57 משפחות, שרכשו דירה בפרויקט מגורים במודיעין, במסגרת תוכנית 'מחיר למשתכן', הגישו לאחרונה תביעה נגד החברה היזמית, 'מורשת הנחלה', שבה הם דורשים פיצויים של כ-4.5 מיליון שקלים, בשל האיחור במסירת דירותיהם.
על פי התביעה, שהגיש בשם הדיירים עו"ד עמנואל יוזוק ממשרד עורכי הדין יוזוק-מלכין, 'מורשת הנחלה' התחייבה בהסכם המכר למסור לתובעים את דירותיהם לכל המאוחר ב-30 ביוני 2022, אולם בפועל, היא מסרה להם אותן באיחור ניכר של כשבעה חודשים בממוצע.
אם לא די בכך, כנטען, החברה מסרבת בתוקף לפצות את התובעים בשל האיחור, בניגוד למתחייב מהסכם המכר ובניגוד לחוק המכר (דירות), וכל פניותיהם אליה בעניין לא הועילו.
סעיף 5א לחוק המכר (דירות) קובע מנגנון פיצוי ברור בגין איחור במסירת דירה. על פי החוק, אם הקבלן אינו מוסר את הדירה מעבר למועד הקבוע בהסכם ומעבר ל-60 ימי איחור נוספים, עליו לפצות את הרוכשים רטרואקטיבית מיום המסירה הקבוע בהסכם ועד ליום מסירת הדירה בפועל, כאשר סכום הפיצוי שווה לדמי שכירות חודשיים של דירה דומה בגודלה ובמיקומה, כפול מספר חודשי האיחור, כפול 1.5.
האיחור במסירת הדירות הסב לתובעים נזקים כלכליים כבדים, שכן רבים מהם נאלצו לשלם שכירות ומשכנתה גם יחד. כמו כן, לדבריו, רבים מהם נטלו על עצמם התחייבויות כלכליות שונות, וכעת הם מתקשים לעמוד בהן.
נוסף על כך, כנטען, רבים מהם חיו בחוסר ודאות מוחלט בכל הנוגע לרישום ילדיהם לגנים ולבתי הספר ובכל הנוגע למציאת מקום תעסוקה בעיר או מחוצה לה.
התובעים היו תלויים לחלוטין בחסדיה של החברה, עד אשר זו הואילה בטובה למסור להם את דירותיהם החדשות. כמו כן, לטענתו, לאורך כל תקופת האיחור במסירה, החברה לא נקבה במועד כניסה כלשהו לדירות, על מנת שהתובעים יוכלו לכלכל את צעדיהם.
ב-17 בינואר 2023, פנו התובעים לחברה במכתב התראה, ובו דרישה לפצותם בשל האיחור במסירת הדירות. בחלוף יותר מחודשיים, ב-27 במארס 2023, השיבה החברה למכתב ההתראה, אולם במקום להביא לסיום הסאגה, כך טוען עו"ד יוזוק, בחרה החברה להתנער מחובתה לשלם את הפיצוי.
החברה, בתשובתה למכתב הדרישה, העלתה שלל טענות, בדבר חובות הרוכשים אליה, וביניהם "ריבית פיגורים" שהצטברה לכאורה, בשל עיכובים בתשלום התמורה.
מדובר בטענות סרק, שכל מטרתן ליצור מאזן אימה מול התובעים, תוך ניסיון לחמוק מחובתה של החברה לפצותם, על פי חוק. בהקשר זה, טוען עו"ד יוזוק, קשה שלא לתהות כיצד טענתה של החברה, לפיה לא שולמה לה מלוא התמורה, מתיישבת עם העובדה שהיא מסרה לתובעים את דירותיהם. לדבריו, הוראות ההסכם קובעות מפורשות, כי "תנאי למסירת החזקה בדירה הוא סילוק בפועל של כל התשלומים שהרוכש חייב לשלם לחברה".
אם אכן קיים חוב כלשהו לחברה, כפי שהיא טוענת, מדוע היא נזכרה בכך רק במסגרת מכתב התשובה מטעמה לדרישת התובעים לפיצוי.
במכתב התשובה שלה, מוסיפה החברה וטוענת, כי העיכוב במסירת הדירות נבע משלל נסיבות שאינן בשליטתה, בהן מגפת הקורונה שפרצה במהלך תקופת הבנייה, מחדלים וקשיים שהערימו צדדים שלישיים, עיכובים מצד הרשות המקומית בהליך הוצאת ההיתר ובהליך התכנון, השבתות בענף הבנייה, מחסור כלל ארצי בחומרי בנייה, הגבלות על כניסת פועלים ועוד.
כמו כן, לטענת החברה, עומדת לה הזכות לעכב את המסירה בפרק הזמן, שבו היא התעכבה, בשל אותן נסיבות שאינן בשליטתה. יתרה מכך, לטענתה, היא אף זכאית לדחות את מועד המסירה לפרק זמן של 12 חודשים לכל הפחות.
בכתב התביעה הודף עו"ד יוזוק את טענות החברה, אחת על אחת, ומפנה אותה אל אתר האינטרנט שלה עצמה, שבו נכתב, כי "ניסיונה הרב של החברה בתחום הנדל"ן והיכרותה עם השוק והדינמיקה שלו מאפשרים לה לצפות פני עתיד…". לדברי עו"ד יוזוק, במקרה שלפנינו לא השכילה החברה לצפות פני עתיד ולתכנן את לוחות הזמנים למסירת הדירה כמתחייב מההסכם. כמו כן, לטענתו, חברה למודת ניסיון בתחום אמורה להיות מודעת לכך שבמהלך הקמת פרויקטים ישנם עיכובים, הן בשגרה והן בעיתות חירום.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת מקצועית של מומחה, שבה הוא אמד את גובה דמי השכירות המגיעים לתובעים. על פי תחשיב המומחה, לכל משפחה מגיעים פיצויים של עשרות אלפי שקלים, ובסך הכל סכום של 4,480,912 שקלים לכל התובעים גם יחד, בתוספת ריבית והצמדה.
בתביעה, מבקש עו"ד יוזוק מבית המשפט להשית על החברה גם פיצויים עונשיים למען "יראו וייראו", בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון, וזאת "לאור חומרת מעשיה, אדישותה למצוקת התובעים ונזקיהם והתעלמותה הבוטה מהוראות הדין".
