליים שחטפו, סיפקו נשק ורצחו יהודים. ממצא מעניין נוסף: חלק מאנשי אונר"א שימשו כ"שומרי" החטופים בעזה והחזיקו אותם בבתיהם, אף שיכלו לדווח על כך לאו"ם ולהצילם.
כאמור כל הנתונים הללו הוצגו לעולם וזה מה שגרם למדינות רבות להקפיא את הסיוע הכספי לאונר"א, בהיותו ארגון המסייע לטרור. השיח על כך מעורר תגובות רבות בתקשורת העולמית וברשתות החברתיות. לאונר"א, מסתבר יש לא מעט תומכים שם. הכסף יענה את הכול. המסבירנים הישראלים משוועים לכל חומר אפשרי, ובשבוע שעבר קיבלו אותו מ"יתד נאמן".
היה זה ביום שישי, כאשר הקריקטורה השבועית רבת התפוצה של הר"ר יוני גרשטיין, התפרסמה ב"יתד השבוע". לקריקטורה השבועית הזו יש השפעה רבה בשל עומקה ולא פעם היא עלתה לראש סדר היום הפנימי וגם הכללי, בשל הדברים שהתפרשו ממנה.
הצלחת קריקטורה נמדדת בכך, שלא צריך לפרשה, אלא היא מבטאת את עצמה רק מתוך הציור ללא שום פירושים נוספים. כך בדיוק היה בשבוע שעבר. בקריקטורה נראה איש אונר"א כשהוא שולף במצקת גדולה מתוך סיר מרק ענק, אמצעי לחימה וטילים, ויוצק לצלחת של פליט מסכן קרוע בגדים.
הקריקטורה ביטאה היטב את אירועי השבוע החולף, וכבר באותו בוקר (יום שיש שעבר) היו מי שיצרו קשר עם הרב יוני הי"ו וביקשו ממנו לשלוח אותה עם תרגום לאנגלית (של אונר"א והפליטים), כדי להדהד אותה בעיתונות העולמית וברשתות החברתיות.
הרב יוני לא היסס ושיגר אותה עם החתימה הקבועה שלו תחתיה: י.ג. תוך זמן קצר מפרסומה, היא זכתה למאות אלפי צפיות ושיתופים תוך יצירת שיח בנושא, בעיקר בארה"ב. אונר"א זה רע", "אונר"א זה נורא", הגיבו רבים. לחרם הכלכלי נגד אונר"א הצטרפו מדינות נוספות ואין ספק שתרמה לכך מלאכת ההסברה הישראלית שהשתמשה ב"נשק סודי" והבלתי מתוכנן שנפל לידיה וסייע לה במאבקה.
גוטליב להעליב
העימות המביך השבוע בין אמסלם לגוטליב מוכיח מדוע הליכוד מדרדר בסקרים
ישיבת סיעת הליכוד השבוע, הוכיחה לכל מי שעדיין זקוק להוכחה, מדוע הליכוד הולך ומדרדר בסקרים. העימות המילולי הבוטה בין שני חברי הליכוד, השר אמסלם וח"כ גוטליב מסמל את כל הרע במפלגת השלטון. אין פלא שהציבור (גם הימני) מחפש אלטרנטיבות אחרות, ומוצא בינתיים חנייה (זמנית) במפלגתו של גנץ.
בליכוד ידעו אמנם ימים קשים יותר עם קרבות מיקרופונים במרכז המפלגה בין שרון לשמיר, עם התבטאויות עדתיות של דוד לוי נגד מחנה שמיר-ארנס, ("הייתי בעיניהם כקוף שירד מהעצים"), וכמובן המחלוקת בין מורדי הליכוד לשרון על ההתנתקות. אולם הדברים נאמרו בזמנים אחרים ובתקופות ביטחוניות רגועות יחסית.
והנה דווקא עתה במצב הרגיש הנוכחי בו נדרשת דממה פוליטית פנימית מוחלטת תוך הצנעת חילוקי דעות, פרצה החוצה המריבה המילולית בין אמסלם לגוטליב, שסיפקה הסבר לכל מי שתהה, מדוע הליכוד עלול להפוך למפלגת העבודה על כל המשתמע מכך.
כמה נמוך עוד אפשר לרדת? תהו הפרשנים, והפעם לא התכוונו לנתניהו (אף שניסו לגרור אותו לתוך הבוץ הפוליטי). העימות הבוטה שהוכיח עד כמה מפלגת השלטון מנותקת מהמצב, היה מביך ביותר. השניים, אמסלם וגוטליב לא בחלו במילים קשות זה נגד זו וההפך. "שיכורים מכוח", נכתב באופן קולע באחת הכותרות.
זה החל כאשר לאמסלם הפריע בצדק, שגוטליב התפרצה לדבריו והוא צעק לעברה: "תפסיקי להתפרץ. אנחנו נעיף אותך מהמפלגה שלנו". גוטליב הגיבה בצורה מכוערת ואמרה לו: "שוב שתית? מריחים את הוודקה עד לכאן". מאוחר יותר העימות ביניהם גלש אף לדוכן המליאה כאשר האשמות עברו לקטע המגדרי והמוצא העדתי. יותר נמוך, כאמור, אי אפשר לרדת.
גוטליב שנבחרה לכנסת בזכות תמיכתו של נתניהו, לא מפסיקה להביך את הליכוד. אפילו אורן חזן, שכלי התקשורת ניסו להפוך אותו בעבר לדמות נלעגת בליכוד, לא הגיע לאותם מקומות הזויים. בסביבתו של נתניהו מבינים את הנזק שהיא גורמת, אך קשה להם לעצור אותה. בעבר ניסו, אך ללא הצלחה. גם הם מבינים שגוטליב מבריחה להם מנדטים וגורמת נזק ישיר לליכוד.
נתניהו הסתייג אמנם מדבריה נגד מנהיגת המחאה, פרופ' שקמה ברסלר תוך חשיפת בעלה כעובד בכיר בשב"כ. אך גוטליב לא מתרשמת והיא ממשיכה בשלה. אמסלם מצדו התחייב בישיבת סיעת הליכוד שגוטליב לא תיבחר בפריימריז בליכוד ולא תהיה חברה בכנסת הבאה. אולם גם בלי התחייבותו, סביר להניח שמחצית מח"כי הליכוד לא יהיו שם.
לגוטליב יש אפשרות לחזור לכנסת הבאה דרך מפלגת "עצמה יהודית", שמטפסת מעלה בסקרים. השבוע פורסם כי בן גביר הציע לה מקום ברשימתו לכנסת הבאה, אך גוטליב השיבה לו כי היא נשארת בליכוד. סביר להניח שברשימת הליכוד (המצומצמת) בכנסת הבאה, לא יופיע שמה של גוטליב.
קו אדום
האבא והבן נגד הנשיא: משפחת בן גביר בהתבטאויות ישירות נגד ג'ו ביידן
בן גביר כמו בני גנץ נהנה מהמצב הפוליטי. הסקרים מחמיאים לו והוא צומח וגודל עם קולות מהימין הקיצוני שמתנגדים לכל עסקה, קוראים להמשך הלחימה ולא מוכנים לשום עצירה. בן גביר מבחינתם הוא האלטרנטיבה היחידה. הסקרים הללו גורמים לו כנראה לשיכרון כוח, שהביא אותו השבוע לתקוף שלא בחכמה את הנשיא ביידן.
השר לביטחון פנים התלונן על כך ש"ביידן מעביר דלק לחמאס", ולא היסס גם להתערב בפוליטיקה הפנימית בארה"ב, באומרו כי אם במקום ביידן, היה מכהן הנשיא טראמפ, המצב היה נראה אחרת.
דבריו אלו עוררו תגובות רבות. "בן גביר מבקש לרצות את הבייס שלו ואגב כך מוכן לשרוף הכל", התבטא נגדו שר בקבינט. "הוא לא מודע למעמדו כשר לביטחון פנים. לכל מילה שלו יש משמעות".
ב"ישראל היום" ציטטו השבוע חבר קבינט אחר ששרטט באירוניה את תרשים הזרימה בדרך פעולתו של בן גביר: "הוא יושב עם מחברת כותב ציטוטים, יוצא החוצה, מדליף לתקשורת וחוזר פנימה. כשהוא מתחיל לדבר, אומרים לו בצחוק שכולו רצינות: 'הנה הכותרת של העיתון מחר'". בן גביר עצמו הכחיש פעמים רבות שהוא המדליף, וציין כהוכחה שתמיד ההדלפות הן נגדו.
בכל מקרה, אין ספק שדרך פעילותו מוכיחה שהוא עדיין לא הפנים את מעמדו ונשאר אופוזיציונר קולני. לחילופין, בן גביר אינו טיפש והנחת העבודה שלו, שהתבטאויותיו יגדילו את כוחו בכנסת הבאה. המחיר המדיני פחות חשוב. כל זה הביא אותו כאמור לתקוף את ביידן ולהתעלם מגודל הסיוע האמריקאי מאז תחילת המלחמה, שיגור רכבת אווירית של מאות מטוסי תובלה ומספר רב של ספינות.
קשה להאמין שבן גביר אינו מודע לגודל הסיוע וקשה גם להבין מדוע הוא מחמיא לטראמפ, ששתק בימים הראשונים של המלחמה, ולא התבטא בעד ישראל כפי שעשה ביידן. טראמפ אמנם התעשת בהמשך, אבל זה לקח זמן. מומחי לענייני הממשל טוענים שאם טראמפ היה עכשיו נשיא, הוא לא היה מעביר את הסיוע הכספי והתחמושת הרבה, כיון שהוא דוגל בחיסכון הכספים האמריקאים.
כך או כך, גם נתניהו הבין את הנזק שחולל בן גביר, אבל נמנע מלצאת נגדו משיקולים קואליציוניים. בישיבת הממשלה התייחס במרומז לראיון של בן גביר ואמר: "אני לא צריך עזרה כדי לדעת איך לנווט את יחסינו מול ארה"ב והקהילה הבינלאומית". בשלב זה נמנע כאמור נתניהו מלהזכיר את שמו, אבל לפי בכירים בליכוד, בן גביר מתקרב לחציית הקו האדום שבו יגידו לו "עד כאן"!
לזכותו של בן גביר ייאמר שלפחות את ההתבטאות של בנו (שובאל), שרמז על מצב בריאותו של ביידן באמצעות הצמדת תמונתו עם אזכור מחלת אלצהיימר, הוא מחק. "שובאל בני, עשה טעות חמורה ואני מתנצל על דבריו", כתב שר הבט"פ ובכך הראה שגם אצלו עדיין יש גבול שלא חוצים.
הטור נכתב ופורסם במקור במדור "מקור נאמן" בעיתון "יתד השבוע"
