חשש: מד חום לייזר דיגיטלי לא באמת אמין

על-פי תקנות משרד הבריאות, יש לאסור את כניסתם למתחמים ציבוריים של מי שחום גופם עולה על 38 מעלות. חום שכזה הוא התסמין המובהק הראשון לקורונה וגם הקל ביותר למדידה, ולכן הוא מקבל – בישראל ובעולם – את הדגש הרב ביותר במאבק במגיפה. האזהרות מפני חום גבוה והשאלות לגביו מופיעות בראש כל שלטי האזהרה, דברי ההסבר והשאלונים בנוגע לקורונה.

לאור זאת, ברורה החשיבות של מדידת חום מדויקת – במיוחד במרחבים ציבוריים מרובי קהל. המדידות נעשות בעזרת מדחומים מסוגים שונים, שהמשותף להם הוא הצמדתם למצחו של המבקר והופעת חומו בצורה דיגיטלית. המאבטחים או העובדים המופקדים על הנושא, מחויבים לראות מיידית את החום וכאמור למנוע את כניסתו של מי שחומו עולה על 38 מעלות.

אולם, בדיקת News1 – שבוצעה לאחר התרשמות ראשונית בשבוע החולף מכך שהמדחומים מציגים טמפרטורות שגויה בעליל – מעלה בצורה חד-משמעית, כי הם אינם אמינים. הסטיות בין המדידה במדחומים אלו לבין חום הגוף האמיתי של הח"מ, שנמדד בביתו במדחום כספית (37.1 מעלות), היו תמיד כלפי מטה – מה שאומר כי המדידה מאפשרת להכניס גם מי שחומם עולה על 38 מעלות וייתכן שהם חולים בקורונה. הסטייה המזערית הייתה 0.6 מעלה, והמירבית – 6.7 מעלות. אף לא מדידה אחת הצביעה על חום הגוף הנכון.

חום הגוף הרגיל הוא 37.5-36 מעלות, כאשר הממוצע הנפוץ הוא 36.9 מעלות. חום שמתחת ל-35 מעלות מוגדר כהיפותרמיה – תת-חום, אשר במצבים קיצוניים עלול לגרום למוות ומחייב בכל מקרה טיפול רפואי מיידי. בשתיים מבין עשר המדידות שביצע הח"מ, הוצג חום גוף של 34 מעלות. במדידה אחת אף הצביע המדחום על 30.4 מעלות – סכנת מוות מיידית; רק לאחר שהמאבטח איפס פעמיים את המדחום, הוא הצביע על 36.4 מעלות – עדיין נמוך מהחום הנכון.

תופעה נוספת היא פערים משמעותיים במדידות באותם מתחמים. בגן העיר בתל אביב נמדדו 34 מעלות ו-35.4 מעלות בפער של חמש דקות בשתי כניסות לקניון, שהמרחק ביניהן הוא 20 מטרים. בדיזנגוף סנטר נמדדו 35 מעלות בשער אחד ו-36.1 מעלות בשער אחר. הדבר מלמד, כי לא זו בלבד שהמדחומים אינם אמינים – אלא גם שהאפשרות שחולה קורונה ייכנס לאחד הקניונים היא מקרית לחלוטין ותלויה בשער שדרכו יבחר להיכנס.

בכל המקרים של טמפרטורות נמוכות בעליל מן הסביר, המאבטחים והעובדים התעלמו מכך – למעט בסניף מגה בדיזנגוף סנטר, בו כאמור איפס המאבטח פעמיים את המדחום. הדבר מצביע על כך שאיש לא הדריך אותם לגבי סבירות החום הנמדד, אלא הם רק הונחו למנוע כניסה במקרה שמעל 38 מעלות. לכן, הם גם אינם מודעים לעובדה שהחום המוצג במדחומים מוכיח בבירור שהם אינם תקינים, או לכל הפחות אינם מכוילים כיאות – וממילא אין הם עושים דבר לנוכח תקלות אלו.

משמעות הדבר חמורה מאוד ועלולה להוות סכנה לחיי אדם. כאמור, המדחומים הם קו ההגנה הראשון והחשוב ביותר במניעת כניסתם של חולי קורונה למתחמים הומי אדם. כאשר הסטייה הממוצעת מן הטמפרטורה האמיתית היא למעלה משתי מעלות, הרי שחולי קורונה ייבלמו רק אם חום גופם יגיע ל-40 מעלות – מצב נדיר, בו החולה מרותק לחלוטין למיטתו. גם אם הסטייה היא מעלה אחת, המשמעות היא שיאותרו חולי קורונה רק בחום של 39 מעלות – שוב מצב בו רוב החולים מרותקים למיטותיהם. דהיינו: מבחינה סטטיסטית, המדחומים לא ימנעו את כניסתו של אף מחולי הקורונה למתחמים אלו, על כל הנובע מכך לגבי סכנת ההדבקה החמורה ויצירת גל שני וקטלני של המחלה.

חוסר הארגון השולט בנושא המדחומים ניכר גם מהטיפול של משרד הבריאות בפנייה בנושא. תחילה מסר המשרד, כי הנושא מצוי באחריותו של משרד הכלכלה – אך כאשר פנה הח"מ למשרד הכלכלה, נאמר שהוא בטיפול משרד הבריאות שאכן הוא שבפועל הגיב על השאלות. לדברי משרד הבריאות, "ידוע שמדי חום מהסוג שבו עושים שימוש בכניסה לקניונים ומרכזים מסחריים ('אקדחי לייזר') עלולים להיות מאוד לא מדויקים. מדובר ככל הנראה במדי חום שלא ננרשמו במשרד הבריאות. מכשירים שכן מקבלים את אישור המשרד עוברים כולם בדיקות כיול במעבדות בישראל".

News1 הוסיף ושאל מדוע יש אפשרות להשתמש במדחומים בלתי מאושרים; המשרד השיב, כי "אין חוק האוסר זאת". המשרד לא ענה לשאלה האם בידיו רשימה של המדחומים המאושרים. בתשובה לשאלה מדוע לא קיים תקן אחיד ומחייב, טען משרד הבריאות, כי משרד הכלכלה לא החיל על המדחומים תקן רשמי.

משרד הכלכלה מסר בתגובה: "מדובר במכשיר רפואי אשר הרגולציה עליו היא באחריות משרד הבריאות. לפיכך, תגובת משרד הבריאות היא מתחמקת ומיתממת. משרד הכלכלה ביוזמתו פנה בסוף מארס למכון התקנים ויזם הכנת תקן, אך גם לאחר שיוכן התקן, הרי מי שיצטרך להחליט אם לקבוע אותו כמחייב, יהיה משרד הבריאות".

השאלות שנותרו פתוחות גם לאחר תגובת משרדי הבריאות והכלכלה:

1) אם משרד הבריאות יודע שיש מדחומים "מאוד לא מדויקים", מדוע הוא מאפשר להשתמש בהם? 2) מדוע לא נקבע בחוק או בתקנות שיש להשתמש רק במדחומים מאושרים?
3) מדוע טרם נקבע תקן רשמי מחייב למדחומים (דבר שניתן לעשות במהירות רבה, למשל על-ידי אימוץ תקן בינלאומי)?
4) מדוע לא מתפרסמת רשימה של המדחומים המאושרים, כך שהציבור יידע אלו להעדיף?
מעל לכל מרחפת השאלה, מי ייתן את הדין אם וכאשר, חלילה, תתפרץ שוב הקורונה – בין היתר בשל המחדל הקשה בתחום המדחומים.